Showing posts with label גזירה. Show all posts
Showing posts with label גזירה. Show all posts

Wednesday, April 30, 2025

זאת תורת...התשובה!

בס"ד



זאת תורת ה...תשובה! / לפרשת תזריע / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

חומש ויקרא נקרא "תורת כהנים" בפי חכמינו. נשים לב כי פרשיות רבות נפתחות או מסתיימות עם מילה זו: "זאת תורת העולה", "זאת התורה לעולה למנחה וכו", "זו תורת היולדת", ועוד.

גם לדיני טומאת וטהרת הצרעת המתחילות בפרשתנו הוצמדה המילה "תורה". רבינו ירמוז על הקשר בין הצרעת לרפואתה, לבין החטא והתורה המתקנת (אות ה):

"זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק" (יד, נד). אפשר לפרש על פי מה שאמרו רז"ל שהעוונות והפשעים שהאדם עושה גורם פגם בנשמתו ובמקום חלוקא דרבנן יהיו לו בגדים צואים, וכמו שפירשו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צג, א ותרגום יונתן) מה שאמר המלאך ליהושע (זכריה ג, ד) "הסירו הבגדים הצואים מעליו", הם העונות שבניו לקחו להם נשים נכריות.

אחד ממנהיגי עם ישראל בתחילת ימי בית שני היה יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. בניו – כמו רבים מאד מעם ישראל שהיו בגלות בבל – התחתנו עם נשים גויות. הדבר הזה מכתים גם את נשמת אביהם. תיאור החטא מופיע כ"בגדים צואים", מטונפים ומלוכלכים. נבואה זו מגלה את התוצאה הרוחנית של החטאים. אדם נולד עם נשמה נקיה וטהורה, המשולה ל"חלוקא דרבנן", בגד החכמים. כל פגם מזהם את הלבוש הנקי.

מה הפתרון?

ועל ידי התשובה תתנקה הנשמה ונעשה כתינוק הנולד שאין בו פגם. והתשובה - אמרו חז"ל - צריכה שלשה דברים והם, צום, קול, ממון. דהיינו, לענות בצום נפשו, ולהתפלל ולהתודות על חטאיו ופשעיו וללמוד תורה. וגם לתת צדקה מן ממון של היתר,

תשובה מן החטא כוללת שלושה רכיבים למעשה, לבטא את התיקון והשינוי: "ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזירה!" כלל ברזל זה מלווה את עמנו במשך דורות ככלי לשינוי וביטול קשיים ומקרים רעים. התשובה על שלושת מנקה את ליבו של האדם, ומולידה אותו כביכול מחדש.

וידוע שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, שהרי מנשה בן חזקיה המלך לא הניח עבודה זרה שלא עבד, וכאשר התעורר לתשובה המלאכים סגרו כל שערי תשובה כדי שלא לקבל תשובתו, אך השם יתברך "טוב וישר על כן יורה חטאים בדרך", פתח לו נקב מתחת כסא הכבוד וקיבל תשובתו.

אחד המודלים לכוחה העצום של התשובה הוא מנשה מלך יהודה . הוא עבד את כל העבודות הזרות שבעולם, ועדיין הקב"ה קיבלו בתשובה, בניגוד לרצונם של המלאכים כולם, כביכול: כנגד כל המציאות המובנת לנו. נגד ההיגיון.

וזהו רמז הפסוק, "זא'ת" גמטריא ת"ח (408) כחשבון "צום קול ממון" רמז לתשובה, היא התורה לכל אדם שנשמתו נגועה בצרעת ויש בה פגמים מצד עונותיו לכפר אשמתו ולהיות כתינוק שנולד, ואפילו "לנת'ק" מי שהתנתק לגמרי מן היהדות והאמונה כמנשה בן חזקיה בשעתו, בכל זאת כאשר יחזור בתשובה באמת יתכפר לו ונשמתו תהיה זכה ונקיה.

"צום קול ממון" (3 מילים עם אותו ערך מספרי, 136 וביחד הם 408) רמוזים במילה "זאת". התשובה רמוזה כאן. הפתרון לנקות מאיתנו כל לכלוך של חטא, כל ניתוק מה' יתברך. ולא רק ניקיון, אלא גם קרבה מחודשת. המנותק מתחבר מחדש.

יהי רצון שנזכה לתשובת אמת!


Friday, September 8, 2023

כיצד הגיבו ישראל למשמע בשורת פטירת משה?

 בס"ד

כיצד הגיבו ישראל למשמע בשורת פטירת משה? / לפרשת וילך / מתורת רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

רצונו העצום של משה רבינו עליו השלום להכנס לארץ ישראל, נתקל בסירוב מוחלט של הקב"ה.

בדרך כלל אנו מדברים על סוגיה כואבת זו בהקשר של משה עצמו. יחד עם זאת, יש נקודת מבט נוספת: תגובתם של ישראל. התורה לא מתייחסת במפורש לתגובות העם. אנו לא יודעים אם העם מקבלים זאת בהרכנת ראש, במחאה חריפה, בעצרות תפילה או באופן אחר.

רבינו כותב שהדבר רמוז בנקודה אחרת, והוא פותח בשאלה:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. קשה, כיון שה' אמר לו "לא תעבור את הירדן הזה", מה צורך לומר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל" וגו', דלא יהיה אלא בחור שיכול לצאת ולבוא, האם אפשר לו שיעבור?

משה אומר לעם 2 טענות: א. אני כבר בן 120 ואיני יכול להנהיג. ב. ה' אמר לי שלא אעבור לארץ. לכאורה די בטענה השניה: אם ה' אמר שלא תעבור, אז אין שום משמעות לגיל!

עונה הרב:

ונראה לומר על פי מה שאמרו חז"ל בפסוק "הן אל כביר לא ימאס", דתפלת רבים אינה נמאסת. עוד זכורני שכתבו המפרשים ז"ל שכל עיקר מעלות מרע"ה היו בעבור הכללות.

ישנו כח חזק מאד שבכוחו לבטל גזירות. כח תפילת הציבור. במקרה של משה מדובר על כח כפול: גם תפילת העם עבורו יכולה לעזור, וגם משה עצמו – כל מעלותיו ניתנו לו לשרת את כלל ישראל, והוא שקול ככולם. למשה רבינו ישנה אפשרות להעזר בכוחות רוחניים אלה, ולשנות את הגזירה!

ואם כן, הגם שמשה רבנו ע"ה התחנן הרבה לעבור ולראות את הארץ, וה' אמר לו רב לך, היה באפשרות דתפלת רבים מבטלה הגזירה! ולכך אם היה משה רבינו ע"ה יכול לצאת ולבוא, היה באפשרות שכל הקהל בהכירם שצריכים לו, להתפלל ולצעוק לה' מעומק הלב בחום רב ואגלי דמע, עד כי תתבטל הגזירה הנזכרת!

משה רבינו מאד רצה לראות את הארץ. זה ברור. ואמנם, אם היתה בו עדיין יכולת להוביל את כיבוש הארץ, אולי המאמץ היה משתלם...

ולכן אמר להם משה רבינו ע"ה "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא", ואם כן אין שום צורך להטריח כלפי מעלה...ובתחילה התחנן למען ירצה ה', וכאשר ראה שה' אמר לו "רב לך", ולא רצה בזה, קבל זה ברצון טוב, ולא רצה שיתפללו עוד ישראל בעדו. ולכן ביאר להם "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא".

אומר משה לעם: בקשתי. התחננתי. זעקתי. לא הצלחתי. מנוי וגמור הדבר מאת ה'. לא אכנס לארץ. וגם אתם, אל תנסו לפעול בעצרות תפילה, כי אני כבר לא יכול להוביל אתכם.

את עצמו מרגיע משה בהחלטת ה' העקרונית, בגזירה אותה הוא מקבל באהבה. ואת העם משה משכנע בטענה ובשיקול של יעילות.

Thursday, June 30, 2022

ועמי מצוות - טעם לשבח או טעם לגנאי?

 טעמי מצוות-טעם לשבח או טעם לפגם? / לפרשת חוקת / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל

האם בחיפוש טעמי המצוות, ישנו ניסיון להבין דעת עליון, מה שהוא רחוק מההיגיון, ואף נראה כגאווה, או שמא נאמר שמדובר על ניסיון אנושי לגיטימי לקרב את דבר ה' אל ליבנו, לב האדם? בשאלה זו עסקו גדולי ישראל בכל הדורות, למן חז"ל ועד ימינו. הבה נראה את דברי רבינו מוהרח"ך בסוגיה יסודית זו:

(שם) זאת חקת התורה וגו' ויקחו אליך פרה אדומה וגו". הנה הכופרים ואומות העולם, אומרים לישראל, שיש בתורה דברים שאינם מתיישבים על השכל, כמו פרה אדומה, שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים, וכן יש כמה מצוות שאין בהם טעם מושכל,...שאין בהם טעם מושכל שהאדם מעצמו, שכלו מחייבו לעשותם, אילולא גזירתו יתברך,

ישנם אנשים שלועגים ח"ו למצוות ששכלם לא מצליח לתפוס. הם לא מבינים מה הטעם באיסור גילוח בתער ועוד. הם יכלו להגיב בענווה, אך הם בחרו להסתכל אחרת:

והם מצד מיעוט שכלם אומרים שח"ו לא נכתבו בהשגחה חלילה, וכיון שאין שכלנו מחייבנו לעשותם, ואין בהם שום נזק, אין מן הראוי לעשותם!

מסקנתם העקומה: לא יקרה כלום אם לא נעשה מצוות אלו. לא נעשה דברים משוללי היגיון! ממשיכים הם ומצטדקים:

ובשלמא (=ומילא) דברים שהשכל מחייבם – אין הכי נמי (=אמנם) שצריך לקיימם!

מה ששכלנו קולט – נעשה, ובזה אנו שלמים עם ה', ח"ו.

כדי לפרוך טענתם, הרב מביא משל ארוך מאד, החורג בגודלו מרוחב יריעתנו. עיקרי המשל: אדם שאינו ידוע כרופא, לא יכול לומר על דברי גדול הרופאים שהם הבל, משתי סיבות: א. מפני שהאיש ההוא חסר ידע ברפואה, ואין לו כח שיפוט בעניין, ב. האיש דוחה את הרפואה המוצעת מספק, ואילו הרופא טוען טענותיו על סמך ידע ומחקר, טענות ודאי. כך גם בנמשל, לרופא שהוא ה', והרפואות שהן המצוות:

באופן כי האדם צריך להיות ברעיונו תמיד כי השי"ת הוא מקור החכמה והמדע, וצריך הוא לקיים כל מצוות התורה הגם שלא הבין טעמם, כי אין שום ספק שלכולם יש טעם נכון ואמתי שאי אפשר לו להשיגו והוא כמוס משכל בני אדם אך גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם,

אם נכונים הדברים ברופא – נכונים הדברים על אחת כמה וכמה אצל בורא עולם: ודאי שמקור החכמה והדעת, הוא יתברך, יכוון למקום מדוייק והגיוני, גם אם שכלי אינו קולט.

הרב מוסיף טענה: אדם הפועל כנ"ל, בעצם אינו עושה רצון ה' בקיום המצוות, אלא רק את רצון עצמו!

ובזה מקיים תורה לשמה שהוא לשם מצות הבורא יתברך בלי צורך לידע טעם המצוה רק ע"פ גזירתו יתברך, אבל אם הוא פורק מעליו עול המצוה, שלא הבין טעמה, הגם שמקיים שאר המצוות שהם שכליות - זה אינו חשוב (=נחשב) לשמה רק מחמת שמצא לה טעם לדעתו ונמצא שהוא מתנהג ע"פ דעת עצמו ולא על פי דעת הקב"ה, שאם הוא מתנהג ע"פ דעת הקב"ה היה לו לקיים כל מצותיו גם שלא הבין טעמם, שהרי דעתו וסברתו של הקב"ה שצריך לעשות אותם, ואם כן, מוכח שכל מה שעושה הוא שלא לשמה ולפי זה אינם נקראים מצות של הקב"ה אלא תורה שלו ומצות שלו ומעולם לא נצטוה בהם ואינם מתייחסים לתורת הקב"ה ועבודת הקב"ה.

טענה חריפה אומר הרב: אם אדם מקיים רק את המצוות שהוא מבין, נמצא שהוא עבד של עצמו, ואין עבודתו לשמה – אלא לשם עצמו! במילים אחרות: חוקי התורה, מחנכים אותנו להרכין ראש לפני מקור החכמה והסמכות. לגעת כי לא לכל דבר יש תשובה בשכל האנושי. לאחר שזו הגישה -חיפוש טעמי המצוות הופך להיות דבר מחייה, המקרב את המצווה אל הלב.

יהי רצון שנזכה לקיים את המצוות גם מתוך ענווה, וגם מתוך חיבור פנימי!

שבת שלום

רועי

הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים...

בס"ד הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים... / לפרשת בראשית / מתורת הרב בנציון כהן-יהונתן זצ"ל מזל טוב! השידוך הראשון בתורה, ואולי ...