קליטת עליה – גם אינטרס רוחני / לפרשת
מטות-מסעי / מתורת ר' כ'לפון משה הכהן זצוק"ל
בעלי המסורה היו חכמים שפעלו בתקופה הקדומה, בכדי למנוע טעויות
בהעתקת התורה. אמנם אין הדבר טכני בלבד. יש בדבר משמעויות פנימיות המגלות על
קשרי-עומק בין פרשיות בתורה. מי שקורא את פירושיו של בעל הטורים הקצר, רואה כי הוא
מגלה התאמות בין המקומות הנראים רחוקים זה מזה.
גם מוהרמ"ך עושה זאת פעמים רבות בפירושיו, ונתבונן בדוגמא
בפרשתנו. המסורה עומדת על המילה "נחנו", במדבר לב,לב:
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ
כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן.
מילה זו מופיעה עוד פעמיים בתנ"ך, איכה ג,מב:
נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא
סָלָחְתָּ.
ובבראשית מב, יא:
כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים
אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.
האם ניתן למצוא קשר ביניהם? דורש הרב כך:
כ”ו) מסורה: "נחנו נעבור חלוצים".
"נחנו פשענו ומרינו". "כולנו בני איש אחד נחנו"... ונראה לי
לפרש על פי מה שכתב מר זקני הרב יד שאול ז”ל בפסוק "וכפר אדמתו עמו",
שהעולם אומרים "כל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל נמחלים לו כל עונותיו".
ועי' שם למר דודי הרב "משגב לדך" ז”ל בהג'ה, שקיים את זה על פי דברי
התוס' במסכת כתובות דף ק”ג ע”ש.
כשיצאנו לטיולים בצעירותינו, אחד הדברים שדרבן אותנו גם במסלולים
קשים, היתה האמירה, שמי שהולך 4 אמות בארץ ישראל זוכה למצווה. ישנה מימרא מפורשת
בחז"ל המדברת על זכות בעולם הבא, אולם ישנה מימרא הנאמרת בהמון, והיא שהליכה
גם מכפרת עוונותיו של אדם. הרב מביא חכמים, המביאים רמז מבעלי התוספות. על בסיס
החידוש הנפלא הזה, מחבר הרב את שלושת הפסוקים:
וזהו רמז בעל המסורה, "נחנו פשענו
ומרינו", והתיקון לזה "נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען",
שנעבור בארץ ישראל לפחות ארבע אמות, דבלא זה לא מקריא העברה. ונקט
"חלוצים", יען כי לא בנקל יוכל האדם לזכות לארץ ישראל לעבור בה. וצריך
להחלץ חושים ולהתגבר על כל המעצורים. ומפני שעל פי הרוב הרוצה ללכת לארץ ישראל
יחסר לו כמה ידיעות ומנהלים ומסייעים.
רומזים בעלי המסורה: אין אדם צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא.
כולנו זקוקים לכפרה. הליכת הארץ – ומינימום הליכה היא 4 אמות – יש בה כדי לכפר.
אמנם, כדי לזכות להגיע לארץ, צריך גבורה, כאותו חלוץ הצריך גבורה להוביל במלחמה.
אדם המגיע לארץ חדשה, ללא מכרים, ללא מסייעים, ללא קשרים... עלול להתייאש ממהלך
זה. לכן עליו להאזר בגבורה כאותו לוחם אמיץ.
מצד שני, עלולה לבוא מחשבה לא נכונה בלב יושבי הארץ הותיקים:
ויש שחושבים כי אם אדם זה חטא, על כן רוצה
לעלות לארץ לכפר אשמתו, מה לי ולו לעזרו ? ובאמת זה טעות גמור כי ישראל כגוף אחד,
וטהרה גוף אחד מהעון מועיל אל הכל. לכן סיים בעל המסורה כולנו בני איש אחד נחנו,
והנה אנחנו כגוף אחד. ..
עלולים לטעון: למה לנו לקלוט מישהו, המשתמש בארץ ישראל כמקלט
לעוונותיו? או אפילו כמכבסה...
לכן רומזת התורה: כולנו בני איש אחד אנחנו. כל יהודי המקל את
עוונותיו הפרטיים, מקל גם על הכלל ישראל כולו, וממילא זה מועיל לכולם, ויש להשתדל
לפעול להיטיב לגיבורים העולים לארץ.
נמצא נא את מקומנו במצווה רבה זו, במיוחד בימים אלה של רצון של
רבים לעלות לארץ.
הערה : מוהרמ"ך כתב, שהמילה "נחנו"
מופיעה רק 3 פעמים בתנ"ך (וכמו שאכן כתוב במסורה, וכן כתב בעל הטורים).
העירוני חברים מקשיבים, שישנם לכאורה מקומות נוספים, כגון בשמות טז, "ונחנו
מה". לאחר שיח, בירור והעמקה, הבנו כי המסורה ציינה את 3 הפעמים, בהם מופיעה
המילה "נחנו" ללא כל תוספת. אכן, "ונחנו" – בתוספת ו'
החיבור – מופיעה גם היא 3 פעמים, ולא נכללה במניין שבפרשתנו.
