בניסן עתידין להגאל? ומה זה "ליל שימורים"?

בס"ד

בניסן עתידים להגאל? ומה זה ליל שימורים? / להגדה של פסח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

קטע הפתיחה של ההגדה, "מה נשתנה", נושא בתוכו רמזים רבים, ומשמעויות רבות עוצמה להווה ולעתיד. לרבי אלטר יש פירוש על הגדה של פסח, "אם הבנים שמחה". הוא מביא 30 (!!!) הסברים, רמזים ומסרים שונים הטמונים בקטע זה. נלמד אחרון שבהם:

השתא הכא וכו'. נראה לפרש בשני אופנים והוא כי ידוע שגאולת מצרים היא נותנת בטחון בגלות הזה שלא נתיאש מן הגאולה חלילה, כי משתי סיבות יעלה על לב ח''ו להתיאש מהגאולה, והם: א') מצד אורך הגלות. ב') מצד חוסר קיום התורה והמצות.

אדם שהיה חי בגלות המרה והארורה, שהתארכה ללא צפי לסיום חלילה, היה יכול ליפול בזרועות היאוש. אומר רבינו: הבט על גאולת מצרים, ומשם תשאב כוחות ואמונה! הרי היאוש יכול להגרם או מצד זה, שאין תהליכים של שינוי, והן מצד זה שנראה שעם ישראל לא בכיוון חלילה...

אך מגאולת מצרים נבין, אפילו בשתי סיבות הללו אין להתיאש מן הגאולה, כִי אם מצד אורך הגלות - הלא לעומת זה במצרים גם כן היה קשה לצאת משם...ואף על פי כן יצאנו משם ביד רמה. ואם מצד חוסר היהדות - הלא גם במצרים היו גוי מקרב גוי...ואעפ''כ נגאלנו.

התבוננות בגאולה ממצרים, מגלה כי שתי החששות הנ"ל, אינן מעכבות מן הגאולה.

רבינו מסיק מכך פירוש מחודש בדברי חז"ל:

...ובזה פרשנו מאמר חז"ל בגמ' [רה"ש י''א] "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל". דאין הכוונה על זמן הגאולה העתידה להיות בניסן? אלא רצה לומר, דבחודש ניסן שנגאלו בו ממצרים, תהיה לנו הבטחה שעתידין ליגאל, אפילו שאין לנו זכות ואפילו שהגלות נתארך.

כל השנה היא זמן הגאולה!! ניסן הוא רק מקור הכח והאמונה! בזכות ניסן – והגאולה שארעה בו בניגוד למצופה -  עתידין להגאל!

לפי זה מתחדש פשט במושג "ליל שימורים":

וזהו גם כן רמז הפסוק [שמות י"ב,מ"ב] "ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם", תיבת "שמורים" השנית היא מלשון "ואביו שמר את הדבר", שעניינו המתנה וצפוי. ובא לומר, על ידי גאולת מצרים שהיתה בליל שמורים היינו בליל פסח, זה נותנת "שימורים", המתנה וצפוי...לחכות תמיד לגאולה...

ליל הסדר הוא הלילה בא מפתחים ודורכים את הציפייה לגאולה השלמה, בזכות המבט המחודש והאופטימי, הנרכש בליל הסדר. וזה רמוז ב"הא לחמא עניא":

ומעתה זהו שאומר המגיד "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל", ולא עוד אלא אפילו "השתא הכא עבדי", עבדים ליצר הרע, והולכים בעצתו, ואין אנו שומרים התורה והמצות,...אפילו הכי (=אפילו כך) בטוחים כי "לשנה הבאה" נהיה "בני חורין". ותקוה זו באה מכח "הא לחמא עניא" וכל סדר פסח כהלכתו, שהוא זכר לגאולת מצרים. וזכרון גאולת מצרים נותן לנו בטחון בגאולה העתידה.

שתי הבעיות רמוזות בקטע זה, ואנו מצהירים כי אנו מאמינים, שלמרות כל הקושי הזה, בסוף נגאל גאולת עולמים.

ויהי רצון שכשם שזכינו לתחילת הגאולה, כן נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

שמש וירח, קבוע ומשתנה, גדול וקטן - לשבת הגדול

שמש וירח, קבוע ומשתנה, גדול וקטן / לשבת הגדול 

נאמרו המון הסברים לגבי הטעם  של השם שבת הגדול. 

הטעם המפורסם מובא בטור אורח חיים הלכות פסח סימן תל

שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול: 

נס הלקיחה - עם ישראל לוקח את אלוהי מצרים לשחיטה, ואין פוצה פה ומצפצף! ועוד בארץ שטופת עבודה זרה כמו מצרים דאז...

אמנם נאמרו הסברים נוספים רבים. נביא אחד מהם, אחד מהטעמים שמעלה הבני יששכר (ר' צבי אלימלך מדינוב) מאמרי חודש ניסן מאמר ג - שבת הגדול

ויתכן עוד טעם לדעתי, מה שאמרו רז"ל שבת קביעא וקיימא משא"כ מועדים תלויים בקידוש בית דין [פסחים קיז ב], ועל כן קדושת שבת הוא כמו הגדול שיכול לעמוד בעצמו, משא"כ קדושת המועדים מעמידין אותן אחרים היינו ישראל, כביכול כמו הקטן שמחזיקין בידו אחרים להעמידו ובזולת אחרים אין לו העמדה, והנה קודם בא יום המועד הקדוש הרגל הראשון שברגלים שבכל השנים, נקרא שבת שלפניו שבת הגדול להורות החילוק בין קדושת שבת לקדושת יום טוב. 

שבת קבועה וקיימת, ואין כח בידי אדם להזיזה. זאת בניגוד למועדים, המסורים (כשבית הדין מתפקד בירושלים, במהרה בימינו אמן) לחכמי ישראל, ויש יכולת תימרון מסויימת להזיז יום לכאן או לכאן. לכן, רגע לפני שנפגשים עם הרגל הראשון, פסח, נזכרים שגם בקדושה יש דרגות: ישנה קדושה אלוהים, נצחית קבועה, שאין יכולת לשנותה, וישנה קדושה שהופעתה נתונה בידינו. יש לנו מערכת של השפעה, שותפות, עם בורא עולם בהופעת השגחתו ושכינתו בעולמנו.

שבת הגדול קוראת לנו לתת את הדעת לתפקיד הזה, בכמעין אמירה: זכור יהודי! מיד נכנס לרגל הפותח ומרומם את הזהות הישראלית, רגל המציין את יציאת מצרים, וזכור כי אין כאן מתנה גרידא, אלא קריאה לשותפות בפעילות של קידוש העולם. 

אלמלא עזרת ה'...

 אלמלא עזרת ה'... / לפרשת כי תבוא / אור החיים הקדוש

זכתה פרשת וידוי מעשר, להכנס לפסוקים המוכרים ביותר, עקב הכנסתם להגדה של פסח: (דברים פרק כו, ז)

(ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת  לַחֲצֵנוּ: 

מה בדיוק ראה ה'? מסביר בעל ההגדה על פי המדרש: 

וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, ...

וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלּוּ הַבָּנִים. ...

וְאֶת לַחֲצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, ...

אולם רבינו אור החיים הקדוש מעלה כיוונים נוספים ביחס לקשיים אותם רואה ה' ומרחם עלינו: 

ואומרו ונצעק אל ה' כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו ונצעק אל ה' וגו', ואומרו וישמע ה' את קולנו וגו' פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם מטעם שראה את הרשום שהוא ענינו ועמלנו ולחצנו, 

האדם צריך להתפלל אל ה' שיצילהו מיצר הרע.יצרו של אדם מתחזק עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו - אינו יכול לו. אולם - אולי נאמר שאין לו לאדם להתפלל אלא יתמודד לבדו? אומרת התורה - התפלל! ה' יענה לך מ-3 סיבות, הרמוזות במילים "עונינו, עמלנו, לחצנו":

העוני הוא אפיסת כח הלוחם שאין כח בנו המספיק להלחם בו לגרשו ממנו, 

העמל הוא שאנו צריכין לעמול במלחמתו, 

הלחץ הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו, 

ולג' סיבות שמע ה' את קולנו, 

עוני הוא עניות הכח. עמל - הוא המלחמה עצמה. לחץ - הוא חוסר היכולת לברוח משדה קרב זה, אלא ישנה כפיפות ללחץ מתמיד לוותר ולהוריד רף רוחני. מסיבה זו המאבק אינו קל, וזוקק את עזרת ה'. אומרת התורה - אם אתה תפנה לעזרה , תקבל אותה, בדיוק כמו אבותינו במצרים. תפקידנו לפתוח פתח, אולם הקב"ה יפתח פתח כפתח אולם.

 

ארבע לשונות של מידות טובות

 ארבע לשונות של מידות טובות / לפרשת וארא / משך חכמה

כולנו גדלנו על כך שארבע כוסות של יין קשורות ורומזות לארבע לשונות של גאולה. התוכן של הראיה הזו הוא, להתבונן במהלך ליל הסדר בתהליכיות של הגאולה. אין היתכנות למצב בו עוברים בבת אחת מהיות עבדים, להיות אומה חזקה בארצה. מעבר חד מחושך לאור גורם לעיוורון חלילה.

אמנם המשך חכמה מעמיק עוד צעד פנימה, ומראה לנו כי מדובר גם על תהליכים אנושיים ותפיסתיים בגאולה, וכך דבריו (בפרק ו):

ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה: - והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, (ירושלמי, ערבי פסחים הלכה א). כוס ראשון קידוש, דישראל מקדשי זמנים, ...ואימתי? כשהם קדושים. וסמך "קדושים תהיו" לעריות, שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. וגדולים ממלאכי השרת, ... שלכן יתכן "והוצאתי", ...

ההוצאה ממצרים מתאפשרת אם שומרים על גדרי קדושה. זה שלב ראשון.

"והצלתי": יתכן להציל כשנכרי רודף אותם, ומציל אותם מן הגייס, אבל לא כשהם רודפין זה את זה, ... וזה רומז אל כוס ברכת המזון, שעיקר המלשינות הוא בא מהעדר האמונה בהשגחה, ...וברכת המזון הוא שמאמין שכל אחד ניזון מהשם יתברך, ...

כדי לאפשר הצלה, יש להרבות את האחווה. כי אם שני יהודים רבים חס וחלילה – לטובת מי מבניו יתערב ה'?

"וגאלתי": הוא שעבד רוחו שפלה, ... וזה מצד שאינו מרגיש יחס אבותיו, ... והן "לא שינו שמותיהן", ...וזה רומז על הכוס השני, שאומרים עליו חצי ההלל הראשון, שמיוסד על זכרון יחס האומה מאבותיה וזכרונותיה הקדומות.

כדי להנצל למצב עתידי עם תחושת המשכיות והמשכת מורשת, יש לזכור מאין באת, מה שורשיך. כשתה מרגיש רצון עמוק להיות חוליה חזקה בשרשרת, אתה פתוח לתיקונים ושנוי מצב.

"ולקחתי אתכם לי לעם": זה 'שלא שינו את לשונם', שהיו מקוין להגאולה וללאומיות העתידה. ...וזהו חצי ההלל השני, שמיוסד על הלאומיות העתידה, שעל זה נאמר (תהלים קח) "מן המצר וכו".

הלשון – יש בה עניין ותוכן לאומיים. לעם ישראל יש חלום ורצון להיות עם, אז הם שומרים על לשונם.

ארבעת הדברים הללו, הקדושה הלאומית, האחווה, השורשיות המשפחתית וחזון הלאומיות, המכוונים כנגד כוס ראשונה, שלישית, שניה ורביעית – הם המודלים שגם עלינו לאמץ בבואנו לקדם תהליכים גאוליים באומה.