מי עוד נברא עם שמים וארץ?

 בס"ד

מי עוד נברא עם שמים וארץ? / לפרשת בראשית / רבי רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הפסוק הראשון שבו תורתנו הקדושה פותחת מציינת מעין כותרת של מה שנברא בתחילה (א, א):

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:

כידוע לפי כללי הדקדוק המילה "את" אינה מחוייבת המציאות. ניתן היה לומר "בראשית אלוקים השמים והארץ". מסיבה זו, חז"ל הוציאו דרשות ממקומות בהם המילה "את" נראית חסרת משמעות בפשט הדברים.

כותב רבינו בספרו נפש חיה (חלק ב', אות ט, "שיירי הנפש"), על הפסוק הנ"ל:

אפשר לפרש על פי הידוע שתיבת א'ת היא לרבות, וכן דרשו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא (בבא קמא מ"א עמוד ב') ולא יאכל את בשרו (שמות כ"א כ"ח), את, לרבות הנאת עורו. וכן דרשו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא (קידושין נ"ז עמוד א') את ה' אלהיך תירא (דברים ו' י"ג) לרבות תלמידי חכמים.

רבינו מביא כמה דוגמאות הממחישות את הכלל בו פתחנו: המילה 'את' מרבה חידוש הלכתי (איסור אכילת עורו של שור שנגח והרג, אותו יש לסקול) וכן חידוש רעיוני (יראה מתלמידי חכמים).

ממילא יש להבין מהם החידושים של המילים 'את' בפסוק שלנו:

וידוע שהעולם עומד בזכות הצדיקים כמו שנאמר (משלי י' כ"ה) "וצדיק יסוד עולם". וכן דרשו חכמינו ז"ל בגמרא (מועד קטן ט"ז, ב') "צדיק מושל יראת אלקים" (ש"ב כ"ג ג') – ה' יתברך גוזר גזירה והצדיק מבטלה, הצדיק גוזר גזירה והקדוש ברוך הוא מקיימה. וכן אמרו חז"ל בגמרא (שבת י', א') "כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית".

חז"ל מלמדים כי יש מי שעוזר לקב"ה בניהול העולם: הצדיקים והדיינים הדנים אמת לאמיתה. צדיק יכול לברך ולשנות מציאות, וכן יכול לברך ולבטל גזרות. גם דיין השופט באמת ויושר נחשב כמי שבונה את עולמו של ה', בכך שדואג שהעולם לא יחרב על ידי רשע ועוולה.

את הדבר הזה רומזת התורה אצלנו:

וזה רמז הפסוק "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", אך שיתף איתו כביכול במעשה בראשית גם הצדיקים והדיינים, ולכן נאמר 'את' פעמיים, לרבות הצדיקים שהם יסוד עולם, ולרבות הדיינים שהם שותפים במעשה בראשית.

המילה 'את' הכתובה פעמיים רומזת לשותפים אותם ברא ה' בתחילת בריאת העולם, מי שילוו את התקדמות המציאות אל המגמות אליהן הקב"ה מכוון את כל הבריאה. בעול םשה' בורא יהיו קשיים, אתגרים והסתרי פנים, לכן יש לשתול שותפים שימשיכו את תהליך הבריאה, וכן ינסו למנוע ככל כוחם תהליכים של ירידה והרס.

 

השנה נלמד מתורתו של אחד הצדיקים: ר' רפאל כ'דיר צבאן. תמצית חייו כפי שמופיע בויקיפדיה:

הרב רפאל כדיר צבאן (א' טבת תר"ע, 13.12.1909 – ד' כסלו תשנ"ה, 7.11.1994).

היה רב באי ג'רבא שבתוניסיה. עלה לישראל ושימש כרב בנתיבות. היה חבר מועצת הרבנות הראשית, ונשיאה של ישיבת כסא רחמים.

מתי נברא הזמן?

 

בס"ד

השנה נעסוק בתורות מפי הרב שמואל טייב (השני).

ואלה תולדות חייו בקצרה של הגאון המחבר מתוך ספר מלכי תרשיש (תולדות חכמי תונס):

 טייב ר' שמואל מגדולי רבני תונס במחצית השנייה של המאה השביעית (תר"נ בערך) ולמד תורה אצל הרבנים מרביצי תורה בישראל ר' שלמה דאנה ור' ישועה הכהן.

וכתוב בתחילת ההקדמות (לספר "שלמי תודה" לר' שלמה דאנה) שרבינו ור' דוד בוארון הם תלמידי ר' ישועה, ורבם זה היה מחבבם כבבת עינו. 

חיבר ארבעה ספרים: (1) איילת השחר דרושים בדרך חקירה פילוסופית תונס תע"ר (2) כנפי שחר על ההגדה (3) עפעפי שחר על התורה (4) שמן הטוב שיטה על מסכת מכות. 

שמש כרב ומו"ץ בערים מהדייה בנזרת ומוכנין, ואח"כ היה טוען רבני בבית הדין הרבני בתונס. 

בסוף ימיו זכה לעלות לא"י ונפטר בעיה"ק טבריה תובב"א 

מתי נברא הזמן? / לפרשת בראשית / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

עם פתיחתו של מחזור חדש של קריאה בתורה, אנו שוב נפגשים עם סיפור הבריאה מלא העוצמה והתעלומה. שאלות רבות – פרשניות, אמוניות ואחרות – עולות למקרא פשטי הפסוקים. רבינו הרב שמואל טייב דן באחת מהן. הוא שואל כיצד ייתכן לדבר על מציאות של אור – אם השמש והירח ייבראו רק ביום הרביעי? כדי להסביר זאת, מרחיב רבינו את היריעה על כלל תהליך הבריאה (בראשית א, ה):

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:

...מה שאמר "ויאמר אלהים יהי אור" גם שנברא ביום א' עם שמים וארץ הוא שלא נראה פעולתו בארץ עד שגזר עליו האל להגיע אורם בארץ וכן הארץ לא נראתה פעולתה לגידול עשבים ואילנות עד יום רביעי עד שנתלו המאורות

הבריאה התבצעה בשני תהליכים: א. תשתית מתומצתת של כל הברואים, ב. פירוט כל נברא והוצאתו אל הפועל. יש את הדבר עצמו שנברא ביום ראשון, ויש את פעולתו, גילויו וביטויו המעשי, שהתגלה בהמשך. עקרון זה חל גם על האור – והמאורות, אלא שכעת, כתוצאה מתהליך זה, נברא גם מושג חדש – הזמן:

ובזה נתיישב הדבר על מכונו כי גם השמש והירח נבראו ביום א' וסבב הגלגל ומזה נמשך מושג הזמן ודבריהם ז"ל מתאימים בד בבד עם דעת הפילוסופים שאמרו שהזמן עצמו הוא מכלל הנבראים

ישנו ויכוח פילוסופי קדום האם הזמן הוא דבר נברא, או שהיה מאז ומעולם ("קדמון"). רבינו טוען שמפסוקי הבריאה ניתן לראות את תשובת התורה: הזמן נברא, שכן גילויו הוא תלוי תנועת השמש והירח. הרב מסביר זאת באמצעות דוגמאות נוספות:

ולמען תבין הדברים האלה על אמתתם אשכילך בינה כי כמו שלא יוכל איש לצייר מושג ה"חכמה" וה"גבורה" וכן יתר המקרים עד ישיג מושג האדם שבו דבוקים ונאמר האדם החכם והגבור אשר בו דבוקים החכמה והגבורה, כן ה"זמן" הוא מושג שכלי שלא נוכל לציירו רק אחר שנצייר התנועה שלא תהיה רק בהמשך זמן. למשל זמן מושג השעה לא נשיג, רק באמרנו "ראובן הלך משך שעה", ומושג היום לא יושג רק בתנועת השמש מצאתה עד בואה, כן מושג קדמות ואיחור הזמן לא יושג עד שנחשוב שתי פעולות מתיחסות זו לזו למשל אחר שיצא האדם ממקומו והגיע למקום אחר נשיג כי פעולת היציאה קדמה בזמן לפעולת בואו למקום האחר.

יש מושגים מופשטים כמו חכמה גבורה וזמן, שאין לנו תפיסה בהם, אלא רק דרך הביטוי המעשי שלהם: דיבור חכם, מעשה של גבורה, וכן פעולות תהליכיות המשתרעות על מה שנקרא "זמן".

ומה היה לפני שהתחיל משהו לנוע? לפי זה – לא היה זמן.

אף בטרם חולל אלהים שמים וארץ וכל צבאם המתנועעים ונעתקים תמיד ממצב למצב לא היה מקום להשגת הזמן כי אז לא היה רק האל לבדו אשר לא יתנועע ולא ישתנה ורק אחרי בריאת המתנועעים נתהוה גם מושג הזמן ע"כ גזרו אומר הפילוסופים שגם הזמן הוא מכלל הנבראים...

ממילא כל מושג של לפני ואחרי, עבר הווה ועתיד, לא שייכים בעולם שלפני הבריאה. הזמן משתקף דרך שינויים בחומר, דבר שלא קיים לפני בריאת כל דבר.