יום רביעי, 24 בינואר 2024

איך מושיעים את....ה' יתברך??

 בס"ד



איך מושיעים את...ה' יתברך? / לפרשת בשלח / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

נס קריעת ים סוף סותם סופית את הגולל על שיעבוד מצרים. עם ישראל נושע לאחר תקופה בת מאות שנים. אולם עיון בפסוק מגלה דבר מפתיע. הישועה לא היתה רק לעם ישראל (שמות יד, יג):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם:

מדקדק מכך רבינו (אות ה):

התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' (יד, יג) והוא קשה לשמוע כי התשועה אינה לה', כי הוא אינו צריך לתשועה ורק לישראל להושיעם מיד אויב וא"כ תיבת ה' פה אין לה מקום ומהראוי יאמר "וראו את התשועה אשר יעשה ה' לכם"!

הניסוח של דברי משה תמוה: וכי ה' הוא זה שנושע? והלא ישראל הם אלה שנושעים על ידי מעשי ה'! היה ראוי לכתוב "את ישועתכם"! אלא שכאן מונח רעיון יסודי ועמוק:

ויתכן כפי מה ששמעתי אומרים על פסוק "ואתה הרם את מטך" שהכוונה כי ליצני הדור היו אומרים שהאותות שעשה משה במצרים אינם אלא מעשה כשפים ע"י המטה שיש בו כוח וסגולת הכישוף. ולשלול ולבטל דבריהם אמר לו "הרם את מטך" ירצה (=כוונתו) סלק את מטך והניחו בקרן זוית לבלי השתמש בו, ורק "נטה את ידך" לבדה "על הים ובקעהו" למען ידעו גויים כי רק יד ה' עשתה זאת ולא ע"י כישוף עכ"ש (=עד כאן שמעתי).

הרב מזכיר פירוש ששמע, שעונה על תמיהה בציווי ה': מה הפעולה שעשה משה רבינו לבקיעת ים סוף? הרי כתוב גם "הרם את מטך" – משמע ע"י המטה, וגם כתוב "נטה את ידך", משמע ע"י ידו של משה! אלא שהרמת המטה נעשתה כדי להראות שבעצם...הוא נדחק הצידה. המטרה היתה להראות לעם שאין כח למטה מצד עצמו, אלא הכל ברצון ה' בלבד.

ממשיך רבינו את קו המחשבה הזה:

ולפי זה נמצא כי בנס קריעת ים סוף בו שני מעלות טובות: א' שעל ידו נעשתה תשועה גדולה לה' כביכול במה שעל ידי זה נתפרסמה יכלתו ית' לעיני כל העמים. ב' תשועת ישראל מכף כל אויביהם.

יש לסיפור קריעת ים סוף שתי תוצאות טובות: חשיפת כוחו העצום של ה' יתברך, בניגוד לדעת חלק מהעם והעמים שחשבו שמשה פעל על ידי כישוף חלילה, ועצם שחרור ישראל משעבוד מצרים באופן סופי. כעת מובן הפסוק:

ולזה אמר "התיצבו וראו" שני תשועות, א' ישועת ה' במה שע"י קריעת ים סוף יגדל ה' לעיני כל הגוים כי עושה נפלאות לבדו ולא מעשה כשפים, ב' אשר יעשה תשועה עוד לכם להושיעכם מיד צריהם.

מעבר לישועה של ישראל מיד צר, יש מושג של ישועה של ה'! הכוונה היא בעצם לקידוש שמו וגילוי שמו לעיני הבריות. אדם רואה המון תופעות בחייו ויכול בקלות ליחסן לכל מיני גורמים לא נכונים. זה יכול להיות גורם ממשלתי, פוליטי, חברתי, היסטורי, אנושי ועוד. קריעת ים סוף, כפסגת פעולות שחרור ישראל מיד צר, מגלה כי המבט הנכון הוא ההבנה כי יד ה' פועלת את הכל, ובכך אנו מושיעים את ה' כביכול, ומביאים את העולם לתיקונו המושלם.

יפה המשך דברי הרב לימים אלו של מלחמה באויבינו ושונאינו. גם במלחמה צודקת ונעלית זו יש לחיילינו הקדושים תפקיד דומה, לגלות את יד ה' הפועלת נפלאות:

והוא אצלי כוונת המשורר ע"ה באומרו "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי" ירצה (=כוונתו, רוצה לומר) אני בטחתי בך כי תפליא חסדך עמי לעשות עמי אות לטובה אשר מזה תתפרסם לבני אדם גדולתך ויכלתך, באופן שיתיחס זאת גם לך לישועה ותקרא ישועתך, גם שאינך צריך לה, ועוד "אשירה לה'" על ישועתי מיד רודפי...

יום חמישי, 18 בינואר 2024

אויבים נופלים בזכות מסירות נפש!

 בס"ד



אויבים נופלים בזכות מסירות נפש! / לפרשת בוא / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

לצורך ביטוי של אמונה, מצוה ה' את בני ישראל למרוח דם על המזוזות ועל המשקוף. מה המטרה? (שמות יב, יג):

וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא  יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

מקשה רבינו על פסוק זה (אות יב):

והפליאה נשגבה, כי האם יצטרך חלילה לאל לאות למען יכיר בתי ישראל לפסוח עליהם? ועוד יקשה אומרו "ולא יתן המשחית לבוא", כאלו המשחית הוא זולתו ית' והוא לא יתנהו לבוא אל בתיכם, והלא ה' בעצמו הוא המכה בעם, כמו שכתוב "ועבר ה' לנגוף את מצרים" אם כן מה כונת אומרו "ולא יתן המשחית"?

שואל רבינו: מה הצורך של הקב"ה לראות את הדם? וכי הוא אינו יודע היכן חי ישראלי והיכן גוי? ועוד: וכי יש איזה משחית חיצוני שיהרוג את הבכורות? הלא הקב"ה בעצמו וא זה שהורג את המצרים, כפי שנאמר בפסוק אחר!

מחדש הרב:

ואחשוב כי נודע שבזמן ההוא היו ישראל שקועים בטומאת גלולי מצרים והיתה מידת הדין מקטרגת עליהם לבל יגאלו

לעם ישראל יש בעיה רוחנית: מידת הדין מנסה למנוע את יציאת מצרים, כי עם ישראל היו עובדי עבודה זרה...

ולזה ראה מראש לזכותם לגאולה, וזה במה שיצום לשחוט תועבת מצרים לעיניהם וינתחוהו לגזרים ועי"ז ימסרו עצמם למות בידי המצרים בראותם אלהיהם נשחט לעיניהם ודמו נשפך בידי היהודים זה יהיה להם לזכות גדול ופתח תקוה להצלתם, וזה אומרו, "ועבר ה' לנגוף וגו' וראה את הדם" שקיימתם מצות ה' ומסרתם עצמכם למיתה לעשות רצונו, כי אז "ופסח ה' על הפתח" כי ישוב לפנות אליכם ברחמים בשכר זה וכל עוולה – היא מידת הדין – קפצה פיה לבל יגוף ה' אתכם בגלל המצרים על עוונותיכם רק אתכם יציל.

מריחת הדם היתה אקט של מסירת נפש מצד העם: שחיטת אלוהי מצרים לעיני מאמיניו מראה כי יש שינוי כיוון בכל ההתנהלות של עם ישראל: לא עוד אמונה באלהי מצרים, אלא בחירה באלהי ישראל, ה' יתברך. הפסיחה של ה' היא לא מעל הבית, אלא מעל טענות מידת הדין! ובזה תורצה השאלה הראשונה.
מלבד זה עוד הבטיח בטחון אחר והוא כי "לא יתן המשחית" וגו', ירצה, כי הנה בפעולה זאת יש סכנה גדולה נשקפת לאיש הישראלי כי מדי עבור המצרי וראה את הדם על הפתח... היתכן לא ינתקו מורשי לבבו להקהל ולעמוד על נפשם בפחי נפש ובחמה שפוכה?? זה בא במקלו וזה במגלו וזה בקרדומו וזה בחרבו להכנס אל בתי היהודים ולעשות בהם נקמות! ולזה הבטיח הכתוב כי מלבד כי יגן ה' עליכם ממידת הדין המקטרגת עליכם...עוד לא יתן ה' המשחית הם המצרים מרי נפש לבא אל בתיכם לנגוף אתכם בחרבות וברמחים כי ה' יתן מורך בלבבם לבל יהינו להזיק ולהרע אתכם...

"המשחית" אותו ימנע ה' מלבא הם המצרים הרותחים על הפגיעה באלהיהם. ראית הדם עלולה לעורר את חמתם להשחית ולפגוע בעם ישראל. בגלל מסירות הנפש הזו, ה' ייתן פחד בלב המצרים, והם יימנעו מלבוא ולהשחית בעם ישראל.

התורה מבטיחה כי יהודי שמוסר את נפשו מובטח כי בכך הוא רוכש סגולות עילאיות ומובטח שה' יפיל אויביו לפניו.

 

יום רביעי, 10 בינואר 2024

רוצה גאולה? וותר על המתנות!!

בס"ד



רוצה גאולה? וותר על המתנות! / לפרשת וארא / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

הקב"ה מקשה את ליבו של פרעה, ורבים מחכמינו שאלו מדוע עשה כן ה'. למה לא לאפשר לפרעה לשחרר כאשר תגיע נקודת השבירה, החל ממכת שחין, שם ה' מחזק את לב פרעה? למה צריכים לשחרר בכח ובהכרח, באותות, במופתים וביד חזקה, ולא לתת לרצונו החופשי של פרעה לעשות זאת?

מסביר רבינו (אות ב):

יתכן לפרש כתובים אלה ע"פ מ"ש המפרשים בטעם שעשה ה' ככה לשלח את ישראל מאת פרעה ביד חזקה ובזרוע נטויה אחרי הכותו את פרעה מכות גדולות ונאמנות ולא באופן שיתן בלבו רחמים לשלחם מטוב רצונו ולא ביד חזקה, יען שהוא ית' חפץ לקחת לו ישראל לסגולתו ולהיות לו לעם שלא ישתעבדו רק אליו ית' ולא לזולתו

מטרת יציאת מצרים: להפוך להיות עבדי ה', ולצאת מכל שיעבוד אחר. עם ישראל יהיו חייבים להבין שאין להם מחוייבות לאף אחד אחר מלבד הקב"ה.

וא"כ אם היה נותן בלבו לשלחם מרצונו הטוב כי אז נהיה תמיד כל הימים משועבדים אל פרעה שאם יזדמן יצטרך לשרתו ולעבוד לו כל מלאכת עבודה ויקרא להם לעבוד לא נוכל להשיב פניו ריקם כי אז יקראו כפויי טובה וע"כ הוציאם בעל כרחו שלא בטובתו לבלתי עבוד בנו עוד כל הימים

אם היינו יוצאים מטוב ליבו של פרעה, היינו נשארים משועבדים לו לעולם! גם אם לא בפועל אז בפוטנציאל, בתחושת המחוייבות. לכן רצה הקב"ה להוציא את עם ישראל מתוך הכרח לפרעה, כדי שיובן לכל אורך ההיסטוריה שאין לנו שום מחוייבות כלפי הטבה כלשהי מצד פרעה.

וזה ממש מאמרו ית' אל משה "לכן אמור לבני ישראל אני ה'" בעל הרחמים "והוצאתי אתכם וגו' וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" והטעם לזה שלא הוצאתי אתכם באופן אחר בתת אל לבו לשלח אתכם ברצון הוא יען כי אני חפץ "לקחת אתכם לי לעם" להשתעבד לי בלבד ולא אל זולתי ו"להיות לכם לאלהים". ואם עשיתי באופן זה אז תצטרכו להשתעבד גם לזולתי, לזה (=ולכן) גאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים.

הדבר רמוז גם בלשון המפורסמת של "ארבע לשונות של גאולה", "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי", שהתכלית של כל הפעולות הללו הוא להיות לה' לעם, והוא יהיה לנו לאלהים. קשר כזה בלבד. ולכן גם פה מוזכר אופן הביצוע, זרוע נטויה ושפטים גדולים, כדי לייצר ניתוק מוחלט מהמשעבד הרשע הקודם, ולייצר קשר בל יינתק בין עם ישראל לגואלו האמיתי – ה' יתברך.


יום חמישי, 4 בינואר 2024

קורס אלוקי ראשון במנהיגות!

 בס"ד



קורס אלוקי ראשון במנהיגות / לפרשת שמות / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

משה רבינו חושש שעם ישראל לא יקשיב לו. לצורך כך נותן לו הקב"ה שלושה סימנים מופתיים. שואל עליהם רבינו:

ראוי להעיר ולשאול, אל מה יורו שני האותות האלה מהפיכת המטה לנחש ומצרעת ידו, ואל מה ירמזון שני האותות האלה? כי אם למען האמונה בלבד להאמין בה', הקצור קצרה ידו ית' מעשות אותות אחרים נאמנים זולתם?

שואל רבינו: מדוע בחר ה' דווקא באות ההמטה הנהפך לנחש, והיד הנעשית מצורעת? הרי יכול היה ה' לבחור סימנים אחרים בכדי להביא לאותה תוצאה אמונית – ומדוע בחר דווקא באלו?

רבינו לא דן באות הפיכת המים לדם. שמא הוא מתכוון שבכל יש פשוט סימן לבאות, מכות מצרים הנפתחות במכת דם.

עוד למה עשה ה' ככה לעשות בגופו של משה מצרעת ידו ושובה כקדם, ואחד מחוצה לו מהפיכת המטה לנחש והיה לו לעשות או שניהם בגופו של משה או שניהם מחוצה לו? ועוד למה לו אותות שתים ולא הספיק באחת מהנה למען יאמינו?

עוד יש לשאול: מדוע אות אחד פנימי, הפוגע בגופו של משה, והאחד חיצוני לו – הפיכת המטה? ומדוע בכלל לעשות יותר מאות אחד?

רבינו יסביר שמדובר על מסרים למשה בעצמו, לא פחות מאשר מסרים לעם:
וייתכן בישוב כל זה כי ברצות ה' להרכיב אלוף לראש העם בחר לו יה את משה עבדו לרעות ביעקב עמו רצה ללמד אותו אופן ההנהגה שיתנהג עמהם. ונודע שההנהגה המדינית דרוש לה שני תנאים, א', שלא יחת מפני כל ויהיה לבו כלב הארי אמיץ בגבורים, שאם יהיה מוג לב כשפן אז נוע ינוע כסא מלכותו וימוט עולם ועד...התנאי השני, שיהיה חרוץ וזריז בענייני המלוכה ובמשפטי העם ולא ישכון באהלו העצלה והרפיון...

משה הולך להוביל את עם ישראל ועליו ללמוד את עקרונות הבסיס. יש שנים עיקריים: אומץ וחריצות. האומץ נצרך לא רק כלפי חוץ, אלא לא פחות מכך כלפי פנים. הרב מזכיר את שאול המלך, שלמרות שהיה מלך גיבור, אחד מחטאיו היה שנכנע ללחץ העם בהקרבת הקרבן ובביזת עמלק. חריצות – כפשוטו, לא לשקוע בתענוגי המלכים ובבזבוז ימיהם בבטלה, אלא לפעול כל הזמן לטובת העם, לראות את צרכיו ולתת מענה.

והנה נודע כי המטה רומז לשבט מלכות וממשלה...וזה הורה ית' למשה באות הראשון מהפיכת המטה לנחש לומר: ראה גם ראה "מה זה בידך" שהוא מטה ושבט מושלים והכר לך מה עמדך לנהוג נשיאותך ברמה ולזרוק מרה בעם וייראו ממך ולא תירא מפניהם. ויאמר "השליכהו ארצה" וכאשר השליכהו לארץ היה לנחש והוצרך לנוס מפניו, להורותו כי כאשר ישליך לארץ שבט המושל וישפיל עצמו לפני העם...אז המטה עז ההוא יהפך לנחש ויוכרח לנוס מפניו. ככה שבט ממשלתו רע ירוע וישבר כעץ לבל יוכל קום.

המטה – שבט המלוכה. תחזיק אותו תמיד ביד! אם תניח אותו – תגלה שהוא פתאום מאיים עליך, ומאיים לסדוק את ממלכתך. מה הפתרון אם בכל זאת טעית בכך?

עוד אמר לו "שלח ידך ואחוז בזנבו", רמז לו כי אם יתחזק ויאחז בידו את רסן הממשלה כדת שלא יחת מפניהם אז יהיה למטה עז ומקל תפארה בידו בכפו ותכון מלכותו מאד. ואמר "ואחוז בזנבו" ולא "ואחוז בו" לרמוז...שלא יתנהג בקושי ובאכזריות, ורק...בזנבו כלומר בראש הדק בחסד וברחמים, באופן שתהיה שמאל דוחה וימין מקרבת.

תשתלט על מלכותך מחדש, אך לא באופן אלים ואגרסיבי, אלא בחכמה שמשלבת קירוב רב וריחוק עדין.

הסימן השני נוגע למידת החריצות:

ובא האות השני מצרעת ידו ללמדו תנאי שני לברוח מן העצלה לזה אמר "הבא נא ידך בחיקך" היא רמז אל העצל אשר כל היום יטמון ידו בחיקו...ויאמר לו עוד "השב ידך אל חיקך", כלומר כבוש את יצרך...ומלת "אל" כמו "על" כמו "אל שאול ואל בית הדמים" (שמואל ב, כא, א). וכאשר השיב ידו על חיקו וכבש יצרו לעזוב מדת העצלות אז "והנה שבה כבשרו" כי שב ורפא לו ותכון מלכותו מאד...

עצל טומן את ידו בחיקו. דבר זה  מביאו לנזקים, הפסדים וצער. כדי להצליח עליו להתגבר על תכונה זו. בכך רבינו מסביר את ההבדל בין שתי הפניות של הקב"ה. בתחילה אמר "ידך בחיקך" ובסוף אמר "אל חיקך", במשמעות של התגברות.

בשני אופנים אלה יוכל משה להתחיל את צעדיו בהנהגת עם ישראל.

מה נוכל אנחנו ללמוד מכך על השילטון העצמי?....


למה נחש ולמה שרף?

  בס"ד למה נחש ולמה שרף? / לפרשת חוקת / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל עם ישראל שוב מתלונן על המן, ובעקבות זה הוא מוכים על ידי נח...