Showing posts with label כיבוש הארץ. Show all posts
Showing posts with label כיבוש הארץ. Show all posts

Wednesday, July 9, 2025

תהליכי תיקון ישירים ועקיפים

 

בס"ד



תהליכי תיקון ישירים ועקיפים / לפרשת בלק / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

אחרי הניצחון על צבאות סיחון ועוג, משתלטת חרדה על עמים נוספים הקרובים לארץ (במדבר כב, ב):

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:

סיחון, מלך אימתני ביותר, הובס על ידי עם ישראל, והדבר מאיים על שאר הממלכות. אבל רבינו מקשה שאלה פשוטה (אות ב):

מה שפחד בלק ממה שעשו ישראל לאמורי ולא ממה שעשו לעמלק וכיוצא בו,

שואל הרב: הרי עם ישראל ניצחו את העמלקים גם ביציאתם ממצרים, וגם נגד הכנעני היושבים בערד (שהיו בעצם עמלקים מחופשים כדברי חז"ל), כמו כן הם ניצחו ענק נוסף, את עוג מלך הבשן. אם כן, מדוע בלק נבהל דווקא מנפילת סיחון בידי ישראל?

אפשר לומר על פי מה שכתב רש"י לעיל בפרשת חקת (כא, כג) "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו", לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות, כיון שאמרו לו ישראל "אעברה בארצך", אמר להם "כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמר מפניכם, ואתם אומרים כך?". ולכן כשראה בלק מה שעשו ישראל לאמורי שהיה שומר אותם תש כחו ונפל לבו.

הטעם הראשון הוא טכני: כל העמים שילמו דמי שמירה, "פרוטקשן" לסיחון. עם נפילתו, סלולה הדרך לפגיעה בכל עמי החסות.

רבינו מציג טעם שני, עמוק יותר:

אי נמי יש לרמוז מה שאמרו חז"ל (בבלי חולין ס, ב) שאפילו שנצטוו ישראל "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב, ט) בכל זאת יש מקום לומר (ש)אם ילחמו במואב אומה אחרת ויכבשו אותם ואחר כך ישראל יכבשו אותם מהם מותר.

ישנם עמים שאין לנו רשות לכבוש את אדמתם: אדום, עמון ומואב. כל עם מסיבתו הוא. האם הדבר נותן להן חסינות נצחית מפני בני ישראל? חז"ל מגלים לנו שלא: אם יקום עם אחר ויכבוש את אדמת שלושת הנ"ל, יוכל עם ישראל לכבוש את האדמה בהיתר גמור, והאדמה לא תחזור לעם המנוצח.

רעיון זה אינו טכני אלא נוגע בפנימיות העולם ובתיקון המציאות:

וזה כמו ניצוצי קדושה שיש בירק השדה שאי אפשר לאדם לאכול אותו ולתקנו, אבל כאשר יאכל אותם השור, והאדם יאכל את בשר השור, יתוקנו ניצוצות הקדושה שבירק.

אכילת האדם אינה סתמית, אלא פועלת עילוי העולם. הרמז מונח בדברי בלק (שם, ד):

...עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה...

נסביר באופן פשוט: אותו צמח שהיה במדרגה נמוכה, נאכל על ידי שור, ועלה מדרגת 'צומח' לדרגת 'חי'. כאשר השור נאכל על ידי האדם, הוא עולה מדרגת 'חי' לדרגת 'מדבר', אדם. אדם זה ההולך בדרכי ה', לומד תורה ועוסק במצוות, משתמש בעולם הצומח והחי לפעולות רוחניות נעלות! בעומק הדבר יש חלקים שצריכים תיקון בצומח ואין לאדם גישה אליהם. על ידי החי אנו מקבלים אליהם גישה.

כך הוא העניין בדיוק בכיבוש חלקים של ארץ ישראל: ישנם חלקים הנמצאים בידי מואב ועמון, אולם באמת יש בהם פוטנציאל של קדושה. בתחילה, אין לעם ישראל רשות לגשת לאותם ניצוצות ולהעלות אותם. אין לנו רשות לפגוע בעמים היושבים על אדמות אלה. אולם ארע שינוי : סיחון כבש חלק מאדמת בני מואב. אולי בלק עוד קיוה בליבו שעם כיבוש אדמתו מסיחון תחזור אליו האדמה, אולם בראותו כי ישראל מתיישבים על כלל אדמות סיחון, הוא מבין שהוא אינו מוגן יותר:

וכמו שהיה בעיר חשבון שלקח אותה מהם סיחון, וישראל לקחו אותה מסיחון, ואמרו (שם) "חשבון נטהרה בסיחון", ולכך אומר בלק ומואב "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו", אחרי שנפול ביד האויבים שבסביבותינו יבואו לכבוש אותנו, וזה מותר להם, כי זה דומה ל"לחוך השור את ירק השדה", ואחר כך האדם יאכל בשרו ויתקן ירק השדה שיש בו ניצוצות.

אמנם אין איום ישיר מצד ישראל, אבל ישנה סכנה עקיפה, שאדמתם "תיבלע" על ידי עם אחר ואז ישראל יקחו מאותו העם.

והדבר אף רמוז בגימטריא מדויקת, כדי לאמת את הדברים עד תום:

ויש לרמוז בתיבות "וירא בלק בן צפור" גימטריא "חשבון נטהרה בסיחון" בדיוק, לרמוז סיבת פחדו של בלק אפילו שידע שאסור לישראל לצור מואב וכמבואר.


Friday, August 23, 2024

ניצחון ישראל - בין ראויים ובין חלילה לא

 

בס"ד

ניצחון ישראל – בין ראויים, ובין חלילה לא / לפרשת עקב / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

הכניסה לארץ כרוכה במאבקים קשים. הסתגלות לחיי חקלאות, ניהול מדינה בפנים ומול החוץ, ועוד. אחד האתגרים הקשים ביותר הוא כמובן המלחמות. בארץ ישנם עמים רבים ןצבאותיהם עצומים. פחד ומורך עלולים להתגנב לליבם של ישראל (ז, יז – יח):

(יז) כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: (יח) לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם:

עומד רבינו על אריכות הדברים הקיימת כאן לכאורה (אות ה):

הנה יש בזה אריכות דברים, כי יספיק לומר "לא תירא מגויים הרבים" וכו'. וגם תיבת "ממני" מיותרת.

שואל רבינו, למה הבטחת הניצחון מובאת לאחר ביטויי רחשי הלב של העם? הרי ניתן היה לצוות על הבטחון בה' בשדה הקרב גם ללא הקדמה זו! גם המילה "ממני" לכאורה מיותרת, שכן החשש הוא כמובן על הריבוי של צבא האויב מצבא ישראל.

מסביר הרב:

ויתכן ע"פ מאמרם ז"ל (משנה ראש השנה, ג, ח) על פסוק (שמות יז, יא) "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", "וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אלא בזמן שישראל משעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נופלים", וגם נודע מדבריהם ז"ל שישראל בהיותם במצרים היו מה אלו אף אלו (=עובדי ע"ז כמו המצרים) ובלתי ראויים להגאל, ועם כל זה עשה עמהם חסד והוציאם לחרות נגד מדת הדין שהיתה מקטרגת עליהם.

שתי הקדמות מקדים רבינו: הראשונה, דברי המשנה שניצחון המלחמה נגד עמלק היה בזכות האמונה ושיעבוד הלב לה' יתברך. השניה, ביציאת מצרים עם ישראל היו במצב רוחני ירוד ביותר, אולם למרות זאת הביא ה' להצלת ישראל ביד מצרים.

זהו הרקע להבנת הפסוקים הנ"ל:

ולזה אמר "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה" וירא אנכי מהם פן יאספו עלי והכוני! וסיבת המורא הזאת, שאנכי בו הוא "ממני", שיודע בעצמי שהרעותי את מעשי והכעסתי את בוראי פעמים רבות במן ושליו וכיוצא, ומצד זה אני ירא מפניהם לאמר "איכה אוכל להורישם". כי אם אני הגון לא אחת מפניהם לא מרבויים ולא מאיכותם כי ה' אלהי עמי, אבל בהיותי בלתי הגון יש מקום לומר לירא מהם כי ה' סר מעלי!

משמעות הפתיחה של הפסוקים הנ"ל בחשש המקנן בליבו של העם, מציג חשש מאד ספציפי: עם ישראל מודעים למצב הרוחני לאחר שנות המדבר. הם ניסו את הקב"ה כמה פעמים והכעיסוהו. שמא חטא זה יגרום להם להכשל ח"ו במלחמה? אם היו במצב רוחני מעולה היו באים למלחמה מתוך בטחון גמור שאין שום משמעות לכמות האויבים העומדים מולם, כי ה' עמהם. אולם כעת, במצב הרוחני הירוד, האם תהא עליהם הגנה עליונה? זו המשמעות של המילה 'ממני' – בגללי!

ועם כל זה יאמר כי הנני מבטיחך ש"לא תירא מהם", גם בהיותך בלתי הגון, "כי זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים המסות הגדולות והאותות והמופתים אשר הוציאך ה' אלהיך", גם בהיותך בעת ובעונה ההיא בלתי הגון ובלתי ראוי לגאולה!

מבטיח ה' יתברך: אני אתכם. מכיון שאתם עושים רצוני בכיבושה של הארץ, אני אהיה אתכם ללא תלות אם הגעתם לשלמות רוחנית. מסיבה זו  מזכירים מכל המלחמות דווקא את כילוי המצרים (ולא את סיחון ועוג שהניצחון עליהם היה סמוך יותר לזמן נאום משה), שבה הניצחון לא היה תלוי במצב הרוחני.

אם כן,

"כן יעשה ה' אלהיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם" (דברים ז, יט) כי יתן לך האלהים אומץ וכח וגבורה לנצחם גם בהיותך בלתי הגון וע"כ אל תתייאש מן הרחמים.

יש להגיע למלחמה מתוך אמונה מוחלטת שה' נמצא במערכות ישראל בכל מצב, ואין לחשוש חלילה מתיאור מצב רוחני כזה או אחר.

 

הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים...

בס"ד הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים... / לפרשת בראשית / מתורת הרב בנציון כהן-יהונתן זצ"ל מזל טוב! השידוך הראשון בתורה, ואולי ...