תפסיקו עם התירוצים!! / לפרשת בחוקותי / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל
כמה
קשה להסתכל על האמת בעיניים פקוחות.
כמה
קשה לקחת אחריות על טעויות.
דרכו
של אדם היא לנסות לגמד את חסרונותיו (כמובן לצד העצמת הצלחותיו...). הוא יסביר
שבאמת הדברים לא כל כך גרועים כמו שזה נראה, או שמה שפגום אינו משמעותי, ועוד כהנה
וכהנה תירוצים.
אומר
רבינו (חלק ב, אות יא, על כו, מ):
והתודו
את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי.
נראה לפרש שבא הכתוב ללמדנו דרך ואופן הוידוי, שלא יהיה בשום
התנצלות על החטא כמו טענת אונס וכיוצא, אלא שיתודה באופן שיאשים את עצמו שחטא במרד
ובמעל כסוס כפרד אין הבין, וכמו שכתב הרב 'מוסר השכל' על הרמב"ם זל (תשובה
פרק א) ובזה פירש "מכסה פשעיו לא יצליח" [משלי כח, יג] - דהיינו שמתודה
אך שנותן כסות עניים בפשעיו להקל אשמתו באיזה התנצלות, זה לא יצליח בהשגת כפרתו.
ישנו אדם שכלל אינו מודה
בכשלונותיו. זו בעיה קשה, ובעיה חריפה ביותר. יחד עם זאת, גם המודה באשמתו ומכסה
על כשלונותיו בטענות שונות, גם הוא בעייתי. "מכסה פשעיו", כך מסביר בעל
"מוסר השכל" (לרב יחזקאל פייבל ב"ר זאב וואלף מפלאנגי) אינו אדם
שכופר בטעויותיו, אלא זה המתרץ אותם, והוא – לא יצליח.
ולפי זה מבאר הרב את
הפסוק אצלנו:
וזהו
שאמר הכתוב "והתודו את עונם וגו' במעלם אשר מעלו בי" - שיתודו באופן זה
שיודו במעלם ופשעם אשר מעלו בי במרד ובמעל, בלתי שום התנצלות. "ואף אשר הלכו
עמי בקרי" רצונו לומר אפילו על העוונות שנזדמנו להם בדרך מקרה ולא בפשע ומעל,
צריכים הם להתודות עליהם בלתי התנצלות.
החרטה
שאמורה להגיע כתוצאה מהקללות ח"ו היא חרטה מלאה, ללא כל עיגולי פינות וכיסויים.
לא רק על העוונות הנעשות במזיד, אלא גם על אלה שנעשו בקרי, במקרה, בשגגה! זו עליית
מדרגה בקבלת האחריות, ובה מתגלה כי תהליך התיקון והתשובה של עם ישראל – הושלם.
וזה
אפשר כוונת הכתוב (תהלים לב, ה) "חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי", כי העון
הוא שוגג ואף על פי כן "לא כסיתי" – בכסות עיניים באיזה התנצלות.
לימוד גדול הוא לנו, עד היכן ראוי לו לאדם לקבל אחריות על מעשיו, ולהזהר שלא לחטוא גם בטעות.
