הנסתרות והנגלות בעבודת התפילה

 הנסתרות והנגלות בעבודת התפילה / לפרשת ניצבים / מתורת רבנו אלטר מאזוז זצוק"ל

בסיומו של החומש, בשלהי נאומו של משה רבנו ע"ה, הוא מודע לאפשרות שאנשים לא ייקחו לתשומת ליבם את דבריו. הם בטוחים שאצלם הכל יהיה בסדר. אמנם דבר זה מסור ללב, והאחריות מוגבלת (כ"ט,כ"ח):

הַנִּסְתָּרֹת—לה', אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

רבנו הרב אלטר, מסביר את הפסוק באופן אחר. לדבריו, הפסוק אינו אלא חתימת התוכחה בקריאת כיוון, לדייק את עבודת ה' שלנו, בתורה ובתפילה:

ראיתי להרב "כף הכהן" ז"ל שפירש, במה שידוע שכל התפלה, אע"פ שפשט הדברים הוא שאנו מתפללים על עצמנו, אבל האמת שלא על עצמנו אנו מתפללים אלא לצורך גבוה, לברר ולתקן העולמות.

רבינו מביא את דבריו של אחד מגאוני טוניסיה, הרב אברהם יצחקי זצוק"ל, מחבר ספר העיון העמוק "משמרות כהונה". בספרו על התורה "כף הכהן", הוא מגלה קצה קרחון מעולמו הקבלי, שבתפילה ישנם שני רבדים. האחד, הנגלה, הפשוט, המכוון לצרכי האדם והעם. הרובד הנסתר, מכוון לפעולות רוחניות באינספור עולמות הנסתרים מעינינו, ומחכים לפעולותינו שיביאו לתיקונם.

וזהו "הנסתרות לה' אלהינו", הנסתר של התפלה הוא לצורך ה' אלהינו, "והנגלות" רוצה לומר פשט הדברים הם "לנו ולבנינו" ע"ש.

לפי דברי ה"כף הכהן", זהו המסר של משה רבינו: עבדו את ה' בתפילה! כוונו נכון, גם אל הצרכים הקיומיים שלכם, אך גם – ובעיקר – לעשות רצונו של הקב"ה בתיקון עולם.

רבינו ממשיך קו זה הלאה:

ונראה לי לסיים לפי זה מה שסיים "לעשות את כל דברי התורה הזאת", והוא במה שפירשתי במקום אחר במאמרם ז"ל (יבמות ק"ה) "המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה", דהכוונה דאמנם כשהוא מתפלל שם עיניו למטה לצורך עניני הגוף, אבל בכל זאת צריך שיתכוין בזה למעלה, דגם צרכי הגוף שהוא מבקש, המטרה היא כדי שיוכל לעבוד את השם.

גם החלק הפשטי והנגלה של התפילה, זה שמכוון לצרכי האדם והעם, גם הוא צריך להיות מכוון למעלה! הא כיצד?

למשל מתפלל שיהא בריא שיוכל לעסוק בתורה, שיהיה לו פרנסה כי עניות מעברת אדם על דעת קונו, שיהיה לו ממון כדי שיעשה צדקה וגמילות חסדים, שיאריך ימים כדי שיוכל לקיים הרבה מצוות.

הרב מזכיר 4 בקשות מרכזיות שאנו רגילים לבקש: בריאות, פרנסה, עושר ואריכות ימים. לכאורה, בקשות חומריות ותו לא. אמנם משה רבינו מלמדנו להרים את הבקשות הללו, ולחברם למטרות רוחניות, לחיזוק קיום התורה והמצוות. נמצא אם כן שהאדם מכוון את כל חייו לעבודת ה':

וא"כ זה שאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם", כלומר להנאתנו ולצרכי הגוף, אך גם בזה הכל הוא כדי "לעשות את כל דברי התורה הזאת".

היעד של כל עבודתנו הוא "לעשות את כל דברי התורה הזאת". לחבר גוף ונפש, חומר ורוח, שלעיתים נראים נוגדים זה את זה, אל עבר מטרה אחת אחדותית.

תפילה ציבורית ויחס אישי

תפילה ציבורית ויחס אישי / לפרשת משפטים / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

בסוף הפרשה, ישנן כמה ברכות המובטחות לעם ההולך בדרכי ה'. רבינו מתמקד באחת מהן:(כג,כה) 

וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.

ישנו קושי לשוני העולה מתוך קריאת הפסוק:

ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך וגו. הדקדוק ידוע, שהתחיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד!

רבינו מסב את תשומת ליבנו, למעבר הלא ברור, בין לשון רבים בתחילה ללשון יחיד לאחר מכן.

ונראה לפרש בס"ד ע"פ מה שכתב הגאון מהר"ח פלאג'י ז''ל...דיש הפרש בין מלך מלכי המלכים הקב"ה לבין מלך בשר ודם: כי מלך בשר ודם, אי אפשר לשמוע בקול העם כשהם רבים אפילו מהעומדים לפניו ממש, וכל שכן לרחוקים, ואין צריך לומר (כלומר: ממילא ברור) להיושבים בעיירות אחרות. מה שאין כן מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר כל בית ישראל קורין ומתפללין אליו, והוא שומע לקולם, וכדכתיב "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו" ע"ש.

ר' חיים פלאג'י, מציין הבדל ניכר (אחד מיני אין סוף...) בין מלכותו של הקב"ה למלכותו של בשר ודם: מלך בשר ודם לא יכול להאזין בבת אחת לבקשות רבות. אפילו אם הוא היה נמצא קרוב למבקשים, לא יכול היה להבין את דברי כולם כאחד. ודאי וודאי, שאינו יכול לשמוע את הרחוקים ממנו... אולם ה' יתברך: רבים פונים אליו מכל מקום בעולם, והוא שומע ומתייחס לכל אחד ואחד.

אמנם, ישנה אפשרות אחת שמלך בשר ודם ישמע אנשים רבים: אם הם אומרים את אותו הדבר...

והנה באמת, אם היה צעקת כל העומדים לפני המלך על דבר אחד השייך לכולם, אפשר שהמלך יבין וישמע את בקשתם, מכיון שלכולם בקשה אחת. לא כן, אם כל אחד יש לו ענין פרטי לחוד השייך אליו דוקא, אי אפשר לו למלך בשר ודם לשמוע את כולם יחד.

אם כל אחד מבקש דבר פרטי – לא ניתן לשמוע מה כל אחד רוצה.

לא כן במלך מלכי המלכים הקב"ה, שכל ישראל באים אליו בתפלה, וכל אחד מתפלל אל ה' בקשה אחת פרטית השייכת אליו דוקא, והוא שומע ומבין את כולם, ועונה אותם, ואם כן, זהו שאמר הכתוב "ועבדתם את ה' אלהיכם" לשון רבים, כלומר שאתם מתפללים (דעבודה היינו תפלה כידוע) אל ה' יחד בקהלה אחת, ובכל זאת הוא שומע את תפלת כל פה "ובירך את לחמך" וגו' ונותן לכל יחיד ויחיד כפי מה שהוא ביקש.

אצל הקב"ה אין הדבר כן. הוא יכול לשמוע בקשתו של כל אחד מהמתפללים, גם אם באים ומתכנסים כציבור. אמנם עבודת ה' היא מהלך ציבורי, הן בבית המקדש, והן במקדשי-מעט - בתי הכנסת, אין בעבודה הציבורית ביטול של הרצונות הפרטיים, והבקשות הפרטיות של כל אחד ואחד. דבר זה רמוז אצלנו: ההתחלה היא בלשון רבים - הפניה מתוך הקהילה, אולם סיום הפסוק, העוסק במילוי הבקשות, מדבר בלשון יחיד, המלמד כי הקב"ה ממלא בקשות כל אחד לפי צרכיו ורצונותיו.

ויהי רצון שישמע ה' אל כל בקשותינו, לרפואה, פרנסה וגאולה.