ממה פחד יעקב אבינו?

ממה פחד יעקב אבינו? / לפרשת וישלח / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

יעקב אבינו שומע על בואו של עשו, ותגובתו (בראשית פרק לב פסוק ח):

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ !

כמובן שדבר זה מעלה מיד שאלה: אתה מפחד? ממה? הרי יש לך תעודת ביטוח (בראשית פרק כח, טו):

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:

הקב"ה הבטיח לו לשומרו מכל דבר ועניין, ומכל נזק! ומה יש לו לירא מאחיו?

רש"י ענה את התשובה הבאה:

ויירא - שמא יהרג, ויצר לו - אם יהרוג הוא את אחרים:

בפשט דברי רש"י, הפחד הוא ממוות, או שלו, או של עשו.

הדבר הזה קשה מבחינה מוסרית: ממה יש לפחד בבואך לפגוע בעשו? והלא הוא אינו מבקש את טובתך, ואף עלול להרגך! כך מביא מוהרמ"ך את שאלת הרא"ם (ר' אליעזר מזרחי, מגדולי מפרשי רש"י):

והנה רש”י ז”ל ... ועל זה הקשה השע”ר בשם הרא"ם ז”ל דהא (=שהרי) הבא להרגו השכם להורגו!

מה יש לחשוש מהריגת עשו? יש חוק מוסרי ביותר, שאדם הנמצא בסיכון מאדם אחר, אינו צריך להמתין ולהפגע, אלא להכות במכה הפוטנציאלי, ואף להורגו! ומתרץ:

 ולענ"ד נראה לומר על פי מה שכתב רש”י ז”ל לעיל בפרשת תולדות ד"ה גם שניכם, "רוח הקודש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו", ע”כ. ולכן יעקב אע”ה פחד על עצמן וכאשר יהרוג עשו בו ביום ימות גם הוא.

כלומר: הפחד על הריגת עשו אינו מהמעשה המוסרי, אלא ממותו שלו, שעלול להגרם עקב מותו של עשו, מכוחה של אותה נבואה של רבקה.

לאחר מכן הרב מביא הסבר נוסף על דרך הרמז, ומציע כיוון מעניין:

א”נ יש לפרש על פי מה שכתב השע”ר בפסוק "הצילני נא" כי עשו נתגלגל בהמן, ויעקב נתגלגל במרדכי, ולזה אמר "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" שלא להרוג אותי עכשיו, וגם "פן יבוא והכני אם על בנים" לעתיד, בגזירת המן, עד כאן דבריו. והוא שאומר רש"י "וירא" שמא ייהרג עכשיו, "ויצר לו" שמא יהרוג את אחרים, רצונו לומר, אפילו לא יהרוג את יעקב עכשיו, יהרוג לעתיד את אחרים אלו אומת ישראל בעזרת המן, ועל זה התפלל לה'.

בעלי הסוד מזהים מאבקים הנמשכים לאורך ההיסטוריה. יעקב ועשו הם גרעינים אידיאולוגיים, שיפשטו צורה וילבשו צורה. מעבר להיותו של מרדכי היהודי צאצא של יעקב, ולהיותו של המן צאצא של עשו, יש כאן גם זהות במאבק. עשו דרך המן רוצה להשמיד את יעקב דרך מרדכי. יעקב הרואה זאת ברוח קדשו, מזהה את הסכנה שבנפילתו שלו, שעלולה היא עצמה לגרור נפילה עתידית בגזירות המן ח"ו. לכן הוא מבקש שלא יהרוג הוא את אחרים, כלומר: עשו את דור מרדכי.

רש"י הנ"ל הביא ללא מעט טעויות בשאלת הצדק והיושר במלחמה, כאילו המחסל את הרשעים צריך לדאוג ממשהו. מוהרמ"ך מיישב דעתנו, שאין בכך כל פגם, ופחדו של יעקב ניתן להבנה בצורות אחרות, שכל כולן הן דאגה לעתיד האומה הישראלית.

 

תורה, שבת ו...אחדות

תורה, שבת ו....אחדות  / לפרשת כי תשא / מתורת ר' רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל

מצוות ספירת עם ישראל על ידי מחצית השקל, נאמרת כציווי "לשאת", להרים. חז"ל לומדים מכאן (בבא בתרא, י,ב):

א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל? אמר לו ב"כי תשא".

באופן הפשוט, מדובר על הצדקה; הקפדה על הצדקה, תרום קרנם של ישראל. אולם רבינו הרב חוויתא נעזר בתורת הרמז (בה הוא חושף מרגליות נפלאות, ואולי נאריך בזה אי"ה בהמשך), ומגלה לנו כי ישנם 3 עיקרים להרמת קרנם של ישראל. יסוד זה מובא בשם החיד"א (מנחת כהן, ל,יב):

...במה שכתב הרב שלום דוד ז"ל מערכת ג' אות י"ז, משם החיד"א ז"ל, דבזכות ג' דברים תבוא הגאולה, והם: השבת, והתורה והאחדות.

תרי"ג מצוות נצטווינו, אולם ישנן כאלה, המהוות בסיס לרבות אחרות (השווה לסוף מסכת מכות). הרב חיד"א מזהה אותן כשלושת אלו: לימוד התורה, שמירת השבת ושמירת אחדות האומה. 3 אלה נרמזים אצלנו:

וזהו, "במה תרום" וכו',...ואמר לו "בכי תש"א", נוטריקון (ראשי תיבות) תורה שבת אחדות.

הרמז נמצא במילה "תשא" בעצמה! אולם הרב לא נעצר כאן ומראה לנו, כי רמז זה שזור היטב בפסוק זה:

וכן "תשא את ראש", סופי תיבות תש"א. וכן "תשא את ראש", אותיות שניות תש"א, שהם תורה שבת אחדות, וכנזכר.

3 יסודות אלה רמוזים בתחילת הפסוק, גם באמצעי המילים וגם בסופן. יש בזה ללמד, כי אכן 3 אלה, הן עמודים חזקים שבונים את קומתם של ישראל.

אולם, חוץ מראשי תיבות, ניתן למצוא רמז ממשי לכל אחד מאלה. על השבת:

אי נמי, תש"א גימטריה שב"ת עם הכולל.

המילה תשא בעצמה רומזת לשבת. עם הכולל (שיטה לחישוב גימטריות, בתוספת המילה) תשא היא ממש שבת! רמז לתורה:

"תשא את ראש בני ישראל" ר"ת גימטריה תרי"ג, שהיא התורה, שיש בה תרי"ג מצוות. אי נמי "כי תשא את ראש", ר"ת, גימטריה כת"ר (עם הכולל), רמז לתורה, שיש בה תרי"ג מצוות דאורייתא, ושבע מצוות דרבנן...

בפסוק זה יש רמז למנין המצוות. למעשה שני רמזים: גם למצוות התורה בפני עצמן, וגם למצוות התורה, בצירוף 7 המצוות שהוסיפו חכמינו.

ומה לגבי האחדות?

"בני ישראל" – רמז לאחדות, שיהיו כאיש אחד באחדות אחת.

זה נלמד מפשט המילים: דיבור כללי אל האומה כולה, שמצטווה יחד בציווי זה. ומה ייחודו? כותב הרב בהמשך (ל,יג), וסומך לעניין פורים:

והנה כתבו המפרשים ז"ל, כי ישראל באותו זמן לא היתה ביניהם אחדות, ועל זה אמר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד"...ועל זה ציוותה אסתר למרדכי "לך כנוס את כל היהודים", שיהיו כולם אגודה אחת ואחדות אחת, שבזכות האחדות, מתבטלת הגזירה...ומצוות מחצית השקל, היא מורה על האחדות, שכל אחד אינו שלם אלא חצי, וצריך לזולתו, ובזה יכולים להתקיים יחד...

הציווי לתת מחצית השקל, טומן בחובו את יסוד האחדות: כולם זקוקים זה לזה. אם היסוד הזה יקלט, תרבה האחווה, וממילא תגדל קרנם של ישראל, בין בעניניהם עצמם, ובין בעיני העמים.

יהי רצון שנתחזק אנו ועמנו בעניינים אלה, ונראה בהרמת קרננו בביאת משיחנו אמן.