בס"ד
קרבה מאולצת וקרבה רצויה
/ לפרשת ניצבים / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
איך באים לדין? מהי
הגישה הנכונה לחפש את קרבת ה'?
אנו עומדים לפני יום
הדין ואנו מחפשים דרכים להצליח בדין. מה הפרשה מציעה לנו?
נאמר בפרשתנו (ל, ז - ח) :
(ז) וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ
אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ: (ח)
וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר
אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:
רבינו לא מפרט את השאלה
אך מתשובתו נראה ששאלתו היא מהו הקשר בין הניצחון על האויבים, לבין החזרה בתשובה?
וכה דברי הרב (אות ג, בהסברו
השני):
...יאמר, שיש ג' מיני
התעוררות אל התשובה, א. ע"י יסורין. ב. ע"י ראותו במפלת רשעים יתן אל
לבו לשוב פן יקרנו כאלה. ג. והמעולה מכל כשיתעורר מעצמו.
התעוררות לקרבת ה' נגרמת
בעיקר מ-3 גורמים: צער אישי, לימוד ממפלת רשעים, והטוב ביותר – התעוררות פנימית.
מהלך זה הוא הנרמז
בפסוקינו:
וזה יאמר כי לפעמים
תתעורר לשוב ע"י שיבואו עליך 'הקללה' אז 'והשבות אל לבבך' להתעורר לשוב.
הקב"ה יכול לתת מכות
שיגרמו לאדם לחשב את דרכו, ולהרהר בתיקון מעשיו.
ויש מין התעוררות אחר
ע"י מה שיתן ה' "את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך" אז "ואתה
תשוב ושמעת בקול ה'" כי תירא פן יקרך אסון כהם.
הסוג השני הוא התבוננות
במה שקורה לגויים. העונשים הבאים על אויבי ישראל שנהגו ברשעות ברדיפתם אחרי עם
ישראל, אינם רק סגירת מעגל מוסרית על פשעיהם, אלא גם איתות לנו, עם ישראל, הצופים
מהצד ולוקחים מוסר.
אך אין זו התשובה המעולה
שירצה בה ה', רק ירצה כי "אתה תשוב" מעצמך "ושמעת בקול ה'"
מבלי שום מעורר מחוץ. ואם תעשה כזאת, אז יוסיף ה' שנית ידו להותירך ה' בפרי בטנך
לטובה וישיש עליך לטובה.
הדרך המושלמת היא
השיבה אל ה' דרך ההשבה אל הלב. זו מעידה
על הזדהות פנימית. על השתרשות של דבר ה' בתוך הנפש של השב. מסביר רבינו, כי על אדם
זה מבטיחה התורה (שם פס' ט):
וְהוֹתִירְךָ
ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ
וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר
שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:
כאשר האדם
שב אל ה' מתוך הזדהות פנימית, תבוא גם ברכת ה' מתוך הזדהות פנימית. הקב"ה לא
רק שיברך את האדם, אלא הברכה תבוא מתוך ששון, שבו מתבטאת יותר ההזדהות הפנימית.
