ה' - 'צבאות' שמו!

בס"ד

ה' – 'צבאות' שמו! / להפטרת פרשת שמיני / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל

מות בני אהרון בקרבתם אל הקודש הכתוב בפרשתנו מביא לכך שההפטרה שנקרא מספרת על מות עוזא בשמרו על קדושת ארון הברית החוזר מפלישתים. מתוך קנאת הקודש הוא שולח יד למנוע את נפילתו, אולם בזה הוא משלם בחייו.

הפסוק מתאר את ארון הברית באופן מאד מיוחד (שמואל ב ו, ב(:

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו

מהי המשמעות של שם זה? כותב רבינו:

איתא במדרש "לעתיד לבא הקב"ה יפרע מכל אומה ולשון דכתיב אשר נקרא שם שם ה' צבאות". ויש להבין מאיפה משמע שהקב"ה עתיד ליפרע מהאומות?

יש מדרש המקשר בין השם המוזכר על ארון הברית "ה' צבאות" לבין פעולת נקמת ה' מאת הגויים. מסביר זאת רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל:

וראיתי להרב 'אהבת יהונתן' ז"ל שפירש, דאיתא במדרש על פסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות" השביע הקב"ה האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי. ולכן לעתיד יפרע מהם על שלא עמדו בשבועתם. אמנם כל זה דוקא אי אמרינן שם 'צבאות' הוא שמו יתברך, אבל אם הוא רק תואר ולא שם העצם מפני מה יפרע מהם? ולזה אומר המדרש דכתיב "אשר נקרא שם שם ה' צבאות" דמכאן משמע דצבאות הוא שמו יתברך. עד כאן דבריו.

ה' משביע את הגויים עם יציאת ישראל לגלות, שלא יענו את עמנו יותר מדי. אם יעברו על השבועה (כמו שלצערנו קרה ברוב ימי ההיסטוריה) – הקב"ה ינקום את נקמתנו מהם. השבועה היא בשמו הקדוש, ומהו השם? 'צבאות', השבעתי אתכם – בצבאות, בשמי. מהיכן מוכח ששמו הוא 'צבאות'? מן הפסוק הנ"ל שבהפטרתנו.

רבינו מרחיב את הרעיון לפסוק מישעיה, שיש הנוהגים לקראו בקביעות בסיום קריאת ההפטרה מדי שבת (ישעיהו מז, ד):

גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

שלפי הנ"ל מסביר רבינו למה מופיעה המילה 'שמו':

...דלכאורה מלת 'שמו' נראית כיתירה. ולהאמור מובן: דאין ראיה שהקב"ה יגאלנו ויפרע מהאומות אלא ממה שנתבאר דה' יתברך שמו 'צבאות' והם עברו על השבועה.

אנו זועקים לה' 'גואלנו!!', אולם מכח מה? מכח שמך 'צבאות', מכח אותה שבועה שאם הגויים יפגעו בנו בגלותנו, ה' ישלם להם כגמולם.

אנו זוכים לחיות בדור בו א-ל הנקמות מופיע ופוגע בכל המנסים לפגוע בנו ובצמיחת קרן ישועתנו, ויהי רצון שמתוך כך נראה את הופעת הישועה השלמה במהרה בימינו אמן!

 

להיות מנושאי הארון!

להיות מנושאי הארון / לפרשת תרומה / משך חכמה

הבדים - הלא הם מוטות הנשיאה מעצי שיטים, המצופים מתכות יקרות - מהווים חלק בלתי נפרד בסיפור בניית כלי המשכן. במבט ראשון נראה כי העקרון זהה אצל כולם, אולם במבט שני נראה כי ישנו הבדל בין הארון לשאר הכלים (שמות פרק כה, יג-טו):

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב... (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:

בדי הארון לעולם לא מוסרים ממנו, בניגוד לשאר הכלים (שהיו בפנים, שולחן, מנורה ומזבח הזהב) שם הבדים היו פונקציונאליים לנשיאה.

מה מהותו של הבדל זה? מסביר ר' מאיר שמחה מדווינסק במשך חכמה:

(טו) בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. ...ונראה על פי מדרש שהארון רומז לכתר תורה שהוא מונח לכל הרוצה ליקח.

והנה התלמיד חכם צריך סעד לתומכו שיהא עשיר מטיל מלאי לכיסו וכתודוס איש רומי, ובזה תורתו מתקיימת.

לימוד תורה דורש זמן. כולנו זוכרים את תקופת הלימוד לתארים אלה או אחרים - כמה פניות, כמה השקעה, וכמה ריכוז ורוגע היינו צריכים. תלמיד חכם העמל בתורה, זקוק לכל אלה גם הוא, כדבר שבשגרה, ולכן ישנה ציפייה שתהיה לו עזרה כלכלית שתאפשר לו את הרוגע הזה. ראיה מחז"ל:

וכן אמרו ז"ל גם על הארון ביומא דף עב, ב: כתוב (דברים י, א) "ועשית לך ארון עץ" וכתוב (שמות כה, י) "ועשו ארון עצי שטים", מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. ולזה באו הבדים, שלעולם הבדים הם המחזיקים בה, הם הסומכים ידי התלמיד חכם, שהוא הארון לעדות ה' ותורותיו, ומהראוי שיהיו תמיד אוחזים בארון הברית "לא יסורו ממנו".

חכמים ראו בכך ערך כל כך משמעותי, שתלו אפילו בזה את גודל מעלת ושבח אדם הבוחר להיות שותף בזה, גם אם הוא עצמו חסר יכולת להיות מהלומדים:

וכמו שהפליגו חז"ל בירושלמי פרק ז' דסוטה (הלכה ד'): לא למד, ולא לימד לא שמר ולא עשה ולא היתה בידו להחזיק (והחזיק, הרי זה בכלל "ברוך")...

הקמת התורה כוללת את החזקת לומדיה. וברכת ה' היא תעשיר ותברך את התומכים בלומדי התורה.