בדרך העולה....

בדרך העולה / לפרשת צו / מתורת רבינו ר' רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל

פרשתנו מפרטת ביתר שאת את פרטי עשיית הקרבנות. הפתיחה עוסקת בקרבן העולה (ו,ב):

זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.

מפשט העיון נראה כי כל הכנת המזבח לעבודה, היא לשם קרבן העולה שיעלה עליו: בתחילה מדובר על אש התמיד, הדולקת כל הלילה. לאחר מכן מדובר על מצוות תרומת (=הרמת) הדשן. רק לאחר עריכת העצים בבקר, מצווה התורה על עריכת חלקי העולה ושריפתם. נראה כי בקרבן העולה מתגלה היסוד העליון של ההתקרבות לה' בעבודת המקדש. אולי זה מה שעורר את רבינו לדרוש את הדרוש הבא:

זאת תורת העולה וגו'. יש לפרש כי התשובה נקראת "עולה", כי הבעל תשובה הוא זוכה למקום עליון וגבוה יותר מצדיק גמור כמו שכתבו רז"ל (ברכות דף ל"ד ע"ב) "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

בעל התשובה כוחו אדיר: הוא יכול לעלות במדרגות הגבוהות ביותר ברוחניות. יותר מאשר הצדיק הגמור. קרבן העולה רומז אליו.

וזה שאמר "זאת תורת העול'ה", היא התשובה, "היא העולה על מוקדה", שהתשובה מועלת גם אם הוא על המוקד כמו מנשה שהניחו אותו בקלחת על האש, ושב בתשובה ונתקבלה תשובתו. "על המזבח", שאפילו בשעה שחרב חדה מונחת על צוארו של אדם, והוא ברגע האחרון לחייו, כמו שאמר הכתוב (תהלים צ) "עד דכה", ודרשו רז"ל "עד דכדוכה של נפש".

התשובה הנעלה ביותר היא זו הבאה מאהבת ה'. מה לגבי תשובה מתוך לחץ? האם היא קבילה ומעולה? רבינו מביא את הסיפור על מנשה בן חזקיה, מלך יהודה שעבד עבודה זרה 50 שנה. לאחר מכן נלקח בשבי, וניסו להוציאו להורג בהנחתו בקדירת ענק. בלחצו פנה לכל אליליו שכמובן איכזבו. בסוף – כמתריס – פנה מנשה לקב"ה, וה' יתברך קבלו. אפילו באופן כזה תשובה מתקבלת! כך רמוז אצלנו, "על מוקדה" – מתוך ייסורי אש, "על המזבח" – מתוך איומי שחיטה ח"ו. תשובה כזו – אף היא מתקבלת לפני ה'.

"כל הלילה" - הנה התורה והמצוה נקראים "אור", כמו שאמר הכתוב [משלי ו, כג] "כי נר מצוה ותורה אור", ולהפך הפורש מדרכי התורה לדרכי היצר הרע נקרא "יושב בחושך", וזהו "כל הלילה" - אפילו הוא רשע ביותר, כמו מנשה שלא הניח שום ע"ז שלא עבדה, וכל ימיו היו בבחינת לילה בדרכי חשך וצלמות.

חידוש נוסף בדרכי התשובה: גם אם כל חייו, היה האדם מרוחק מה', בבחינת "יושב בחושך", ללא תורה שהיא "אור" – גם תשובתו אהובה ומקובלת לפני ה'.

ולא רק זאת:

גם "כל" גימטריה נ', רצוני לומר, אפילו הגיע לחמשים שערי טומאה, אפילו הכי (=אפילו כך), התשובה מועלת (=מועילה) לו!

אפילו השב מהדרדור העמוק ביותר, רצוי האדם לפני ה'.

האם זה האידיאל? תשובה מתוך לחץ, ריחוק והתמדת החטא? ודאי שלא:

מכל מקום, התשובה היותר טובה היא שישוב בימי בחרותו, בעוד היצר הרע שולט, ולא יניח לסוף ימיו ברגע האחרון, כי לפום צערא אגרא (=לפי הצער – השכר). וזהו "עד הבקר", בימי הבחרות הנמשלים לבוקר, בעוד "אש המזבח", הוא היצר הרע, "תוקד בו". ובא הרמז בתיבת "עד" נוטריקון (ראשי תיבות) ד'רגא ע'ילאה, שהמדרגה העליונה בתשובה היא בזמן הבחרות וכנזכר לעיל.

חז"ל מלמדים שהתשובה המעולה ביותר היא התשובה בימי הנעורים, בהם יצריו של האדם חזקים יותר. הדבר רמוז במילים "עד הבקר", תחילת החיים, בצעירותו של האדם. האדם הנעלה מגלה ומעמיק בדרכי התשובה, גם בשנים בהן מדובר על אתגר קשה יותר. אמנם, לפי הצער של המאמץ, יזכה האדם לשכר מאת ה', וגם לפיתוח והעצמת כוחות נפשו ורצונותיו בעולם הזה.

ויהי רצון שיהיו כל חיינו רצף מתמיד של עלייה והתקרבות.

תכל'ס, תביאו עולות!

 תכל'ס! תביאו עולות! / לפרשת צו / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

ישנו עקרון רוחני דומיננטי מאד, במיוחד מיום שחרב המקדש: "ונשלמה פרים שפתינו". כשאין קרבנות יש תפילות. עקרון קרוב (עיינו מנחות דף ק"י עמ' א'): כל העוסק בתורת העולה – כאילו הקריב עולה! לימוד הפרשות העוסקות בקרבנות, הריהו כהקרבה בפועל.

השאלה עולה מאליה: אז למה צריך להקריב בפועל? רבינו יתחיל משאלה אחרת בפשט:

זאת "תורת" העולה היא העולה וגו'. אמרו חז'"ל "כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה", ויש להבין: למה דוקא בעולה אמרה תורה רמז זה?

הרב שואל: מדוע בחרה התורה לשים את הרמז דווקא בקרבן העולה? (אמנם, המעיין שם בגמרא במנחות, יגלה כי מדרש זה נאמר גם על שאר קרבנות. אולי כוונת רבינו לומר, למה שמו את המילה "תורת" בכל הקרבנות, ולא הסתפקו במקום אחד, וצריך עוד לעיין).

כדי לענות על השאלה, הרב מקדים מדברי ר' יעקב פיתוסי (טוניס-ירושלים, המאה ה-18):

ונ"ל על פי מה שכתב הרב "ירך יעקב" ז''ל בפרשת וירא על פסוק "ויגדל הילד ויגמל" (דף ח' עמ' ב'), דיש לחקור: כיון דהעוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכן בכל הקרבנות, א"כ מאי נפקא מינה בבנין בית המקדש ותירץ ב' תירוצים התירוץ הראשון דמעולה ומשובח יותר כשהוא בפועל והתירוץ השני דנפקא מינה בקרבנות כדי שיהנו הכהנים והנפקא מינה (ההבדל) בין ב' התירוצים, דלתירוץ א' אפילו בעולה יש נפקא מינה, דכשתהיה בפועל יותר משובח. ולתירוץ הב' בעולה דליכא בשר לאכילה, אין שום נפקותא ע"ש.

שואל הרב פיטוסי: אם באמת לימוד תורת הקרבנות, שוות ערך להקרבת הקרבן-למה להקריב ממש? שתי תשובות: א. מעשה בפועל עדיף מלימוד תיאורטי. ב. במעשה בפועל מהנים גם את הכהנים באכילת הקרבנות. ההבדל בא לידי ביטוי בקרבן עולה, כפי שממשיך רבי אלטר:

ואם כן, לפי זה יש לומר, דמשום הכי נכתב רמז זה בעולה, לומר כתירוץ הא', דהקרבן בפועל יותר משובח!...

רמז לדבר מוצא רבינו גם בהמשך הפרשיה:

וכן זה מרומז בסיום הפסוק "על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר" לפי מה שפירש הרב "אמרי שפר", דמה שאמרתי "הקורא בתורת עולה כאילו הקריב עולה על המזבח" היינו דוקא "כל הלילה" - בזמן הגלות הנמשל ללילה, "עד הבקר" - דהיינו הגאולה, כי אז צריך להקריב בפועל. ואם כן תקשה: למה דוקא עד הבקר? אלא ודאי דהקרבן בפועל עדיף....

היינו מצפים שהתורה תתחיל מיד בתיאור דיני הקרבת העולה, אולם אין הדבר כן. הדינים מתחילים מהפסוק שאחריו. מדוע? כי באמצע ישנו רמז: תורת העולה היא כל הלילה, כל הגלות. אז די לנו בתורת עולה, שלמים ועוד. אולם כל זה עד הבקר. בבקר, בגאולה, אנו חוזרים ומחכים ליישם בפועל את מצוות הקרבנות.

 

לע"נ מרת חמותי שולה בת פרחה ז"ל

 

שבת שלום

רועי

על כפרה, ועל כפרה מסוג אחר...

על כפרה, ועל כפרה מסוג אחר / לפרשת ויקרא

על קרבן העולה נאמר שהוא מכפר:

ויקרא פרק א פסוק ד

וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו:

ונשאלת מיד השאלה - על מה הוא מכפר? לגבי חטאות ואשמות הדברים פשוטים וברורים, אולם מה חטא האדם שיביא קרבן עולה? מתרץ  בויקרא רבא (ז ג):

תני רבי שמעון בן יוחאי, אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב.

לפי רשב"י, העולה מכפרת על חטאים יותר עדינים, יותר נפשיים ורוחניים. שלא כמו החטאת והאשם הבאות על נפילות מעשיות, כחטאי שבת, אכילה ועוד, העולה משקפת את הציפייה להיתעלות ושליטה אפילו על הלב.

אולם ישנו כיוון אחר המסביר את מהות העולה בתלמוד בבלי מסכת זבחים דף ז עמוד ב

ואמר רבא: עולה - דורון היא;

ודבריו אינם ברורים: הרי כתוב שהעולה היא לכפרה! אלא מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין - תקנת השבין עמוד קמה

ומה שכתב שם לפני זה דעולה מכפרת אעשה ... בהבאת דורון הוא מוסיף אהבה וממילא גם הכפרה בתיקון הקודם היא ביתר שאת, ואפשר דבתשובה מיראה דזדונות כשגגות על ידי העולה שאחר כך מתאהב לה' יתברך ונעשה כזכויות,...

מחדש ר' צדוק: יש גם כפרה של קרבה, זו שבאה לאחר התיקון של הפגם שנוצר. לארח מריבה עם חבר קרוב, או עם בן/בת הזוג, ישנם שני שלבי תיקון: יישור ההדורים, והקרבה המחודשת. לעיתים הקרבה המחודשת אף גבוהה מהקירבה שהיתה לפני הניתוק והמשבר שנותרו. המפגש מתחדש ממקום בוגר ועמוק יותר, מכיל יותר. אמנם גם לזה ייקרא כפרה, אך לא כמתקנת חטא, אלא כמביאה למאור פנים וקרבה הדדית.