מעלת ישראל גבוהה ממעלת הצדיק

מעלת ישראל גבוהה ממעלת הצדיק / לפרשת שלח לך / משך חכמה

הבשורה הקשה איתה מגיעים המרגלים, גורמת לרפיון אדיר. האם מדובר רק בתיאורים הדרקוניים של המרגלים, אודות ענקים וערים בצורות? נראה שלא. משה בעצמו הולך לספר להם את זה בנאומיו בחומש דברים. אין הכחשה הנוגע לעוצמת היריב. 

אז למה הבכי? בתחילה יש לעיין בפתיחת דברי המרגל הצדיק כלב בן יפונה, בתיאור שאינו ברור (במדבר פרק יג, ל)

 וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ!

תוכן דבריו המרוממים, שהפכו לסמל למוטיבציה ואהבת הארץ - אינם מענייננו כעת. כעת נשאל: מהו פשר המילים "אל משה" המיותרות לכאורה? מה באו להוסיף? אמנם כבר הראשונים עמדו על כך, כגון רש"י, עיינו שם. 

רבינו המשך חכמה מסביר כך:

)ל) ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה. הענין דהמה היו מתפחדים, מפני ששמעו מ"אלדד ומידד מתנבאים" (לעיל יא, כח) - "משה מת ויהושע מכניס לארץ" (סנהדרין יז, א). וראו כי משה לא מיחה בהם ולא גזר עליהם. ואם כן, להיכנס בארץ מבצר ולהילחם עם עמלק , אשר כבר נכשלו בו , ועם ענקים ,בלא משה - הלא יפלו כולם לפי חרב!

המשך חכמה מחבר את סיפורנו אל נבואת אלדד ומידד בפרשה הקודמת. דבר נפל במחנה: משה לא ממשיך איתם!! אז אולי האתגר קטן? לא! המרגלים מספרים סיפורי אימה! 

מה נעשה????

את ההיסטריה הזו מנסה לעצור כלב:

ולכן השתיק כלב את העם, במה שיחסו את כל המופתים אל משה. כי אדרבא! גדולתו תלוי בכם! שכל זמן שהיו נזופים במדבר לא נתייחד הדיבור למשה. ולכן אמר: "עלה נעלה" - בעצמנו, בלא משה, כי אין משה סיבה אצל השם להנהגה הנסית, רק האומה הישראלית בעצמה היא ראויה להשגחה האלקית הפרטית. וזה: "כי יכול נוכל לה". והוא שאמר "ויהס כלב את העם" במה שמיחסים הכל "אל משה". זה לא תדברו ולא יעלה על לבכם שרק במשה תלוי הנצחון והנסים, לא כן! רק "עלה נעלה"!

כלב מחדש לעם חידוש ענק: גדולת משה - וכל צדיק אחר מישראל - אינה עצמית לו. הוא כלי קיבול גדול ועצום להופעת דבר ה', רק בשביל העם ולא בשביל עצמו. בכל השנים שה' כעס על עמ"י עקב חטא המרגלים - משה לא נתנבא! אם כן, זו כוונת התורה "ויהס כלב את העם" באיזה עניין השתיקם? "אל משה" שתלו את כל יהבם במשה.

 יתרה מזו: המש"ח מחדד שאולי זו הסיבה שבגללה בכלל משה לא נכנס לארץ! כי אם יכניס אותם, תתלה כל הישועה בו. מכיוון שנתגלתה נטיית נפש זו , של תלות באדם - ענק ככל שיהיה - ולא בבורא עולם, אין ברירה אלא למנוע ממשה להכנס לארץ, גם במחיר מותו. וזה לשונו:

והנה הדיבור אשר נאמר שלא על ידי שליחות נביא לישראל, יכלה להשתנות. אבל כיון שהמה טעו בזה שמשה הוא העיקר, ואם יבא דור נולד וישכחו את אשר משה היה ילוד אשה והוליד בנים, ידמו באמת כי הוא בעצמו אלקי ויטעו בו כי הוא המסבב מערכות ומשדדם. לכן הוחלט בנבואה כי "משה מת", כדי להוציא מלבבם הטעויות. לכן אמר בפרשת דברים (א, לד) "ויקצוף (וישבע לאמור"), (פסוק לז) "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור, גם אתה לא תבוא שם" ...

בימים של בחירות חוזרות ועיסוק פרסונלי אובססיבי במי יהיה ה"מושיע" של עם ישראל, נזכור את זעקת כלב, שמאפסת את העניין האישי, ומזכירה שברצון ה' עלה נעלה, ויכול נוכל.

 

עלה נעלה - במידות בתורה ובפרנסה

עלה נעלה – במידות, בתורה ובפרנסה / לפרשת שלח לך / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצ"ל

בלהט דבריו, כלב זועק כנגד המקטרגים על הארץ (במדבר יג ל):

וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.

הכפילות בדברי כלב בן יפונה, מעוררת את רבינו להתבונן מה רמוז בדברים:

עלה נעלה וירשנו אותה. הכפל "עלה נעלה" יתפרש על פי מה שכתב בס' קדושת הלוי...על פסוק "ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין", דכלל הוא: דמי שהוא למטה, אינו יכול לעשות מלחמה עם מי שהוא למעלה ממנו.

כשעמים יוצאים לקרב, חייבים יתרון, איזושהי עליונות על הצבא שכנגדך. האם זה רק ביכולות הצבאיות?

וזה הכלל ענינו ומשמעו גם במובן המוסרי, וכשחטאו ישראל בנשי מדין, אז היו ישראל מבחינה מוסרית למטה, ולכן כשצוה ה' לעשות מלחמה עם מדין צריכים היו ישראל להיות במעלה רוחנית גדולה, שעל ידי זה יכבשו אותם, ויתגברו עליהם במלחמה...

העליונות צריכה להיות גם ברוחניות! גם במוסר! אפילו בין גויים, עם שיוצא לקרב בלי הבנה של הערכים שעל שמם הוא נלחם, סופו להיות מובס. הוא לא נותן את כל כולו. "בעצם, למה חיי חשובבים מחיי האוייב?". כך הוא עלול לשאול את עצמו, וממילא לא לתת את כל כוחותיו למאמץ. בעם ישראל הדבר חשוב פי כמה. ההצדקה הרוחנית למלחמה היא עליונות מוסרית (עצם קיום האומה הישראלית, כעם ה', הוא כבר יעד בפני עצמו, ולא נאריך בזה). וזה גם מה שאומר כלב:

ואם כן, אפשר דזהו שאמר הכתוב כאן "עלה נעלה", כלומר, על ידי זה שנתעלה ברוחניות, ע"י זה נעלה וירשנו אותה...

"עלה" ברוחניות, וממילא "נעלה" ונכבוש אותה.

מציע רבינו פירוש נוסף:

א"נ יש לפרש דארץ ישראל יש לה ב' מעלות וחשיבות, חשיבות הגוף שהיא ארץ זבת חלב ודבש וחשיבות הנפש מצד קדושת הארץ ושם בנקל יכול האדם להתקדש ברוחניות בשמירת התורה ומצותיה

ארץ ישראל, אשר תמיד עיני ה' אלוקינו בה, מבורכת גם בגשמיות וגם ברוחניות. בגשמיות מצד שפע הכלכלה והברכה, הסייעתא דשמיא המיוחדת בכלל התחומים ועוד. ברוחניות – "אוירא דארץ ישראל מחכים", ואדם יכול לזכות בה להשגות רוחניות גבוהות.

אבל, האם אין בדבר סכנה, שאדם יתמכר לגשמיות וממילא יזנח חלילה את הרוחניות?

ולזה אמר "עלה נעלה", עילוי מצד הגוף, ועילוי מצד הנפש....ושלא תימא דשנים אלו הם תרתי דסתרי, דאם ארץ זבת חלב ודבש היא, א"כ האדם נגרר אחרי תאות הגוף, ומתרחק מן הרוחניות, ואם האדם מתקדם ברוחניות ובעבודת ה', ממילא נמנע ממנו להשיג חשיבות הגוף...לזה אמר "כי יכול נוכל לה"...

שני העילויים המדוברים הם שני חלקים המשלימים זה את זה. בארץ ישראל ניתן לחיות חיים המשלבים רוחניות וגשמיות, באופן שהם משלימים זה את זה. עליה אחרי עליה, והצלחה אחרי הצלחה.

ויהי רצון שנזכה לרשת את ארצנו בשלמות רוחנית וגשמית, מתוך גובה מוסרי, ושלמות המידות.