Showing posts with label דבקות. Show all posts
Showing posts with label דבקות. Show all posts

Thursday, December 7, 2023

מעורבות מרוממת

 בס"ד



מעורבות מרוממת / לפרשת וישב / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

יוסף יורד לבורות עמוקים, ונבחן ביכולתו להתעלות בהם ומתוכם. לאחר הבור אליו הושלך על ידי אחיו, הוא מושלך לבור על ידי אדונו, אותו שרת בנאמנות אין קץ. תחושות קשות יכולות להשתלט על אדם בעוברו חווייה בוגדנית כל כך. לא כן יוסף. הוא נעשה אהוב בעיני שר בית הסוהר (לט, כא-כג):

(כא) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר: (כב) וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה: (כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ:

שואל רבינו:

ראוי להבין כונת אומרו "ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה" שהוא בלתי מובן. וגם אומרו "אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו" הוא משולל הבנה.

שתי שאלות עולות מקריאת הפסוקים: מה הכוונה שיוסף עשה מה שהיו עושים? אם הכוונה שהכל בהכוונתו כמי שאחראי על האסירים, הרי שזה בא מתוקף תפקידו, ואין מה להבליט את זה. ועוד: מה הכוונה ששר בית הסוהר לא ראה מאומה בידו?

רבינו מסביר כי פסוקים אלה מסבירים את הסיבה לאותו חן מיוחד שזכה לו יוסף גם שם בעומק הבור:
וייתכן שבא הכתוב להגיד לאדם יושרו וענוותנותו הגדולה של יוסף, שעם כי נתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסירים ונשאו להיות למו לראש, ומהראוי לו לשבת במנוחה מבלי שום עבודה, עם כל זה את כל אשר האסירים עושים שם ועוסקים תמיד בכל מלאכת עבודה - הוא היה עושה עמהם ומתעסק עמהם במלאכה כאחד מהם, ולא גבה לבו ולא רמו עיניו להתגדל עליהם.

כבכיר בשב"ס המצרי, יכול היה יוסף לנהל את העבודה מרחוק, לתת הוראות ולנוח. שר בית הסוהר רואה דבר פלא: יוסף הצדיק, למרות תפקידו ממש מפשיל שרוולים ופועל עם האסירים לביצוע משימותיהם. ענווה כזו – בוודאי בעולם ובתרבות של אדונים ועבדים כבמצרים – הפליאה אותו מאד.

מצד שני, התוצאה יכולה להיות גרועה, והיא לימוד מאורחות חייהם של האסירים. יוסף מפליא את השר גם בזה:

גם הגיד עוד צדקו עם אל כי גם שכל היום הוא מתבולל בין אסירי עוני שרובם ריקים ופוחזים עושי כל נבלה והיה לו ללמוד ממעשיהם הרעים כי הרבה שכנים הרעים עושים,...עם כל זה אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה 'רע' בידו כי עמד בצדקו ולא עולתה בו, וזה נמשך מאשר ה' אתו היותו דבק בה' אלהיו דבקות נפלא באופן שהיה טוב עם אלהים ועם אנשים.

מי שמגיע לבית הסוהר אינם אנשים ראויים. התערות איתם עלולה לפגוע ברמה הנפשית והרוחנית, כמו שאנו יודעים ומכירים את נפש האדם. אצל יוסף זה לא היה כך. הדבקות בקב"ה בכל מצב, גברה על ההימשכות אחר הסביבה. השר מתבונן בבחור הזה, ואולי אפילו קצת "מחפש" אותו, ואין כל פגם בהתנהלותו.

כשאדם דבק בה' יתברך דבקות כה נפלאה, כה עוצמתית, "ה' איתו!!", מסתבר שכלום לא יטה את האדם מהדרך, גם אם חלילה מזדמנים לו נסיונות קשים ומאתגרים.

Thursday, August 4, 2022

דבקות בה' בכל מצב!

דבקים בה' בכל מצב! / לפרשת בלק / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

בלעם מרבה לתאר את בודם והדרם של ישראל, במגוון פסוקי שבח יפים ומרוממים במיוחד. אחד הם הוא (כג,כא):

לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.  

מהו אותו אוון ועמל שלא נראו בעם ישראל? ומה הקשר לחצי השני של הפסוק? מסביר רבינו:

...יש לפרש במה שידוע שהניסיון לאדם לדעת שהוא צדיק תמים, הוא כשיהיה נזהר במעשיו הן בימי הצער והעוני שעוברים עליו, הן בימי ההצלחה והאושר כי העוני והיסורין מעבירין אדם על דעת קונו וההצלחה גם כן גורמת לאדם לשכוח את ה' ולומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

מבחן שלמות העבודה של אדם, הוא כאשר עברו עליו מצבים שונים, ובכול עמד בעבודתו, עבודת ה'. בכל מצב ישנו ניסיון אפשרי. אם זה העוני – הרי שהאדם עלול לבעוט בקב"ה מתוך ייסוריו, לא אלינו. לעומת זאת, גם במצב עשירות: האדם עלול – מתוך כל השפע שהושפע עליו – לחשוב, כי כוחו ועוצם ידו גרמו לו להיות כל כך מוצלח. בלעם רואה כי בעם ישראל תכונות אלה אינן מהבולטות, אין בהם אוון – מרידה עקב קשיים, ולא עמל – מבט של גאווה על תוצאות ההצלחה. 

וזהו שאמר הכתוב 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל', הן בזמן ש'ה' אלהיו עמו', שה' התנהג עמו במדת הדין, וגם בזמן ד'תרועת מלך בו' מלשון אהבה ורעות, שהשי''ת התנהג עמו במדת הרחמים. אי נמי  (=או גם, פירוש נוסף), להפך הן בזמן ש'ה' אלהיו עמו' והוא בשיא ההצלחה, הן בזמן ד'תרועת מלך בו' מלשון 'תרועם בשבט ברזל' בר מינן, בכל המצבים לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, שתמיד הוא נזהר במעשיו לקיים את התורה והמצוות.

חלקו השני של הפסוק מתאר מצבי חיים שונים. מצב העושר מול מצב העוני, ולפי האפשרות השניה, מצב העוני מול מצב העושר. בשניהם לא מצא בלעם שום מקום לאחוז בו, כדי למצוא פגם בעם ישראל.

נלך אנו בדרכים אלה, ונדבוק בה' בכל מצבי חיינו, שיהיו כולם לטובה ולברכה.

הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים...

בס"ד הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים... / לפרשת בראשית / מתורת הרב בנציון כהן-יהונתן זצ"ל מזל טוב! השידוך הראשון בתורה, ואולי ...