נטירה במסוה של אהבה

 בס"ד

נטירה במסווה של אהבה / לפרשת קדושים / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

רבות הן המצוות העוסקות בתחום שבין האדם לחבירו בפרשתנו. המפורסמת שבהן (יט, יח):

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי ה'

האם יש קשר בין הציוויים הפותחים את הפסוק, לבין מצות "ואהבת לרעך כמוך"?

כותב רבינו (אות ז, עמ' רמה):

עוד יש לפרש 'לא תקום' וגו' במה שאני רגיל לפרש מאמר המלך במשליו (משלי כו, כז) "כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב", והכפל מבואר

כדי לענות על השאלה, רבינו מקשה על כפילות בפסוק הנ"ל במשלי: הרי ברור שהמנסה להזיק - יינזק בעצמו, ומדןע להביא שתי דוגמאות?

אך הכוונה היא כי יש שני מיני שונאים: יש שונא גלוי ויש שונא שבלב ולב ידבר, מראה תומה וחיבה יתירה ותחתיה ערמה שנאה ואיבה, וזה קשה מן הראשון...וע"כ המשיל הראשון לכורה שחת הגלויה לכל, והשני לגולל אבן ומראה עצמו היות כוונתו לטובה להסיר מכשול מהדרך לבל יכשלו בה בני אדם, והוא כוונתו להרע לגלול האבן לנגד אויבו להכשל בה...

ישנו אויב גלוי - ממנו קל להזהר, ואויב דו-פרצופי שהסכנה ממנו רבה יותר, שכן יחסו מהתל בנו. שלמה המלך מדבר על שני הסוגים, וממשיל אותם לשני סוגי נזקים: בור גלוי, ואבן שכביכול מוסטת לצד.

לפי זה מחדש הרב פירוש נפלא במקום נוסף במשלי (יז, יג):

ובזה אנו מבינים מ"ש המלך במשליו "משלם רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו" ירצה... שעושה לו טובה הנראה לעינים, ותחתה צפונה רעה לא ידע שחרה (=זמן בואה. ישעיהו מז, יא) וידמה לנחש ישך ולצפעוני יפריש, וזה אומרו "משלם רעה" לוטה במעטה "הטובה" שיעשה טובה וממנה תפתח הרעה הבאה עליו זה ראוי לעונש קשה ומר שלא תמוש רעה מביתו...

מחדש הרב שהביטוי 'רעה תחת טובה' פירושו 'רעה המוחבאת מתחת לכיסוי (כמו מפה) של טוב'. אדם הנוהג כך ראוי לכל גנאי ועונש, כי הוא פועל בנכלוליות, ופוגע באופן קשה בחבירו.

לאור כל זאת יענה הרב על השאלה שבפתיחה:

וזה אומרו "לא תקום" וגו',  בא להזהיר על המין השני הקשה ש"לא תקום ולא תטור" שנאה בלבך, ותכסה אותה במשאון (=חושך. רש"י על משלי כו, כו) כי תראה לו פנים שוחקות כאלו אתה "אוהב לרעך כמוך" למען ייתן אמון בך, לכרות לו שוחה עמוקה להפילו במהמורות בל יקום...

הנטירה שבלב היא חמורה. והיא חמורה פי כמה אם היא מולבשת במעטה של אהבה. לפי זה כך יש לקרוא את הפסוק: לא תטור באופן של הפגנת אהבה שקרית לרעך!

ולכן מזהיר הפסוק:

לזה אמר "אני ה' ", ירצה, אני ה' המבין טוחות (=כליות, פנים האדם) ויודע מה שבקרב הלב פנימה, הוא יריב את ריבו אתך לנקום נקמתו ממך.

מי מעיד מה בליבך? הקב"ה. לכן גם אם יחשוב אדם להונות באהבת שקר את רעהו, יש דין ויש דיין.

ואהבת לרעך כמוך - הדרך לגילוי השגחת ה'

 ואהבת לרעך כמוך - הדרך לגילוי השגחת ה' / לפרשת קדושים / משך חכמה

יסוד כל התורה כולה. 

לא פחות מזה.

"ואהבת לרעך כמוך". היכולת לצאת מהאגו, מהשטחיות, מהדאגה לעצמי, ולהסיט את המבט המתבונן, האוהב והדואג אל עבר הזולת, יש בו לרומם את האדם גם אל עבר בירור תיאולוגי, ורדיפת דעת ורצון ה'. הרי כאן וכאן אני יוצא מהבועה שלי, ומתעדף את האחר: רעי ואלוקי.

אמנם יש כאן מסר אמוני יסודי לא פחות, כפי שמלמדנו המשך חכמה. 

האדם מעיד על בוראו, על ידי דמיון תכונותיו; האדם בעל בחירה לעשות כרצונו, ובזה מעיד על הבורא שפועל מדעתו ללא כל הכרח, וכדבריו (ויקרא פרק יט):

אמנם יש עוד במין האדם ביחוד ענין מורה על שלמות הבורא יתברך, אשר הבריאה ממנו אינה בחיוב כמו הצל מן האדם, רק שברא בבחירתו וברצונו המוחלט. והוא מה שמצאנו ענין הבחירה במין האדם, שתלוי כל מעשיו ברצונו החופשי והבלתי תלוי בזולתו, אשר זה אין בשום נברא. 

מעלה זו נמצאת בכל אדם באשר הוא אדם, 

ועל זה אמרו (אבות ג, יד) חביב אדם שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט, ו) "כי בצלם א - להים עשה את האדם", שזה הבחירה הוא רק בא - להים. 

אמנם בישראל מתגלה משהו עליון יותר: ההשגחה הפרטית שביכולתו של בורא עולם: 

אולם על השגחת השם יתברך בכל פרט ומפעל ומצעד, ולבעל הבחירה ישלם על כל פרט ופרט ...על זה מורה מין הישראלי: 

אחד, מצד שקיבלו גלוי הארת אלקות עליהם בהר סיני לעיני כל במחזה נבואית, ...

 ואחד, מצד השגחה הדבוקה בכל מצעדינו באומה זו מאבותינו, 

שתי דרכים של השגחה אישית ופרטית מתגלות כאן: האחת דרך מתן תורה, והשניה דרך ההיסתוריה: מהאבות, דרך העם המפוזר בגלות, אולם מצליח לשמור על ייחודיות, ולא פחות חשוב מכך - על חיוניות:

ויותר לפלא מה שבגירושים הרבים נתקיים, כי אם המה נגרשים ממקומם, אז המה כנס שנעשה במקדש - (עשן המערכה) שאפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזים אותו ממקומו ...כן הוא בישראל בגולה, דאם כי נגרשים המה לאמריקה וכו' בכל זאת איבדורי לא מיבדר (=להתפזר - אינם מתפזרים) , ובכל מקום בואם המה מתאחדים ונעשים קהילות ואגודות לתורה ולעבודה, בריבוי צדקות ומעשים טובים...וזה מורה על ההשגחה הפרטית על ישראל, שהשכינה שוכן תוך בני ישראל. 

עם ישראל עומדים לנס ופלא בעיני כל העמים. דורות על גבי דורות של תנועה ממקום למקום, מעיר לעיר ומארץ לארץ, ועדיין שומרים על זהותם בצורה מעוררת התפעלות. אין זאת כי אם יש על האומה השגחה פרטית. אם כן - מובן איך דרך "רעך" האנושי והיהודי מגיעים ל להבנה ב"אני ה'":

וכוח הבחירה שבאדם מורה שאני עשיתי מרצון עצמי ולא נתהוה בחיוב ממני. וההשגחה שבך והארת נבואה אלקית שעליך, שכל זה מורה ש"אני ה'", שזה שם הוי"ה...

וכמה ראויים דבריו של חכם גדול זה, שראה וצפה מה טוב יהיה בשלב בו גילוי ההשגחה תעלה קומה, בזמן שבו עם ישראל יתחיל לחיות חיי מנוחה, ואז תתגלה אותה השגחה פרטית בשלמות:

אשר אם ירווח להם מעט יתנשאו ראש על כל העמים ויתקנאו בהם כל הגויים...

וחכם עדיף מנביא.

 

עצמאות שמח