ה' - 'צבאות' שמו!

בס"ד

ה' – 'צבאות' שמו! / להפטרת פרשת שמיני / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל

מות בני אהרון בקרבתם אל הקודש הכתוב בפרשתנו מביא לכך שההפטרה שנקרא מספרת על מות עוזא בשמרו על קדושת ארון הברית החוזר מפלישתים. מתוך קנאת הקודש הוא שולח יד למנוע את נפילתו, אולם בזה הוא משלם בחייו.

הפסוק מתאר את ארון הברית באופן מאד מיוחד (שמואל ב ו, ב(:

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו

מהי המשמעות של שם זה? כותב רבינו:

איתא במדרש "לעתיד לבא הקב"ה יפרע מכל אומה ולשון דכתיב אשר נקרא שם שם ה' צבאות". ויש להבין מאיפה משמע שהקב"ה עתיד ליפרע מהאומות?

יש מדרש המקשר בין השם המוזכר על ארון הברית "ה' צבאות" לבין פעולת נקמת ה' מאת הגויים. מסביר זאת רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל:

וראיתי להרב 'אהבת יהונתן' ז"ל שפירש, דאיתא במדרש על פסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות" השביע הקב"ה האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי. ולכן לעתיד יפרע מהם על שלא עמדו בשבועתם. אמנם כל זה דוקא אי אמרינן שם 'צבאות' הוא שמו יתברך, אבל אם הוא רק תואר ולא שם העצם מפני מה יפרע מהם? ולזה אומר המדרש דכתיב "אשר נקרא שם שם ה' צבאות" דמכאן משמע דצבאות הוא שמו יתברך. עד כאן דבריו.

ה' משביע את הגויים עם יציאת ישראל לגלות, שלא יענו את עמנו יותר מדי. אם יעברו על השבועה (כמו שלצערנו קרה ברוב ימי ההיסטוריה) – הקב"ה ינקום את נקמתנו מהם. השבועה היא בשמו הקדוש, ומהו השם? 'צבאות', השבעתי אתכם – בצבאות, בשמי. מהיכן מוכח ששמו הוא 'צבאות'? מן הפסוק הנ"ל שבהפטרתנו.

רבינו מרחיב את הרעיון לפסוק מישעיה, שיש הנוהגים לקראו בקביעות בסיום קריאת ההפטרה מדי שבת (ישעיהו מז, ד):

גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

שלפי הנ"ל מסביר רבינו למה מופיעה המילה 'שמו':

...דלכאורה מלת 'שמו' נראית כיתירה. ולהאמור מובן: דאין ראיה שהקב"ה יגאלנו ויפרע מהאומות אלא ממה שנתבאר דה' יתברך שמו 'צבאות' והם עברו על השבועה.

אנו זועקים לה' 'גואלנו!!', אולם מכח מה? מכח שמך 'צבאות', מכח אותה שבועה שאם הגויים יפגעו בנו בגלותנו, ה' ישלם להם כגמולם.

אנו זוכים לחיות בדור בו א-ל הנקמות מופיע ופוגע בכל המנסים לפגוע בנו ובצמיחת קרן ישועתנו, ויהי רצון שמתוך כך נראה את הופעת הישועה השלמה במהרה בימינו אמן!

 

איך באים אל הקודש?

 בס"ד

איך באים אל הקודש? / לפרשת אחרי מות / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הרושם שנותר בליבות בני ישראל לאחר מות בני אהרון, היה רושם בל יימחה. שני קדושים וצדיקים, שכל חטאם היה בתשוקה בלתי מרוסנת לדבקות אדירה בה' יתברך, מתו בשיאו של אחד הימים השמחים בהיסטוריה, יום חנוכת המשכן. העם הבין שהמשכן אינו מקום שמאפשר קלות ראש.

לימוד זה מוביל את רבינו לעיין בחובתנו על שמירת מקומות מקודשים (אות ג):

ואל יבוא בכל עת אל הקודש (טו, ב). אפשר לרמוז בזה מה שכתב מרן ז"ל (שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ"א סעיף א') "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלים ושותים בהם, ולא מתקשטים בהם, ולא מטיילין בהם, ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים".

רבינו יוסף קארו בשולחנו הטהור פוסק את דברי חז"ל האוסרים התנהגות שאינה ראויה בתוך בית כנסת ובית מדרש. פעולות כמו קלות ראש (=ליצנות), שיחות לא ראויות וכיו"ב – מחללות את כבוד המקום. גם כניסה שאינה לצורך תפילה או לימוד אסורה. בית ה' אינו יכול להיות מחסה ומסתור לנוחות אישית. אומר הרב, שהלכות אלה רמוזות בפרשתנו:

וזהו שאומר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" רמז לבית הכנסת ובית המדרש שלא להכנס להם בכל עת שירצה, אם מצד הגשמים או החמה, או כדי לאכול ולשתות ולשוחח שיחה בטלה ושחוק והיתול. רק "בזא'ת", רמז לתורה שנאמר (דברים ד' מ"ד) "וזא'ת התורה", "יבוא אהרן אל הקודש", לבית כנסת ולבית המדרש ללמוד תורה, ולהתפלל, ולעבוד השם יתברך, וזהו "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה", להתפלל להשם יתברך לכפר עוון או חטאת, או ואיל לעולה, להתעלות בתורה ובמצות.

אהרון מוזהר בשביל כולנו: היו זהירים במקומות הקדושים! אל תבואו לשם בכל עת שנוח לכם, אלא רק בזמנים שהם לרצון ה', זמני לימוד ותפילה. המילה "בזאת" רומזת לתורה, והקרבנות רומזים לתפילה. התורה מדריכה אותנו לייצר יראת כבוד כלפי בית ה', ומתוך כך לנצל כל רגע במקום הקדוש לקרבת ה' ולהתעלות.

על מי בוכים לאחר פטירתו של צדיק? לע"נ מורנו הרב מזוז זצוק"ל

בס"ד

על מי בוכים אחרי הפטירה של צדיק? / לפרשת שמיני / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל / לע"נ מורנו הגאון הרב מאיר מזוז זצוק"ל

פטירת בני אהרון הצדיקים בפרשתנו בונה בנייני אב רבים בהתייחסות יהודית – אמונית ביחס לפטירה ולאבלות. אהרון נתבע לכבוש את אבלו ולהמשיך את שמחת היום השמיני, כאשר במקביל העם הוא זה שיציין את הכאב הנורא והאיום.

המילים בהן מנחם משה את אהרון הן הבאות (י, ג):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד..

באופן פשוט – כך מסביר לנו רש"י – משה אומר לאהרון שפטירתם לא נבעה מקטנות וחטא, אלא מתוך גדולה ועצמה רוחנית, שבקשה למצוא קרבת ה' אינסופית – מעבר לגבול.

רבינו ילמד מכאן רעיון נוסף לגבי היחס הנכון לפטירת צדיקים (אות ד):

אפשר לפרש על פי מה שפירש הגאון חתם סופר ז"ל הפסוק (ירמיה כב, י) "אל תבכו למת ואל תנודו לו", שהוא לשון נידנוד, שאין המת קם או מתנדנד בבכיה.

הנביא ירמיהו מגביל את אופן הצער על הנפטר בהיקפי הבכי והרעדה ("אל תנודו"). רבינו משה סופר ע"ה הסביר את שני חלקי הפסוק כסיבה (שלא יכולה להתממש) ותוצאה: אל תבכו על המת יותר מדי, שהרי לא גרמו לתוצאה של תנועתו מחדש – תחייתו, על ידי בכי רב זה. ההשלמה עם המוות -לא אלינו – היא שלב ראשון בשיקום ובריפוי שחייבים לבוא עם פטירת היקר.

רבנו מרחיב את הדרשה ומסביר כך את הפסוק הנ"ל:

וזהו שאמר משה לאהרן, "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש", אלו הקדושים שנפטרו, כבר התקדשו (על דרך "פן תקדש" (דברים כב, ט), כבר היא קודש), ואין מה ליהנות מהם או לחכות להם לקום, אלא העיקר הוא "ועל פני כל העם אכבד", כמו שסיים שם הנביא "בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד", רוצה לומר, בכו על החיים ההולכים על הארץ שלא התעוררו לתשובה בפטירת הצדיק. וזהו "ועל פני כל העם אכבד", אלו אנשי הדור שהם בחיים "אכבד" אתכבד כאשר יתעוררו לתשובה.

תוכן הנחמה של משה הוא שונה: בניך, אהרון, נתקדשו בלכתם. הבכי לא ישיבם, וגם לא יפעל שום עלייה בנשמתם. האם המשמעות היא התעלמות ממותם? חלילה! ההיפך הוא הנכון: פטירת הצדיק חייבת לייצר רושם בחיי העם כולו! קרבת אלוקים שתיגרם עם פטירת הצדיק – היא הכבוד לה'. אם אדם חטף מכה כואבת של פטירת צדיק מן הארץ ולא היטיב את דרכיו – עליו יש לבכות, "בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד", ההולך, הוא האדם החי עליו יש לבכות אם לא ישנה אורחותיו, ולא ישוב בתשובה.

עם הליכתו של מורנו ורבנו הגאון הרב מאיר מאזוז זצוק"ל, ניתן נא אל ליבנו לשמר את דרכיו: את מסירותו לתורה, את אהבת ישראל שלו, את מידת האמת חסרת הפשרות, ואת אהבת ארץ ישראל שפעל למענה. תנצב"ה.

 

רמזי חטא בני אהרון

 

בס"ד

רמזי חטא בני אהרון / לפרשת אחרי מות / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל

תעלומת טעם פטירתם של בני אהרון נדב ואביהוא העסיקו את חכמינו ואת המפרשים לדורותיהם. רבינו בדרכו המיוחדת מוצא את הרמזים לדעות השונות שנאמרו:

אחרי מות וגו'. אחר'י נוטריקון א'ש זרה, ח'צי גוף, ר'חיצת י'דים.

המילה אחרי יש בה ראשי תיבות: אש, חצי, רחיצת, ידיים.

מה המשמעות?

רמז לדברים שבשבילם מתו שהם: (א) אש זרה, וגם בעוון (ב) שלא נשאו נשים ועדיין הם פלג גופא, וגם בעוון (ג) שלא רחצו ידיהם (ע' להרב חומת אנך ז"ל).

פשט הפסוקים מלמד שבני אהרון הביאו אש זרה, אשר לא ציוה אותם. ישנן כמה אפשרויות להסביר את החטא בזה: חוסר אמונה בירידת האש השמימית, שאיפת דביקות שפורצת את גבולות הציווי וההיתר, ועוד.

הרמז השני נוגע לחטא אחר: כניסתם של בני אהרון כאשר הם אינם נשואים. יש סיכום בעיסוק בקדושה במצב של רווקות. מפגש עם השלמות דורש מצב של שלמות, מה שלא קיים בחיים ללא נישואין.

הרמז השלישי מתייחס לכך שלא התקדשו כיאות לפני כניסתם לעבודה.

רבינו לקח את הרעיון לדרוש במילים אלה ראשי תיבות, מהגאון הרב חיד"א, בספרו "חומת אנך" על פרשת שמיני, אות ד'. אלא ששם הרחיד"א מציג ראשי תיבות של המילים "אש זרה" ורבינו דורש מהמילה "אחרי". אלה דברי הגאון חיד"א:

אש זרה אשר לא צוה אותם. שמעתי כי בתיבות אש זרה רמוזים החטאים שאמרו רז"ל בש"ס ובמדרשים והם ראשי תיבות אש זרה באופן זה. אש. שתויים. זרע. רחוצים. הוראה.

ממשיך רבינו הרב חוויתא, שאת האות ר' ניתן לפתוח גם בשני אופנים אחרים המרמזים על דעות נוספות:

וכן אות הרי"ש נוטריקון ר'בנות או ר'איה, רמז למה שכתבו ז"ל שמתו בשביל שנהגו רבנות בעצמם שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו וכו'. גם אמרו רז"ל שמתו על שהציצו בשכינה.

שתי דעות נוספות רמוזות כאן:

(ד) נדב ואביהוא שידעו את גובה מעלתם, רצו כבר להכנס לתפקידים הרמים המיועדים להם. יחד עם זאת, הדבר היה במחיר המעטת כבודם של אביהם ודודם הקדושים.

(ה) פריצת הגבולות המותרים בקרבה אל הקודש. מה שמכונה כאן "ראיה".

רבינו מאיר לנו כי כפשוטם של דברי חז"ל, אין דבר שאינו רמוז בתורה.

בין קריעת ים סוף למות בני אהרון

 בין קריעת ים סוף למות בני אהרון / לפרשת אחרי מות ולשביעי של פסח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

רבינו מזכיר מדרש פליאה, המחבר בין שני דברים שנראה שאינם קשורים:

בקרבתם לפני ח' וימותו. איתא במדרש, והובא להרב מדרש יהונתן (לר' יהונתן אייבשיץ, עמ' 51), "כשמתו בני אהרן אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה קרעת את הים לפני ישראל??",

המדרש מציג את תלונת המלאכים בכאבם על מות בני אהרון. הם טוענים שלא היתה הצדקה להעביר את ישראל בים סוף (חלילה). מותם של בני אהרון מעיד כי ההנהגה שגרמה להעביר את ישראל בים סוף, לא היתה מוצדקת!

מה הקשר בין הדברים? רבינו מזכיר את תשובת ר' יהונתן אייבשיץ, עיינו שם. לאחר מכן הוא מביא את הסברו:

...ונראה לפרש...לפי דרכו על פי מה שכתב הוא בעצמו בפרשת בשלח, "דכשאמר הקב"ה לים שיקרע אמר הים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ומה נשתנו אלו מאלו ואמר הקב"ה הללו עשו תשובה" ע"ש, ומזה מוכח דהתשובה מועילה אפילו לחטא גדול כעבודה זרה, וכמו שאמרו ז"ל "תשב אנוש עד דכ"א", נוטריקון (=ראשי תיבות) ד'ם כפיר'ה אש'ה, שאפילו עונות חמורים כאלו [שפיכות דמים, עבודה זרה, עריות] מועילה בהם התשובה.

ידוע מדרש חז"ל על קטרוגם של המלאכים על מעבר ישראל בים סוף. הרי לכאורה הם אינם ראויים. הם עובדי עבודה זרה כמו המצרים, ומדוע הללו יטבעו והללו יינצלו? הקב"ה ענה להם שישראל עשו תשובה.

כוחה של תשובה, עצום הוא. הוא פועל גם על 3 עבירות החמורות, לא אלינו. הדבר רמוז באחד מהפסוקים המדברים על תשובה, "תשב אנוש עד דכא". המילה "דכא" רומזת אליהן.

אם כן, מתברר הקשר בין האירועים: בחינת כוחה של התשובה בהקשר של חטא העגל:

וז"ש "כשמתו בני אהרן", והיינו בחטא העגל כאמור, "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה קרעת את הים?", והלא גם ישראל היו עובדי עבודה זרה! ועל כרחנו צריך לומר, כיון דחזרו בתשובה נמחל להם, ותשובה מועלת אפילו לעבודה זרה! ואם כן, גם אהרן הלא עשה תשובה, ולמה ייענש??

זו זעקת המלאכים! מדוע כוחה של התשובה של אהרון, לא הועילה להציל את בניו של אהרון??

גם אצל ר' יהונתן אייבשיץ, וגם אצל רבינו,  הזעקה הזו נשארת חסרת מענה....

 

שנזכה לבשורות טובות, לחג שמח, ולשבת שלום

 

רועי