בס"ד
תהליכי תיקון ישירים ועקיפים / לפרשת בלק
/ מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
אחרי הניצחון על צבאות סיחון ועוג, משתלטת
חרדה על עמים נוספים הקרובים לארץ (במדבר כב, ב):
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר
אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:
סיחון, מלך אימתני ביותר, הובס על ידי עם
ישראל, והדבר מאיים על שאר הממלכות. אבל רבינו מקשה שאלה פשוטה (אות ב):
מה שפחד בלק ממה שעשו ישראל לאמורי ולא
ממה שעשו לעמלק וכיוצא בו,
שואל הרב: הרי עם ישראל ניצחו את העמלקים
גם ביציאתם ממצרים, וגם נגד הכנעני היושבים בערד (שהיו בעצם עמלקים מחופשים כדברי
חז"ל), כמו כן הם ניצחו ענק נוסף, את עוג מלך הבשן. אם כן, מדוע בלק נבהל
דווקא מנפילת סיחון בידי ישראל?
אפשר לומר על פי מה שכתב רש"י לעיל
בפרשת חקת (כא, כג) "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו", לפי שכל מלכי
כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות, כיון שאמרו לו ישראל "אעברה
בארצך", אמר להם "כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמר מפניכם, ואתם אומרים
כך?". ולכן כשראה בלק מה שעשו ישראל לאמורי שהיה שומר אותם תש כחו ונפל לבו.
הטעם הראשון הוא טכני: כל העמים שילמו דמי
שמירה, "פרוטקשן" לסיחון. עם נפילתו, סלולה הדרך לפגיעה בכל עמי החסות.
רבינו מציג טעם שני, עמוק יותר:
אי נמי יש לרמוז מה שאמרו חז"ל (בבלי
חולין ס, ב) שאפילו שנצטוו ישראל "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה"
(דברים ב, ט) בכל זאת יש מקום לומר (ש)אם ילחמו במואב אומה אחרת ויכבשו אותם ואחר
כך ישראל יכבשו אותם מהם מותר.
ישנם עמים שאין לנו רשות לכבוש את אדמתם:
אדום, עמון ומואב. כל עם מסיבתו הוא. האם הדבר נותן להן חסינות נצחית מפני בני
ישראל? חז"ל מגלים לנו שלא: אם יקום עם אחר ויכבוש את אדמת שלושת הנ"ל,
יוכל עם ישראל לכבוש את האדמה בהיתר גמור, והאדמה לא תחזור לעם המנוצח.
רעיון זה אינו טכני אלא נוגע בפנימיות
העולם ובתיקון המציאות:
וזה כמו ניצוצי קדושה שיש בירק השדה שאי
אפשר לאדם לאכול אותו ולתקנו, אבל כאשר יאכל אותם השור, והאדם יאכל את בשר השור,
יתוקנו ניצוצות הקדושה שבירק.
אכילת האדם אינה סתמית, אלא פועלת עילוי
העולם. הרמז מונח בדברי בלק (שם, ד):
...עַתָּה יְלַחֲכוּ
הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה...
נסביר באופן פשוט: אותו צמח שהיה במדרגה
נמוכה, נאכל על ידי שור, ועלה מדרגת 'צומח' לדרגת 'חי'. כאשר השור נאכל על ידי
האדם, הוא עולה מדרגת 'חי' לדרגת 'מדבר', אדם. אדם זה ההולך בדרכי ה', לומד תורה
ועוסק במצוות, משתמש בעולם הצומח והחי לפעולות רוחניות נעלות! בעומק הדבר יש חלקים
שצריכים תיקון בצומח ואין לאדם גישה אליהם. על ידי החי אנו מקבלים אליהם גישה.
כך הוא העניין בדיוק בכיבוש חלקים של ארץ
ישראל: ישנם חלקים הנמצאים בידי מואב ועמון, אולם באמת יש בהם פוטנציאל של קדושה.
בתחילה, אין לעם ישראל רשות לגשת לאותם ניצוצות ולהעלות אותם. אין לנו רשות לפגוע
בעמים היושבים על אדמות אלה. אולם ארע שינוי : סיחון כבש חלק מאדמת בני מואב. אולי
בלק עוד קיוה בליבו שעם כיבוש אדמתו מסיחון תחזור אליו האדמה, אולם בראותו כי
ישראל מתיישבים על כלל אדמות סיחון, הוא מבין שהוא אינו מוגן יותר:
וכמו שהיה בעיר חשבון שלקח אותה מהם
סיחון, וישראל לקחו אותה מסיחון, ואמרו (שם) "חשבון נטהרה בסיחון", ולכך
אומר בלק ומואב "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו", אחרי שנפול ביד
האויבים שבסביבותינו יבואו לכבוש אותנו, וזה מותר להם, כי זה דומה ל"לחוך
השור את ירק השדה", ואחר כך האדם יאכל בשרו ויתקן ירק השדה שיש בו ניצוצות.
אמנם אין איום ישיר מצד ישראל, אבל ישנה
סכנה עקיפה, שאדמתם "תיבלע" על ידי עם אחר ואז ישראל יקחו מאותו העם.
והדבר אף רמוז בגימטריא מדויקת, כדי לאמת
את הדברים עד תום:
ויש לרמוז בתיבות "וירא בלק בן
צפור" גימטריא "חשבון נטהרה בסיחון" בדיוק, לרמוז סיבת פחדו של בלק
אפילו שידע שאסור לישראל לצור מואב וכמבואר.
