אתה הסולם!

 בס"ד

אתה הסולם!! / לפרשת ויצא / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

חזיונו של יעקב אבינו בהר המוריה, שם שקעה השמש במיוחד בשבילו, הוא חזיון של התגלות אלוקית, שנפתחת בהיכרות אישית ראשונה של יעקב אבינו עם ה' יתברך  (כח, יג(:

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק!

ובעקבות ההיכרות – ההבטחה היסודית:

הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ!

הדרך בה ה' יתברך מתגלה אל יעקב אבינו היא בחזיון של סולם. מדוע? מה בא הדבר ללמד את יעקב אבינו? ומה אותנו?

כותב הרב (אות ז, באפשרות השניה):

יש לפרש על פי מה שפירשו חכמינו זכרונם לברכה הפסוק (תהלים קכא ה) "ה' צלך על יד ימינך", שהאדם בעולם הזה דומה הוא לצל, וכמו שהאדם עומד בשמש או בירח כל התנועות שהוא עושה הוא רואה אותם בצלו, כך האדם כלפי שמים: כל מה שהוא עושה עם ה' בענייני דת כך יקבל, אם בעולם הזה או בעולם הבא.

אדם מישראל הפועל בעניינים רוחניים, גורם לתנועות והשפעות בעולמות עליונים! כמו אדם המזיז ידו לעומת מקור אור, הוא רואה את צילו נע יחד עם ידו, כך גם מעשינו, דבורינו ומחשבותינו הטובים גורמים להשלכות בשורשי העולם. זהו הדבר הרמוז בתהלים:

וזהו "ה' צלך על יד ימינך", היא התורה שניתנה ביד ימין, שנאמר (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו".

ה' צילך – ממש! כביכול מגיב כצל לכל תנועה שאנו פועלים כאן בעולם התחתון.

וזהו המסר ליעקב אבינו:

וזהו רמז הפסוק "ויחלום", העולם הזה הדומה לחלום ארוך, האדם החי בו הוא כמו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", ועל כל תנועה שהוא מניע הסולם מלמטה - מניע גם ראשו הנמצא בשמים, כך האדם כל מה שחוטא ופוגם בעולם הזה גורם פגם לנשמתו, גם כביכול להשכינה שבשמים,

כל מעשה של האדם ברגלי הסולם – בארץ – גורם לתנודות בראש הסולם – בשמים. גוף האדם כאן למטה משפיע על שורש נשמתו בעליונים. ולא רק על שורש נשמתו הוא משפיע אלא גם על הכוחות הרוחניים במציאות כולה:

"והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", שבמעשיו הוא גורם ירידה כביכול למלאכים שנבראו ממעשיו וירידה לנשמתו, או גורם עלייה לנשמתו ועילוי לשכינה ולפמליא של מעלה, והכל תלוי "בו" היינו במעשיו. 

כל העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד (אבות ד, יא). מלאכים אלה יכולים לעלות ויכולים גם לרדת. הכל תלוי באדם הפועל.

אדם לעיתים יכול להקל על עצמו בטענות הבל של תחושת אפסיות. אין הדבר נכון. כאשר נפנים את גודל האחריות שלנו כלפי המציאות כולה, נוכל לאזור כוחות ולפעול לייצר מציאות טובה ושלמה יותר.

 

מעלתו של יוסף - גם בעיתות משבר!

בס"ד

מעלת יוסף – גם בעיתות משבר / לפרשת מקץ / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

פרעה המוטרד מחלומותיו מופתע לשמוע את שר המשקים שלו פותח תיק לא נעים מהעבר, זה שבגינו הושלך לכלא. במסגרת הסיפור מציע שר המשקים לפרעה את פותר החלומות אותו פגשו שם בכלא (מא, ט-יג):

(ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: (י) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר ...(יא) וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ: (יב) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר: (יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה:

פרעה המיואש מתעודד למשמע בשורה זו וקורא ליוסף מיד, וזה פותר את חלומותיו.

רבינו עומד על התיאור המוזר של יוסף בו משתמש שר המשקים. מה המשמעות של היותו נער (=עבד)? מה המשמעות של היותו עברי? וזה שהוא עבד לשר הטבחים?

והנה רז"ל דרשו אומרו נער עברי עבד וגר לגנאי

חז"ל דברו בגנותו של שר המשקים שגם כאשר הוא בא לשבח יהודי – הוא מקטין אותו ככל יכולתו. לרבינו כיוון אחר. שר המשקים מאדיר ומהלל את הבחור היהודי הזה...

ואני ההדיוט דורשו לשבח כי כיוון בזה להגדיל מעלת ושבח יוסף שגם בהיותו נער צעיר לימים אשר לא תמצא חכמה רק בישישים ולא בצעירי ימים, ועם כל זה הוא קולע אל השערה ולא יחטיא בפתרון החלום.

מעלה ראשונה: היותו חכם באופן מיוחד על אף גילו הצעיר. חכמה כזו, בהירה ומדוייקת מפעימה את ליבו של השר.

וגם שהוא עברי וארץ מולדתו היא ארץ העברים וגלה חוץ למקומו ובא הנה ע"פ מקרה שקרה לו, וטבע הגלות יחייב טמטום הלב והשכל, וכמו שענו חכמי ישראל לאחשוורוש, עת דרש מהם משפט ושתי, השיבוהו דבר, כי מיום שגלינו מארצנו לא עמד טעמנו בנו ואבדה חכמתינו. לך אל עמון ומואב שלא גלו ויגידו לך משפטה ודינה.

חז"ל מספרים כי כאשר אחשוורוש רצה לחרוץ את דינה של ושתי אשתו הוא פנה בתחילה לחכמי ישראל. הם – ביודעם את אופיו ההפכפך – נמנעו מלשפוט בטענה שהם לא מיושבים בדעתם בעקבות גלותם מארץ ישראל. היה צפוי שגם יוסף יהיה בקשיי הכרה כאלה. ההפתעה היתה שלמרות שהוא עברי וגלה מביתו שלא מרצונו, ליבו וראשו עדיין עימו והוא יודע לתת מענה אמיתי ומדוייק.

ועוד זאת יתירה כי הוא עבד לשר הטבחים ואינו עומד ברשות עצמו להיות לו פנאי וזמן לעיין בדבר ורק רשות אחרים עליו ותמיד טרוד בעסקי אדוניו ועם כל זה מיד שספרנו לו החלום ויפתר לנו בלתי התמהמה אף רגע

לעבד יש פעמים רבות קושי לצמוח ולהתקדם. אין זמנו בידו. להפתעתם של השרים, יוסף מפגין חכמה, תבונה וצלילות שאינם מאפיינים אדם כפוף וכנוע.

מכלול התכונות הזה מפעים את פרעה וכך הוא אומר ליוסף:

וזה מה שאמר לו פרעה "ואני שמעתי עליך לאמר" כי מיד ש"תשמע חלום תפתור אותו" בלי איחור ובלי התמהמה, אשר זה יורה שרוח אלהין קדישין בך וחכמתך היא למעלה משכל אנושי.

המחמאות המפתיעות שמעניק שר המשקים ליוסף, מביאות את יוסף להזדרז ולהביא את פותר החלומות המופלא, ומיד עם בואו יוסף זוכה ליחס של הערכה וכבוד.

אם נחבר את הדברים הללו, עם הדברים שכתב הרב על פרשת וישב (כפי שזכינו להביא בשבוע שעבר) על מעלתו הרוחנית של יוסף, נראה את דמותו המופלאה של יוסף הצדיק מתנשאת לפנינו בפרשות אלה, כמי שקישורו למשפחתו כה חזק, מי שמזהה את עצמו תמיד כ"עברי", המחויב לדרך חיים של קדושה ושליחות.

דברי אמת או הרהורי הלב?

 דברי אמת, או הרהורי הלב? / לפרשת וישב / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל

אחי יוסף אינם אוהבים את סיפורי החלומות שלו. הם נוזפים בו (לז, ח):

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ...

רבינו עומד כאן על שאלה שעמדו בה כבר הקודמים לו: מדוע ישנה כפילות לשון בדברי האחים: גם "המלוך" וגם "משול"? מה רצו האחים לומר בכך? האם יש בכך רק תמיהה כפולה? מבאר רבינו (אות ח):

עיין להרב אדרת אליהו ז"ל ולהרב דברי שאול ז"ל, מה שפירשו בכפל הלשון. ונראה לפרש על פי מה שכתב הרב מדבר קדמות ז"ל (מערכת י' סימן ח"ן), דיוסף היה יודע לעשות משלים כדי שיוכלו בני אדם לעמוד בפשט דבריו, כמו שהיה עושה שלמה המלך ע"ה. ע"ש.

הרב חיד"א כותב כי אחד מגילויי החכמה של יוסף היה במשלים. הוא ידע להסביר מידע עמוק באמצעות משלים, כשלמה המלך בשעתו. וזו לשון הרב חיד"א (מדבר קדמות מערכת י אות נח):

יוסף הצדיק ע"ה היה בקי מאד בחכמות והיו שגורות אצלו והיה יודע לישא וליתן בפלפול גדול והיה יודע לעשות משלים כדי שיוכלו לעמוד בני אדם בפשטי דבריו כמו שהיה עושה שלמה הע"ה וז"ש רז"ל צפנת פענח...

והנה מצאנו כלל בענייני חלומות: פעמים רבות אדם חולם על הדברים שבהם היה טרוד במהלך היום:

והנה נודע [ברכות דף נ"ה ע"ב] כי המהרהר ביום על איזה דבר נדמה לו אותו דבר בחלום, כמאמר הכתוב [דניאל ב, כט] "רעיונך על משכבך סליקו".

אחיו של יוסף שהכירו את יכולתו הרבה בתחום הזה, לעגו על חלומותיו. הם הניחו כי גם החלומות הללו, הן מהסוג שהאדם מביא על עצמו, ואין בהם שום מסר, בודאי לא אלוהי:

וזהו שאמרו לו אחיו "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" - לשון משל ומליצה, כלומר אם המשלת בנו משל להיות אנחנו עבדים לך ואתה מלך עלינו, ועל כרחך נדמה לך אותו דמיון בחלום, התחשוב שהוא חלום אמיתי למלוך עלינו באמת? אין זה רק מהרהור שלך בנו, כי מרוב משליך יוכל להיות שעשית בנו משל וכנזכר,

אחי יוסף לא טוענים לפניו בתמיהה: האם אתה חושב למלוך עלינו? אלא מציבים עובדה: אתה חולם שתמלוך עלינו, כי בודאי הבאת אותנו בתור משל לאיזשהו עניין, ובמשל השתעשעת במחשבה שאנו עבדיך. דבר זה מתחזק בדבריהם גם מעובדה שכנראה היתה כבר ידועה ביניהם אז:

ובודאי שלא תמלוך כי המלכות ליהודה היא.

אתה נכנס לתחום שאינו שלך. המלוכה שייכת ליהודה. חייב להיות אם כן שכל חלומותיך נובעות מדמיונך. לפי ביאור זה, אין דברי האחים כפילות, אלא הסבר שהניח את דעתם לגבי מקורו של החלום.

 

אי אפשר לעצור את הנבואה

 אי אפשר לעצור את הנבואה / לפרשת וישב / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

האחים רואים כי ישנה חיבה מיוחדת ליוסף בעיני יעקב. אמנם חז"ל באו בביקורת על דרך זו של ביכור ילד אחד על פני רעהו. יעקב בזמנו ראה בזה טעם, אך לא בזה נעסוק. בשורה התחתונה, הדבר מוכר ונרגש. לאור זה זה פלא גדול על יוסף: וכי חסרות לך בעיות, שאתה הולך ומחפש להעצים את שנאת אחיך כלפיך, ומספר להם על חלומותיך?? אמנם ייתכן כי יוסף היה תמים גדול בשלב זה (יד משה סעיף י"א), אולם פחות מסתבר, כי בן חכם הוא לו, ליעקב (לז,ג ע"פ התרגום).

אלא יותר מסתבר שיוסף רואה אחרת הדברים (יד משה ס"ט):

והנראה לענ"ד, דמי שהוא בקי וחכם בפתרון החלומות, יש לו הבדל בין חלום שווא לחלום נבואיי. ואפשר לומר שהחלום הנבואיי הוא הנקרא בשם "חלום", ולחלום שווא, אין ליחס לו כלל תיבת "חלום", שאינו אלא דמיון. ומעתה יש לומר, שמה שכפל "ויחלום יוסף חלום", לומר שהיה חלום נבואיי, כמו שנאמר "בחלום אדבר בו".

יוסף מרגיש שלא מדובר על מסר פרטי. מדובר על שליחות! הדבר רמוז – כך מדייק מוהרמ"כ – בכפילות "ויחלום..חלום", שאם הוא חלם, ברור שזה...חלום! אלא אין מילה מיותר: בא הכתוב ללמד שישנו מסר אלוקי בדברים. לפי זה גם מובן מדוע אחיו שונאים אותו על "חלומותיו" – לשון רבים (פס' ח'), למרות שבשלב ההוא, הוא סיפר רק על חלום האלומות: הסיבה היא שהם רואים את זה כחלום כפול: א' עצם החלום, ב' הפרשנות הנראית בעיניהם כמיתנשאת.

אמנם יוסף, לא כך חשב (סי"א):

...שיוסף הרגיש שחלומו היה נבואיי, ולכך היה בוער בקרבו כאש פלדות, שלא יוכל לשלוט ברוחו להסתירו, וכנביא שאינו יכול לכבוש נבואתו.

ומה לגבי האחים? ייתכן ואינם בקיאים כמותו בביאור חלומות ובהבחנת סוגיהם (ס"ט, סט"ו), אולם ייתכן כי בעיני רוחם ישנו חשש אחר (ס"ח):

ויש לומר, שהשבטים בראותם מה שאירע לאבות, שאברהם בחר בבנו יצחק, להיות הוא עיקר זרעו וגירש שאר האחים, וכן יצחק, נתייראו אולי יעשה גם אביהם כן, להוריש את ברכת אבותיו ליוסף, ויהיה הוא עיקר זרעו. לכן היה הדבר קשה להם מאד, שזה עניין הנוגע לרוחניות, ואינו עניין של ממון, שיוכלו לסבול אותו...דכוונתם לשמים.

האחים, שבטי יה, מגיבים בחריפות. הם לא מוכנים לוותר על קישור שרשרת מסירת הנבואה. הם מכירים מודל של ניפוי, וחוששים שזה יגיע אליהם. מסיבה זו הם מנסים להעמיד את עצמם כממשיכים, גם במחיר סינון מכוון של יוסף מההמשכיות.

והקב"ה? יושב למעלה, ומתוך עצת הצדיק הקבור בחברון, בורא אורו של משיח....

 

סוד הצלחת פתרונו של יוסף

סוד הצלחת פתרונו של יוסף / לפרשת מקץ / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

פרעה מתפעל מפתרונו של יוסף לחלומותיו. סוגיית פתרון החלומות מעסיקה את העולם מאז ועד היום, ורבות הגישות להבנתם. מלך עוצמתי כמו פרעה, בממלכה מלאת כשף ומאגיה כמו מצרים העתיקה, ודאי העסיק בארמונו פותרי חלומות. חז"ל מספרים לנו שאף אחד מהפתרונות שהוצעו לפרעה, לא הרגיעו את סערת נפשו. יוסף מצליח בסייעתא דשמיא. מהו הדבר שגרם לפרעה להשתכנע? רבינו מציע הסבר:

חלום חלמתי ופותר אין אותו...ויש לפרש דכל המבוכה של פרעה היא על הישנות החלום פעמיים, כי הרי החרטומים פירשו לו על שבע בנות, או שבע מדינות, אלא שדעתו לא נחה למה נראה לו פעמיים?? וכן פירש הרב כלי יקר בפירוש הכתוב "ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה", דמתחילה אמר "חלומו" לשון יחיד ואחר כך אמר ואין פותר "אותם", לשון רבים! אלא דפרעה נראה לו שהכל חלום אחד, אלא שאין פותר אותם לפרעה, למה היה חלום פעמים.

פרעה מבין כי חלומו הוא כלכלי. הוא מבין שמסמנים לו דבר מה הנוגע לפרנסת מצרים. דבר אחד הוא לא מבין: מדוע החלום חוזר על עצמו? רבינו מביא לכך ראיה מדברי הכלי יקר, המדייק כי פרעה אכן לא קבל תשובה על עניין הכפילות, "ואין פותר אותם לפרעה".

לפי זה מסביר את לשונות הפסוקים:

והוא הדבר אשר דבר פרעה ליוסף "חלום 'אחד' חלמתי" עוד פעם, ופותר אין אותו, למה חזר ונשנה עוד פעם שניה.

בדברי פרעה ליוסף הוא מיצר שחלם חלום, והוא לא נפתר. והרי הוא חלם שניים! אלא שעל החלום הכפול, השני, התכוון פרעה.

ונראה דזהו הטעם שכתוב "ויהי בבקר ותפעם רוחו", ולמה בתחילה כשהקיץ פרעה משנתו לא נפעם מהחלום הראשון שחלם אז, אלא דיש לומר דפרעה ידע דיש מקום לפתור החלום וכמו שפירשו לו החרטומים, אלא מה שנבהל הוא רק בבקר, כשראה שחלם עוד פעם שניה.

לפי זה מובן למה נפעמת רוחו של פרעה רק בפעם השניה. והסיבה, מפני שאת הפתרון לחלום הראשון יכול היה להבין לבד, או להבין כמו חרטומיו. אולם כשזה מגיע בפעם השניה – כאן צריכים מישהו מומחה.