מעלתם העליונה של נדב ואביהוא

 בס"ד

מעלתם העליונה של נדב ואביהוא / לפרשת שמיני / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

דעות רבות נאמרו ביחס לחטאם של בני אהרון, נדב ואביהוא. יש אומרים שנכנסו שתויי יין למשכן, יש אומרים שחטאם היה בכך שלא היו נשואים, ועוד. נדמה שניתן להמליץ עליהם את מה שאמר אחד מהמפרשים שאין רצונו להציע פירוש לחטא משה במי מריבה, כי מחטא אחד כבר נעשו עשרה... בני אהרון היו גדולים וצדיקים. רש"י (על י, ג) אומר שעם מותם נודע לו שמעלתם של נדב ואביהוא גבוהה אף משל משה ואהרון!

רבינו מוצא רמז כבר בתיאור האירוע הטרגי של מותם של בני אהרון (י, ב):

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה':

רבינו (אות ד') מקשה: מהי המשמעות של המילים "לפני ה'"? מה באו לחדש?

או יאמר אומרו "לפני ה'" כי הנה נודע כי האדם במותו נאחז בסבך עונותיו וחטאתיו כי אז אינה יכולה לעלות מעלה לבא אל מקום מנוחתה עדי תרחץ מצואתה ואז תדאה אל על, כי העונות מכבידים אותה לבלי תוכל לדאות ולעוף לשמים מעל, רק עדי (=עד) תשב הנערה ימים או עשור (ביטוי מושאל מבראשית כד, נה) בגיהנם להטהר מכל גלוליה ותועבותיה אחר תלך ושבה אל בית אביה כנעוריה ומלחם אביה לחם שמים תאכל

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. חיי עולם הזה מזמנים לאדם שיחטא לפעמים. גם לאחר התשובה יש לאדם צורך לכפר ולחטא את נשמתו. אולם כדי שהנשמה תוכל להנות מאור חיי הנצח, מול ה' יתברך לאחר מאה ועשרים, רוב בני האדם יעברו שלב מסויים של ניקיון לנשמה. לאחר תקופה של ניקיון תוכל הנשמה לעמוד באמת בעולם האמת מול המלך שחותמו אמת.

האם זה גורלו של כל אדם?

ולזה בא הכתוב להעיד על קדושי עליון כאלה כי לא קרה להם כמקרה זה של כל אדם, אלא כי מעת שיצאה נשמתם מגופם כבר הם "לפני ה'" עומדים בלתי שום עיכוב זמן, כי חפים הם מפשע ומנוקים מכל עון ואשמה ורשע.

חטאם של בני אהרון אינו שייך לעולם החטאים היצריים – חומריים. מדובר על אנשים גדולים ומיוחדים שזה היה חטאם היחיד, וגם הוא נבע מהשתוקקות אל קרבת ה'. עם מותם הכואב נתכפר להם עוון זה, ומיד עלו לחסות תחת כנפי השכינה, לעמוד לפני ה'.

עיון עמוק ומדוקדק בתורה מגלה לנו על נקודות מבט עדינות ומשמעותיות שצריכות לבנות את יחסינו הנכון לנושאים מורכבים, כחטאים של גדולי האומה, וכן על טעויות הנובעות מתשוקה אל הקודש.

על חלום ועל דרך

 על חלום ועל דרך / לפרשת ויצא / מתורתו של הרב רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל

חלומו של יעקב מעורר כיווני התבוננות רבים. המשמעות העיקרית היא משמעות כלל-ישראלית, הנוגעת בגלות ובגאולה, בהשגחת ה' על עמו, ועוד. אולם ניתן למצוא רמזים הנוגעים גם לחיים הפרטיים (מנחת כהן):

...בא לרמוז שיזכור האדם את יום המיתה להכניע את לבו ולהמלט מיצרו הרע, וזהו "ויחלום" שהעולם הזה הוא חלום ממש. "והנה סולם מוצב ארצה" שהגוף בעל קומה הדומה לסולם, אחריתו יהיה מוצב ארצה מוטל כעץ יבש. "וראשו מגיע השמימה" שהנשמה אשר בראשו ובמוחו עולה למעלה לשוב אל האלהים אשר נתנה...

האדם הוא היצור היחיד הבנוי מגוף ונשמה. החיי הם מתח מתמיד בין שניהם, עד יומו האחרון. אז, רגלי הסולם נשארים למטה, וראשו עולה עוד יותר לגובה. כאשר אדם שם זאת למול עיניו:

וע"י זכרון המיתה עם זכרון העונש בודאי יכנע לבבו הערל.

לכאורה יש כאן מעין הדרכה לנקודת מבט שיכולה לעזור לכוון ולדייק את החיים למקום טוב. הרב מזכיר בהקשר זה סוגיה מעניינת בגמרא:

נמשך לזה מה שכתבו רז"ל במס' ברכות "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע אם נצחו מוטב וכו' ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יזכור לו יום המיתה".

אדם צריך להרגיז את יצר הטוב על היצר הרע, כלומר, שיצר הטוב, מגמות טובות, יוציאו את היצר הרע מאזור הנוחות. לייצר תנועתיות מתמדת. ואם לא מצליחים? העיסוק בתורה יעזור. ואם לא? לקרוא קריאת שמע. ואם גם זה לא? לזכור את יום המוות.

שואלים מפרשים רבים: אם באמת זיכרון יום המיתה הוא כזה נשק חזק, מדוע לא משתמשים בו כמוצא ראשון? מחדש הרב שם בסוגיה כמה תשובות. נזכיר את השניה:

...עוד יש לפרש בס"ד כי ג' מיני חוטאים יש, א) מצד חסרון ידיעתם מה ראוי להם לעשות ומה צריכים להזהר שלא לעשות כי לא ידעו ספר או מחמת טרדתם בחיי שעה לא למדו ונמשך מזה ששכחו גם מה שלמדו מקודם. ב) מצד שאינם מאמינים בדברי תורה ודברי רז"ל וכופרים בהשגחה ובשכר ובעונש ח"ו. ג) מצד התאוה הגוברת עליהם ומטמטמת לבם ומעוורת עיני שכלם.

ישנן סיבות שונות הגורמות לחטא. ניתן לרכז אותן ל-3 סיבות עיקריות: 1. חסרון ידיעה (או בורות, או אילוצי החיים). 2. מנימוקי כפירה שונים. 3. השתלטות התאווה. שורש החטא דורש התמודדות מתאימה. אין טעם לתת הרצאה נלהבת לחיזוק האמונה, למי שחטאו נובע מהעדר ידיעה. אותו יש ללמד את ההלכה. יוצא אם כן, שהכלים שהוזכרו בגמרא אינם על רצף אחד, אלא שלושה כיוונים שונים:

ולכן אמרו רז"ל שמי שרואה שהיצר הרע שלו מתגבר עליו לעבור על דברי תורה ובהכרח שהוא לאחת מג' סיבות הנז"ל, הנה יש לפניו ג' סגולות, א) לעסוק בתורה, כי אז יכיר האיסור והמותר וגם...חומר האיסור עד היכן מגיע, ובעוסקו בתורה יראה חומר האיסור...ונכלל בזה שאם מנעוריו לא ידע ספר עכ"פ ישים לב לשאול מהחכמים ולהקשיב לקח מפיהם במה ששייך לדרכי התורה והמצוה.

לאדם שנכשל עקב חוסר למידה, ההדרכה היא פשוט...ללמוד! גם להכיר את ההלכה, גם להבין את המשמעויות, וגם להפתח לקבלת תורה מחכמים.

ואם זה לא עוזר? אולי הבעיה שלו היא אמונית:

ואם ככל זאת יצרו מתגבר עליו ולא נצחו יש לו לחשוב אולי קרהו זה מחמת היותו בלתי מאמין ככל הראוי בפנות ויסודות הדת והאמונה, ועל כן אמרו רז"ל אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה ויסודות הדת והאמונה כלולים בה וזה מועיל להציל אותו מרעת היצר הרע ולהתגבר עליו.

קריאת שמע מייצגת את ההשלמות האמונית. הציווי לקרוא קריאת שמע הוא פניה ללמידה והעמקה באמונה, ומתוך כך להמנע להבא מנפילות.

ואם גם זה לא עוזר?

ואם בכ"ז לא הועיל...בהכרח הוא שהתאוה גברה עליו והחשיכה מאורות עיני שכלו לדעת המועיל לו והמזיק לו, ועל אדם כזה אמרו יזכור לו יום המיתה כי אז יכניע את תאוותו ויפקח עיני שכלו.

אם הוא יודע תורה, וגם אמונתו מבוססת, מסתבר שמדובר על עניין יצרי, ואז-רק אז!-זכרון יום המיתה ירסן אותו.

שנזכה לעבוד את ה' מתוך תורה, אמונה ושליטה עצמית!