מה היו המניעים האמיתיים של קורח?

מה היו המניעים האמיתיים של קרח? / לפרשת קרח / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

קרח פיקח היה. כך מוסרים לנו חז"ל, וכך מובא ברש"י.

מסיבה זו אנו קוראים את דבריו, ואיננו מבינים את הטענה שמאחוריהם. מצד אחד הוא טוען (במדבר טז,ג):

רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה':

משמע שהוא כופר בצורך במנהיגות, כי כולם קדושים. מאידך גיסא הוא מקבל את המבחן של משה, מבחן שיבחר מנהיג אחד לעם (שם פס' ז):

וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:

לפי דבריו שבהתחלה, אין טעם לבחור מנהיג אחד! עוד מוזר הדבר, שכן קורח בעצמו החזיק תפקיד מנהיגותי, ובודאי שהוא הבין את המשמעות של מנהיגות, ואת הכרחיותה, ומה ההיגיון שבטענותיו?

כותב רבינו מוהרמ"ך (יד משה אות ה):

והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש רב לכם בני לוי - יש לדקדק דהרי טענת קורח ועדתו, ש"כל העדה כולם קדושים, ומדוע תתנשאו על קהל ה'", ואין צריך להם מנהיג, ואם כן מה תשובת משה "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש"?

הרב מציע כמה תשובות. חלקן נוגעות בפשט הסיפור, וחלקן נוגעות באסטרטגיות של בעל המחלוקת, קורח:

ואפשר לומר, מפני שידע קורח שאי אפשר לקיום שום קהל ועדה ולאום, בלתי מנהל ומדריך, על כן אמר "ומדוע תתנשאו על קהל ה'", הכוונה רק אתם מתנשאים להיות ראשים, ולא זולתכם יעמדו לנהל ישראל. ולזה השיב לו משה "והיה האיש אשר יבחר ה", והכל בהשגחה פרטית.

פירוש ראשון נוגע בפשט טענתו של קורח: אין הוא טוען "כל העדה כולם קדושים", ולכן אין צורך במנהיג, אלה "כולם קדושים", אם כן המאגר של בעלי הפוטנציאל, רחב יותר ממשפחתו של משה. בודאי שקורח מבין שחייבים מנהיגות. משה משיב לו: נבחרנו. לא בחרנו להיבחר.

כיוון אחר:

ויותר יש לפרש לפי פשוטו כי קורח בא לבלבל ישראל לגמרי בטענה כוזבת: מאחר שה' יתברך שרוי בישראל, אם כן אינם צריכים להנהגת בשר ודם, ודי כי ינהיגם ה' כחפצו. ולזה אמר ומדוע תתנשאו על קהל ה' לנהל אותם? וכדאי להם להתפטר מתפקידם, ואז ינהיגם ה'.

אך האמת, ידע קורח שזה אי אפשר להיות, בני אדם בהנהלה רוחנית. והוא (תגובת משה לקורח, לעשות מבחן מנהיגות. ר"כ) על דרך שאומר הכתוב (תהלים נ' כ”א) "דימית היות אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך", וכוונת קורח רק לבלבל ישראל ולהפריד בין אחים.

הרב טוען שאכן לפי הפשט, קורח מציג טענה לעם ישראל. טענה שהוא יודע שאינה נכונה. מטרת קורח היא להזיז את משה ואהרון מדרכו, בדרך לכיבוש המנהיגות. משה רבינו קולט את המגמה – וטומן לו מוקש: בא ונציג לעין כל מי האיש שיבחר ה'. כשקורח מסכים, פיו מכשילו. מתגלה לעיני כל כי מגמתו אינה לדאוג לכל העם, אלא למעמדו.

ר' משה מלמדנו, שאין לקבל טענה כזו. כל מי שיטען בכל חברה, ובכל הקשר, שאין צורך במנהיגות, הוא מאחז עיניים. בסופו של דבר, הוא יתאמץ לכבוש את השילטון.

לאחר עוד כמה הסברים, מסיים הרב בהסבר הבא:

...או שידע רוב הענוה של משה, ולכן לא חשב שדבריו ישובו ריקם, וצידד אולי משה יעלה אותו לאיזה מעלה מרוב הענוה של משה .

קרח מייצר משבר כדי לזכות בנתח מנהיגותי. הוא חושב שמשה אמנם השתלט על המנהיגות, אולם תכונת הענווה של משה, לא תעמוד מול עזותו שלו, וכדי לרצות את קורח, משה ייתן לו משהו. אך גם כאן מתגלה טעותו: מנהיגותו של משה לא באה לו מרצונו, אלא בעיקר – נגד רצונו. כך גם חלוקת המנהיגות, אינה נתונה לבחירתו (כפי שראינו שרק לאחר שה' מתיר לו לקחת 70 זקנים לסייעו, הוא ממנה אותם. בפרשת בהעלותך).

קרח, כמו בעלי מחלוקת רבים, אינו תמים כלל. ולכן – שוב – כמו טענתם של בעלי מחלוקת – עוטף את דבריו באידיאולגיה, המתעלמת מן האמת הפשוטה.

ויהי רצון שיצילנו ה' מכל מחלוקת שאינה לשם שמים, ונרבה שלום בעולם.

 

שלום (גם) במרומיו!

שלום (גם) במרומיו... / לפרשת קרח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

מחלוקתו של קרח – כנגד מי היא? בפשטות נגד משה ואהרון. משה רבינו מטיח בקרח ואנשיו כי בעצם כוונתם אחרת:

יא לָכֵן, אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ--הַנֹּעָדִים, עַל-ה'...

אתם חולקים על הקב"ה!! זה בכלל לא עניין איתי ועם אהרון! מפרט רבינו:

אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, נראה לי, על פי מה שכתב הגאון חיד"א פרשת אחרי-קדושים, על פסוק "וכי תזבחו" וגו' משם הרב בנין שלמה, דכל מחלוקת הנעשית כאן בארץ היא מגיעה עד לשמים, ששם המקטרגים עושים ג"כ מלחמה, וכל אחד מזכיר עונות שכנגדו,

הרב חיד"א ע"ה מלמדנו, כי מאבק בעולם התחתון לא נשאר מצומצם רק בו. שורש הנשמות הוא למעלה, וכל פעולה כאן, מייצרת השפעה ופעילות גם בעולמות עליונים.

אבל כל זה, רק אצל שורשי הנשמות. האם הדבר משפיע על הקב"ה עצמו?

וזה נוגע לה', כי מדתו לרחם ומדת הטוב להטיב, ומפני הקטרוג אינו משפיע "ועצר את השמים" וגו' וכשיש שלום, הוי כמשים שלום למעלה, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו כז ה) "יעשה שלום לי", עיין שם.

אכן כן! הקב"ה כביכול מתקשה ללמד זכות על יושבי ארץ, שכן כל העת נשמעים קיטרוגים בבית דין של מעלה. קיטרוגים ודיבורים שליליים הנובעים מתוך ההשמצות שלמטה! וממילא, המונע את המחלוקתת, מאפשר להסיר את מחסומי הדין, ולאפשר זרימה טובה של חסד מאיתו יתברך.

אלה בעצם דברי משה לקרח:

ואם כן מעתה, זהו שאמר משה רבינו עליו השלום לקרח, שאף שהוא ועדתו עשו מחלוקת גדולה עם אהרן, הנה אהרן בעצמו, וגם משה רבינו ע"ה, להם כשלעצמם - אין להם שום הרגשה וצער מהמחלוקת הזאת, אך הצער הגדול כי במחלוקת הזו שאתה עושה למטה גורם מחלוקת למעלה בשמים, וא''כ "אתה וכל עדתך" ממש "הנועדים על ה'", אבל "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו", כי על עצמו אינו חושש כלום, אך ורק על צער השמים הוא חושש.

בעצם זה שקרח חולק על אהרון, גם אם הוא אינו מבין זאת, הוא מייצר כאב וצער בשמיים. לאהרון ולמשה אין כלל נגיעה אישית במנהיגותם. לו יכל משה – הוא גם לא היה שם כלל. ומכיוון שקרח מעורר צער בשמים, ובמיוחד ביחס לשני האחים הקדושים, שיבין את השלכות מעשהו החמור.

לפי זה מובן עניין נוסף:

ובזה מובנים דברי התנא באבות "אוהב שלום ורודף שלום", וכו' ולכאורה הלשון כפול, אלא הוא הדבר אשר דברנו, שאוהב לעשות שלום למטה, ובזה "ורודף שלום" למעלה. וזהו שאמר נמי (=גם) "בקש שלום ורדפהו", ופירש רש"י: "במקום אחר", ולפי האמור, הדברים מובנים שפיר (=היטב) על דרך האמור.

אנו מוצאים מגוון ביטויי כפילות בתנ"ך ובחז"ל ביחס לשלום. לפי היסוד שלמדנו, הדברים מובנים יותר: כל עשיית שלום בעם ישראל למטה, מביאה לשלום גם למעלה, וממילא הדבר מוריד שפע וברכה על כלל ישראל.

ויהי רצון שנזכה להדבק במידותיו של אהרון הכהן!!