להיות מנושאי הארון / לפרשת תרומה / משך חכמה
הבדים - הלא הם מוטות הנשיאה מעצי
שיטים, המצופים מתכות יקרות - מהווים חלק בלתי נפרד בסיפור בניית כלי המשכן. במבט
ראשון נראה כי העקרון זהה אצל כולם, אולם במבט שני נראה כי ישנו הבדל בין הארון
לשאר הכלים (שמות פרק כה, יג-טו):
(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים
וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב... (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא
יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:
בדי הארון לעולם לא מוסרים ממנו,
בניגוד לשאר הכלים (שהיו בפנים, שולחן, מנורה ומזבח הזהב) שם הבדים היו פונקציונאליים
לנשיאה.
מה מהותו של הבדל זה? מסביר ר' מאיר
שמחה מדווינסק במשך חכמה:
(טו) בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו
ממנו. ...ונראה על פי מדרש שהארון רומז לכתר תורה שהוא מונח לכל הרוצה ליקח.
והנה התלמיד חכם צריך סעד לתומכו שיהא
עשיר מטיל מלאי לכיסו וכתודוס איש רומי, ובזה תורתו מתקיימת.
לימוד תורה דורש זמן. כולנו זוכרים את
תקופת הלימוד לתארים אלה או אחרים - כמה פניות, כמה השקעה, וכמה ריכוז ורוגע היינו
צריכים. תלמיד חכם העמל בתורה, זקוק לכל אלה גם הוא, כדבר שבשגרה, ולכן ישנה
ציפייה שתהיה לו עזרה כלכלית שתאפשר לו את הרוגע הזה. ראיה מחז"ל:
וכן אמרו ז"ל גם על הארון ביומא
דף עב, ב: כתוב (דברים י, א) "ועשית לך ארון עץ" וכתוב (שמות כה, י)
"ועשו ארון עצי שטים", מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו
מלאכתו. ולזה באו הבדים, שלעולם הבדים הם המחזיקים בה, הם הסומכים ידי התלמיד חכם,
שהוא הארון לעדות ה' ותורותיו, ומהראוי שיהיו תמיד אוחזים בארון הברית "לא
יסורו ממנו".
חכמים ראו בכך ערך כל כך משמעותי, שתלו
אפילו בזה את גודל מעלת ושבח אדם הבוחר להיות שותף בזה, גם אם הוא עצמו חסר יכולת
להיות מהלומדים:
וכמו שהפליגו חז"ל בירושלמי פרק
ז' דסוטה (הלכה ד'): לא למד, ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה בידו להחזיק
(והחזיק, הרי זה בכלל "ברוך")...
הקמת התורה כוללת את החזקת לומדיה.
וברכת ה' היא תעשיר ותברך את התומכים בלומדי התורה.
