יום חמישי, 28 באפריל 2022

הקדושה תלויה בנו!

 הקדושה תלויה בנו / לפרשת קדושים / אור החיים הקדוש

הפתיחה הציבורית של המעמד שבפרשת קדושים (ויקרא פרק יט, ב)

"דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: ",

מעורר את חז"ל לשאלה, מפני מה הדגישה התורה שהפניה היא לכולם? והרי כל התורה כולה בסופו של דבר הועברה ונלמדה על ידי כולם?

חז"ל עונים - כפי שמביא רש"י : "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה", כלומר, ישנה הדגשה על החשיבות של הנאמר בפרשה זו, שהרוכש אותה זוכה לרכוש את היסודות הרוחניים והמעשיים של התורה כולה

אמנם, ר' אור החיים הקדוש ע"ה, מלמד כי יש כאן חידוש דרמטי לכלל כולו

עוד נראה לפרש הכתוב על זה הדרך כי לצד שצוה ה' על בחינת תאוה הקבועה בטבע אנושי, והוא תאוה השולטת על הרצון, ...ומעתה לצד שצוה ה' במקומו לקיים המין ולהדבק בצלע נכון לאיש יש מוצא רע מבחינה זו להתגבר בו בחינת חשק המתגבר ונוצח הרצון בהופכו, ואין אדם שולט בעצמו להשמר מן העריות שצוה ה' עליהם, ואם כן ממה נפשך יעשה מצוה דרך גבר בעלמא לקיים מינו הנה הוא מושלל משמירת העריות, ימנע עצמו ממין זה כל עיקר הנה הוא מבטל מצות פריה ורביה ומצות יבום

ישנו אתגר קיומי, והוא הניהול הנכון של יצרי האדם: כיצד מי שמקננת בליבו תאווה יוכל לחיות חיים של הליכה ברצון ה'? הפתרון

אשר על כן בא מאמר ה' כאן וצוה בנעימות אמרי קדוש "קדושים תהיו" פירוש שיקדשו עצמן במעשים אשר באה עליהם המצוה לעשותה, פירוש שלא יעשה הדבר לתאוות הגשם ... אלא יעשה הדבר בקדושה ובטהרה,... ולצד שיאמר אדם איך נכחיש המורגש שהחפץ יכירנו ויטעה טעם הדבר,...לזה אמר כי קדוש אני ה' אלהיכם, פירוש על דרך אומרם ז"ל (תיקונים ע) כי כל העושה מצוה אחת שמו יתברך הוי"ה שורה על אבר שבו עשה המצוה, ...

בפרשה זו מוצג אתגר הקדושה. בקלות יכול האדם לומר: זה לא רלוונטי לגבי. איני מסוגל. איני שייך בזה. לכן מבטיחה התורה מול כולם: אתה תתחיל את המעשה לכוונת מצווה, וה' ימשוך לך את ברכתו וסיועו מלמעלה. האדם המקיים מצווה מושך עלו קדושה בגופו ממש. אין לו לאדם לחשוש שמא יפול מתוך מעשה המצווה, שכן שם ה' מסייע לו אם עושה את מעשהו לשם שמים.

 

ואהבת לרעך כמוך - הדרך לגילוי השגחת ה'

 ואהבת לרעך כמוך - הדרך לגילוי השגחת ה' / לפרשת קדושים / משך חכמה

יסוד כל התורה כולה. 

לא פחות מזה.

"ואהבת לרעך כמוך". היכולת לצאת מהאגו, מהשטחיות, מהדאגה לעצמי, ולהסיט את המבט המתבונן, האוהב והדואג אל עבר הזולת, יש בו לרומם את האדם גם אל עבר בירור תיאולוגי, ורדיפת דעת ורצון ה'. הרי כאן וכאן אני יוצא מהבועה שלי, ומתעדף את האחר: רעי ואלוקי.

אמנם יש כאן מסר אמוני יסודי לא פחות, כפי שמלמדנו המשך חכמה. 

האדם מעיד על בוראו, על ידי דמיון תכונותיו; האדם בעל בחירה לעשות כרצונו, ובזה מעיד על הבורא שפועל מדעתו ללא כל הכרח, וכדבריו (ויקרא פרק יט):

אמנם יש עוד במין האדם ביחוד ענין מורה על שלמות הבורא יתברך, אשר הבריאה ממנו אינה בחיוב כמו הצל מן האדם, רק שברא בבחירתו וברצונו המוחלט. והוא מה שמצאנו ענין הבחירה במין האדם, שתלוי כל מעשיו ברצונו החופשי והבלתי תלוי בזולתו, אשר זה אין בשום נברא. 

מעלה זו נמצאת בכל אדם באשר הוא אדם, 

ועל זה אמרו (אבות ג, יד) חביב אדם שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט, ו) "כי בצלם א - להים עשה את האדם", שזה הבחירה הוא רק בא - להים. 

אמנם בישראל מתגלה משהו עליון יותר: ההשגחה הפרטית שביכולתו של בורא עולם: 

אולם על השגחת השם יתברך בכל פרט ומפעל ומצעד, ולבעל הבחירה ישלם על כל פרט ופרט ...על זה מורה מין הישראלי: 

אחד, מצד שקיבלו גלוי הארת אלקות עליהם בהר סיני לעיני כל במחזה נבואית, ...

 ואחד, מצד השגחה הדבוקה בכל מצעדינו באומה זו מאבותינו, 

שתי דרכים של השגחה אישית ופרטית מתגלות כאן: האחת דרך מתן תורה, והשניה דרך ההיסתוריה: מהאבות, דרך העם המפוזר בגלות, אולם מצליח לשמור על ייחודיות, ולא פחות חשוב מכך - על חיוניות:

ויותר לפלא מה שבגירושים הרבים נתקיים, כי אם המה נגרשים ממקומם, אז המה כנס שנעשה במקדש - (עשן המערכה) שאפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזים אותו ממקומו ...כן הוא בישראל בגולה, דאם כי נגרשים המה לאמריקה וכו' בכל זאת איבדורי לא מיבדר (=להתפזר - אינם מתפזרים) , ובכל מקום בואם המה מתאחדים ונעשים קהילות ואגודות לתורה ולעבודה, בריבוי צדקות ומעשים טובים...וזה מורה על ההשגחה הפרטית על ישראל, שהשכינה שוכן תוך בני ישראל. 

עם ישראל עומדים לנס ופלא בעיני כל העמים. דורות על גבי דורות של תנועה ממקום למקום, מעיר לעיר ומארץ לארץ, ועדיין שומרים על זהותם בצורה מעוררת התפעלות. אין זאת כי אם יש על האומה השגחה פרטית. אם כן - מובן איך דרך "רעך" האנושי והיהודי מגיעים ל להבנה ב"אני ה'":

וכוח הבחירה שבאדם מורה שאני עשיתי מרצון עצמי ולא נתהוה בחיוב ממני. וההשגחה שבך והארת נבואה אלקית שעליך, שכל זה מורה ש"אני ה'", שזה שם הוי"ה...

וכמה ראויים דבריו של חכם גדול זה, שראה וצפה מה טוב יהיה בשלב בו גילוי ההשגחה תעלה קומה, בזמן שבו עם ישראל יתחיל לחיות חיי מנוחה, ואז תתגלה אותה השגחה פרטית בשלמות:

אשר אם ירווח להם מעט יתנשאו ראש על כל העמים ויתקנאו בהם כל הגויים...

וחכם עדיף מנביא.

 

עצמאות שמח

 

יום שלישי, 26 באפריל 2022

מצוות תוכחה בגישה נכונה

מצוות תוכחה בגישה נכונה / לפרשת קדושים / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל

מצוות התוכחה באה להגן על הסולידריות הרוחנית של העם, שילך בדרכה של תורה. רבינו מוצא רמזים בפסוקים, לאופן ולגישה למצווה זו. 

דבר ראשון, בחן עצמך (מנחת כהן, יט,יז):

הוכח תוכיח את עמיתך. בתחילה הוכח את עצמך ואח"כ תוכיח את עמיתך כמ"ש התקוששו וקושו קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים שלא יאמרו לו טול קורה וכו'.

האם אתה ראוי להוכיח על עבירה זו? או שמא אתה גם חלילה נגוע באותו עניין? היעילות של ביקורת הבאה מאדם הנקי מאותו עניין, גבוהה יותר, ומתיישבת יותר על הלב.

גם אופן אמירת הדברים רמוז  כאן:

(יט, יז) ל'א תשנ'א א'ת אחי'ך בלבב'ך הוכ'ח תוכי'ח. סופי תיבות, גימטריה נח'ת. שיוכיח את חבירו בנחת ובכבוד כדי שיהיו דבריו מתקבלים.

אם ניקח את האותיות האחרונות במילים הנ"ל, נראה כי הגימטריה שלהן 458, כמו "נחת", ובזה רומזת התורה כי את דברי התוכחה יש לומר ברוגע וביישוב הדעת, וגם זה מועיל לקבלת הדברים.

מה נעשה אם האדם אינו בקרבתנו כדי להוכיחו? כיצד עלי לגשת לאירוע בו חטא יהודי אחר?

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. דאם הוא לפניך "תוכיחנו", ואם אינו לפניך "לא תשא עליו חטא", שלא תדון את חבירך עד שתגיע למקומו אלא הוי דן אותו לכף זכות.

להשאר במחשבות שליליות על יהודי אחר – זה לא טוב. אם אתה יכול להוכיחו שכן הוא בקרבתך, ודרך זה לברר אם היתה טעות מצידו או מצידך (עיין רמב"ן), עשה זאת. אולם אם הוא אינו כאן – אל תשאר עליו עם רושם שלילי, אלא תדון אותו לכף זכות. אם לא ניתן (מסיבות שונות, שאין המקום להאריך בהן), אל תדון אותו, שכן אינך יודע כיצד היית נוהג במקומו.

לצד התוכחה, יש גם דגשים על יחסי הקרבה שבעם ישראל: הרב עומד על כך שישנם שני ציוויים בפסוק: מצוה להוכיח, והאיסור לשנוא. מדוע איסור השנאה מופנה ל"אח", וציווי התוכחה לחבר, ל"עמית"?

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך. בתחילה כתיב אחיך ולבסוף כתיב עמיתך, משום דאחיך, רצונו לומר קרובך,...וידוע מה שאמרו ז''ל דהקרובים מתוך שאהבתם מרובה שנאתם מרובה,

להיות קרובים ובאהבה - הוא אתגר לא פשוט, כידוע. לעיתים אנו פוגעים בצורה הקשה ביותר, דווקא באלה הקרובים אלינו ביותר. מתוך קרבתנו, לבנו גס בהם, ואיננו שמים לב לכל מילה היוצאת מפינו. מצבים אלה דורשים אזהרה מיוחדת:

ולכך אשמעינן קרא (=ולכן השמיענו הפסוק), דגם "אחיך" שהוא "קרובך", דעל פי הטבע תהיה שנאתם מרובה, אפילו הכי (=אפילו כך) לא תשנא,

דבר נוסף: כאשר הקרוב אלי מתנהג בצורה לא ראויה, אני גם מתבייש ומתפדח. טבעי הדבר שאוכיח אותו. אולם, מה לגבי יהודי אחר, שלכאורה איני קשור למעשיו המביכים? מחדשת התורה:

ולבסוף אמר "עמיתך" ולא "אחיך", דאם כן, הייתי אומר דוקא קרובו הוא דמחוייב להוכיחו, משום דהבזיון מגיע לו לעצמו ממה שעושה קרובו, ולכך אשמעינן קרא (=לימדנו הפסוק), דאפילו "עמיתך" שאינו "קרובך", חייב להוכיחו.

הדאגה והאכפתיות מקיפה את כל עם ישראל, ולכן יש להוכיח באופן הנכון גם יהודי שאינו קרובי.

שילוב ההנחיות וההדרכות הללו, עם הדאגה למצבו הרוחני של הכלל, יביאו לתוצאות מיטביות של חברה העובדת את ה' יחד, באהבה.

שבת שלום,

רועי

 

תוכחה כפולה - על שום מה?

תוכחה כפולה – על שום מה? / לפרשת קדושים / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

מצוות התוכחה המופיעה בפרשתנו, נראית כפשוטה לביצוע, אולם עליה כבר אמרו תנאים – על זמנם! – שאין מי שיודע להוכיח, ואין מי שיודע לקבל תוכחה. יחד עם זאת נתנו חכמי הדורות כלים וכללים כיצד לקיים מצוה זו בצורה המיטבית.

רבינו מוצא הדרכה לכך, מתוך הכפילות הכתובה בציווי (ויקרא יט,יז):

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא

וכך לשונו:

ונראה לפרש הכפל "הוכח תוכיח", דמתחילה כשבא להוכיח לאיש רשע, צריך שלא יכביד עליו בתוכחתו להוכיחו על דברים קטני קטנים. שבעודו רחוק מהשי"ת, יקשה עליו מאד לשוב אפילו על הדקות, ולכן ככה יעשה: שבתחילה יוכיח אותו על דברים גדולים וחמורים, וכשיחזור מהם ויתחיל להתקרב אל ה', אז יוכיח אותו עוד פעם על דברים הקלים ואז יהיה קל לו לתקן גם דברים אחרים...

יש שלבים בהתקדמות רוחנית. לא ניתן לדרוש לתקן דברים קלים ועדינים, לפני שהאדם מתחיל לתקן את הדברים היותר כבדים וחמורים. נסה להוכיח שודד דרכים, על הבעיה של גזל שינה... לכן ישנה כפילות: שלב א' הוא תוכחה על דברים עבים ומגושמים, והשני הוא על הדברים העדינים יותר.

הדרכה נוספת:                                                                       
אי נמי...והוא כמו שפירשו המפרשים ז"ל על פסוק "נתון תתן לו", דאמנם מצות הצדקה היא מצוה קשה וכבדה על האדם שיתן לעני מממונו שהוא יגע עליו הרבה, ובכל זאת ע''י ההרגל כשירגיל את עצמו מדי פעם בפעם לתת צדקה בזה יזכה לקיים המצוה כתקנה בנדיבות לב,...

גם במצוות צדקה יש לשון כפולה, שממנה דרשו המפרשים שמדובר על תהליך נפשי: בהתחלה קשה להוציא כסף כדי לתת לעני, אך נתינה חוזרת כבר תהיה פשוטה, והשלישית כבר פשוטה יותר. כך גם במצוות התוכחה:

והכי נמי י"ל במצות התוכחה: שבהתחלה יקשה עליו להוכיח, אבל כשיתרגל להוכיח בסוף יהיה מוכשר להוכיח את הרבים,...

גם בהצטרף כל התנאים המאפשרים תוכחה, לא תמיד האדם מרגיש שנוח לו. אומר הרב: זה בהתחלה קשה, אולם אם נקרתה לך ההזדמנות לתוכחה אפקטיבית – זו כנראה המשימה שלך, ועליך לבצעה. אם עשית כן בהצלחה – בפעם השניה תעשה זאת יותר בקלות.

הדרכה שלישית:

א"נ רמז למ"ש המפז'ל על פסוק "במדבר בערבה" (דברים פרק א) שהכל תוכחות מוסר ברמז למה שחטאו ישראל...ואף כי כל אלו הדברים אח"כ פרט אותם משה אחת לאחת ביתר הפרשיות, בכל זאת בהתחלה הוכיח ברמז, וכשלא הבינו את הרמז, אז הוכיח אותם בפירוש. והכי נמי לשון "הוכח" לשון נסתר, ואח''כ "תוכיח" בלשון נוכח ישר כשלא מבינים את הרמז.

בתחילת חומש דברים, משה רבינו מוכיח את ישראל על עוונותיהם במהלך 40 שנות הנדודים. בתחילה התוכחה היא ברמזים, אולם בהמשך ספר דברים התוכחות נעשות ברורות יותר. הסיבה: חוסר ההבנה של הרמזים... כך גם אצלנו: הציויי הכפול בא לרמוז שלעיתים יש להוכיח בכמה שלבים. יש להתחיל בעדינות וברמז, ואם האדם אינו מבין – יש לבטא את הדברים בצורה ברורה יותר, כדי לכוון ולתקן.

זה לגבי נתינת תוכחה. האם אנו יודעים לקבל תוכחה?...

 

לע"נ שולה בת פרחה ויהב בן טל ז"ל

 

שבת שלום                 

יום חמישי, 21 באפריל 2022

לחיות נכון. לחיות תורה.

 לחיות נכון. לחיות תורה. / לפרשת אחרי מות / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

חכמינו לומדים, שאדם הנמצא בפיקוח נפש יכול לעבור על המצוות. הפסוק הוא בפרשתנו (פרק יח, ה): 

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם:  אֲנִי, ה'.

הדרשה: "וחי בהם – ולא שימות בהם".

אמנם, זוהי דרשה הלכתית. בפשוטו של דבר, התורה אומרת במילים הכי ברורות: התורה מעניקה חיים. התורה מדריכה לחיים. התורה מכוונת לחיים. כך כותב רבינו משה כ'לפון הכהן (יד משה, אחרי מות, אות ו'):

אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. נראה לי שהכתוב הזה כולל החיים הגשמיים והחיים הכלליים - והוא התמדת האומה ונצחיותה; והחיים הרוחניים, לחיי העולם הבא עולם הרוחני.

המושג "חיים", אינו מדבר רק על פעילות מוחית ודופק הלב. מדובר גם על מערכת קיומית-הרמונית, לפרט ולכלל, לגוף ולנשמה. חיים פיזיולוגיים, ללא מוסריות אינן ראויים לכינוי חיים, "רשעים בחייהם קרויים מתים". וכן גם אם אדם חי בצורה נכונה וראויה, אבל בחברה מעוותת, גם חייו אינם חיים במלוא מובן המילה. התורה, באה להדריכנו כיצד לחיות את החיים במלוא תוקפם והדרם.

שכל תרי”ג מצות, המשכיל בהם ימצא ג' תועליות: תועלת הגוף, תועלת הממון. תועלת הנפש.

וכמעט שבכל מצוה ומצוה ימצא המעיין טעם גופניי לתועלת האדם ממש בדרך טבעיי.

תועלת ממוניי והיא החברה האנושית האחוה והישוב המדיני.

תועלת נפשיי, לזכר את הנפש והנשמה להיות כמלאכי רום זוכה אל המקום הראוי בעולם הבא הנצחיי והרוחני.

בכל מצווה, ניתן למצוא 3 מימדי תועלת: לגוף, לחברה ולנשמה. הרב מונה כמה דוגמאות של מצוות ואיסורים, שיש בהם תועליות גופניות: איסור אכילת דם, צום כיפור ואיסור נידה. עיינו שם.

הרב מחדד יותר את ההגדרות, והוא מחלק את כל המצוות לששה חלקים, לפי התועלות המרכזיות היוצאות מהן לחיי האדם והאומה, כאשר הוא מתבסס על החלוקה הקטגורית של דוד המלך:

...ובדרך כלל לענ”ד דכל המצות נחלקים לששה. א') אמונת ה' וכל הנלוה לזה ונקראים בשם ,,תורת ה' ”. ב') מצות המעידים על מציאותו ויחודו ברוך הוא והשגחתו. כמו מצות ציצית. תפילין. מזוזה. מילה. פסח. וכיוצא. ואלו נקראים ,,עדות ה"! ג') המצות הישרים שהם לפנים משורת הדין, כחנינת עני ואביון, אלמנה וגר, ושאר מצות החסדיות. ואלו נקראים ,,פקודי ה'". ד') המצות התלויות בעניני אישות. לקיחת האשה בקדושין. גירוש האשה בגט והנלוה. אלו נקראים בשם ,,מצות ה'". ה') מצות התלויות בבית כנסת ובית המדרש ומקדש, ושמירת הטהרה. אלו נקראים "יראת ה'". ו') המצות התלויות בממון והגוף במה שבין אדם לחבירו. ואלו נקראים .,משפטי ה' ".

ואולי לזה כיוון דוד המע"ה, באמרו (תהלים יט) "תורת ה' תמימה וגו' משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". ובזה כלל כל סוגי המצות הנ”ל. ובכלל מצות עשה, יש גם כן מצות לא תעשה הנילווים להחלקים הנזכרים.

הקטגוריות: 1. תורת ה' – ענייני האמונה. 2. עדות ה' – מצוות שבהן אנו מעידים על השגחת ה'. 3. פקודי ה' – מצוות לפנים משורת הדין. 4. מצוות ה' – ענייני קדושת המשפחה. 5. יראת ה' – מצוות הקשורות לכבוד המקדש והמשכן. 6. משפטי ה' – מערכת המשפט ההלכתית.

הרב מביע בסוף, את רצונו לכתוב ספר שיסדר את כל המצוות לפי תועליותיהם על פי חלקיהן. למיטב ידיעתי – לא זכינו לאורו, וחבל.

שנזכה לחיות חיים מלאים ושלמים, חיי פרט ואומה, אמן.

 

בין קריעת ים סוף למות בני אהרון

 בין קריעת ים סוף למות בני אהרון / לפרשת אחרי מות ולשביעי של פסח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

רבינו מזכיר מדרש פליאה, המחבר בין שני דברים שנראה שאינם קשורים:

בקרבתם לפני ח' וימותו. איתא במדרש, והובא להרב מדרש יהונתן (לר' יהונתן אייבשיץ, עמ' 51), "כשמתו בני אהרן אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה קרעת את הים לפני ישראל??",

המדרש מציג את תלונת המלאכים בכאבם על מות בני אהרון. הם טוענים שלא היתה הצדקה להעביר את ישראל בים סוף (חלילה). מותם של בני אהרון מעיד כי ההנהגה שגרמה להעביר את ישראל בים סוף, לא היתה מוצדקת!

מה הקשר בין הדברים? רבינו מזכיר את תשובת ר' יהונתן אייבשיץ, עיינו שם. לאחר מכן הוא מביא את הסברו:

...ונראה לפרש...לפי דרכו על פי מה שכתב הוא בעצמו בפרשת בשלח, "דכשאמר הקב"ה לים שיקרע אמר הים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ומה נשתנו אלו מאלו ואמר הקב"ה הללו עשו תשובה" ע"ש, ומזה מוכח דהתשובה מועילה אפילו לחטא גדול כעבודה זרה, וכמו שאמרו ז"ל "תשב אנוש עד דכ"א", נוטריקון (=ראשי תיבות) ד'ם כפיר'ה אש'ה, שאפילו עונות חמורים כאלו [שפיכות דמים, עבודה זרה, עריות] מועילה בהם התשובה.

ידוע מדרש חז"ל על קטרוגם של המלאכים על מעבר ישראל בים סוף. הרי לכאורה הם אינם ראויים. הם עובדי עבודה זרה כמו המצרים, ומדוע הללו יטבעו והללו יינצלו? הקב"ה ענה להם שישראל עשו תשובה.

כוחה של תשובה, עצום הוא. הוא פועל גם על 3 עבירות החמורות, לא אלינו. הדבר רמוז באחד מהפסוקים המדברים על תשובה, "תשב אנוש עד דכא". המילה "דכא" רומזת אליהן.

אם כן, מתברר הקשר בין האירועים: בחינת כוחה של התשובה בהקשר של חטא העגל:

וז"ש "כשמתו בני אהרן", והיינו בחטא העגל כאמור, "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה קרעת את הים?", והלא גם ישראל היו עובדי עבודה זרה! ועל כרחנו צריך לומר, כיון דחזרו בתשובה נמחל להם, ותשובה מועלת אפילו לעבודה זרה! ואם כן, גם אהרן הלא עשה תשובה, ולמה ייענש??

זו זעקת המלאכים! מדוע כוחה של התשובה של אהרון, לא הועילה להציל את בניו של אהרון??

גם אצל ר' יהונתן אייבשיץ, וגם אצל רבינו,  הזעקה הזו נשארת חסרת מענה....

 

שנזכה לבשורות טובות, לחג שמח, ולשבת שלום

 

רועי

יום רביעי, 13 באפריל 2022

בניסן עתידין להגאל? ומה זה "ליל שימורים"?

בניסן עתידים להגאל? ומה זה ליל שימורים? / להגדה של פסח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

קטע הפתיחה של ההגדה, "מה נשתנה", נושא בתוכו רמזים רבים, ומשמעויות רבות עוצמה להווה ולעתיד. לרבי אלטר יש פירוש על הגדה של פסח, "אם הבנים שמחה". הוא מביא 30 (!!!) הסברים, רמזים ומסרים שונים הטמונים בקטע זה. נלמד אחרון שבהם:

השתא הכא וכו'. נראה לפרש בשני אופנים והוא כי ידוע שגאולת מצרים היא נותנת בטחון בגלות הזה שלא נתיאש מן הגאולה חלילה, כי משתי סיבות יעלה על לב ח''ו להתיאש מהגאולה, והם: א') מצד אורך הגלות. ב') מצד חוסר קיום התורה והמצות.

אדם שהיה חי בגלות המרה והארורה, שהתארכה ללא צפי לסיום חלילה, היה יכול ליפול בזרועות היאוש. אומר רבינו: הבט על גאולת מצרים, ומשם תשאב כוחות ואמונה! הרי היאוש יכול להגרם או מצד זה, שאין תהליכים של שינוי, והן מצד זה שנראה שעם ישראל לא בכיוון חלילה...

אך מגאולת מצרים נבין, אפילו בשתי סיבות הללו אין להתיאש מן הגאולה, כִי אם מצד אורך הגלות - הלא לעומת זה במצרים גם כן היה קשה לצאת משם...ואף על פי כן יצאנו משם ביד רמה. ואם מצד חוסר היהדות - הלא גם במצרים היו גוי מקרב גוי...ואעפ''כ נגאלנו.

התבוננות בגאולה ממצרים, מגלה כי שתי החששות הנ"ל, אינן מעכבות מן הגאולה.

רבינו מסיק מכך פירוש מחודש בדברי חז"ל:

...ובזה פרשנו מאמר חז"ל בגמ' [רה"ש י''א] "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל". דאין הכוונה על זמן הגאולה העתידה להיות בניסן? אלא רצה לומר, דבחודש ניסן שנגאלו בו ממצרים, תהיה לנו הבטחה שעתידין ליגאל, אפילו שאין לנו זכות ואפילו שהגלות נתארך.

כל השנה היא זמן הגאולה!! ניסן הוא רק מקור הכח והאמונה! בזכות ניסן – והגאולה שארעה בו בניגוד למצופה -  עתידין להגאל!

לפי זה מתחדש פשט במושג "ליל שימורים":

וזהו גם כן רמז הפסוק [שמות י"ב,מ"ב] "ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם", תיבת "שמורים" השנית היא מלשון "ואביו שמר את הדבר", שעניינו המתנה וצפוי. ובא לומר, על ידי גאולת מצרים שהיתה בליל שמורים היינו בליל פסח, זה נותנת "שימורים", המתנה וצפוי...לחכות תמיד לגאולה...

ליל הסדר הוא הלילה בא מפתחים ודורכים את הציפייה לגאולה השלמה, בזכות המבט המחודש והאופטימי, הנרכש בליל הסדר. וזה רמוז ב"הא לחמא עניא":

ומעתה זהו שאומר המגיד "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל", ולא עוד אלא אפילו "השתא הכא עבדי", עבדים ליצר הרע, והולכים בעצתו, ואין אנו שומרים התורה והמצות,...אפילו הכי (=אפילו כך) בטוחים כי "לשנה הבאה" נהיה "בני חורין". ותקוה זו באה מכח "הא לחמא עניא" וכל סדר פסח כהלכתו, שהוא זכר לגאולת מצרים. וזכרון גאולת מצרים נותן לנו בטחון בגאולה העתידה.

שתי הבעיות רמוזות בקטע זה, ואנו מצהירים כי אנו מאמינים, שלמרות כל הקושי הזה, בסוף נגאל גאולת עולמים.

ויהי רצון שכשם שזכינו לתחילת הגאולה, כן נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

יום חמישי, 7 באפריל 2022

שמש וירח, קבוע ומשתנה, גדול וקטן - לשבת הגדול

שמש וירח, קבוע ומשתנה, גדול וקטן / לשבת הגדול 

נאמרו המון הסברים לגבי הטעם  של השם שבת הגדול. 

הטעם המפורסם מובא בטור אורח חיים הלכות פסח סימן תל
שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול: 
נס הלקיחה - עם ישראל לוקח את אלוהי מצרים לשחיטה, ואין פוצה פה ומצפצף! ועוד בארץ שטופת עבודה זרה כמו מצרים דאז...
אמנם נאמרו הסברים נוספים רבים. נביא אחד מהם, אחד מהטעמים שמעלה הבני יששכר (ר' צבי אלימלך מדינוב) מאמרי חודש ניסן מאמר ג - שבת הגדול
ויתכן עוד טעם לדעתי, מה שאמרו רז"ל שבת קביעא וקיימא משא"כ מועדים תלויים בקידוש בית דין [פסחים קיז ב], ועל כן קדושת שבת הוא כמו הגדול שיכול לעמוד בעצמו, משא"כ קדושת המועדים מעמידין אותן אחרים היינו ישראל, כביכול כמו הקטן שמחזיקין בידו אחרים להעמידו ובזולת אחרים אין לו העמדה, והנה קודם בא יום המועד הקדוש הרגל הראשון שברגלים שבכל השנים, נקרא שבת שלפניו שבת הגדול להורות החילוק בין קדושת שבת לקדושת יום טוב. 
שבת קבועה וקיימת, ואין כח בידי אדם להזיזה. זאת בניגוד למועדים, המסורים (כשבית הדין מתפקד בירושלים, במהרה בימינו אמן) לחכמי ישראל, ויש יכולת תימרון מסויימת להזיז יום לכאן או לכאן. לכן, רגע לפני שנפגשים עם הרגל הראשון, פסח, נזכרים שגם בקדושה יש דרגות: ישנה קדושה אלוהים, נצחית קבועה, שאין יכולת לשנותה, וישנה קדושה שהופעתה נתונה בידינו. יש לנו מערכת של השפעה, שותפות, עם בורא עולם בהופעת השגחתו ושכינתו בעולמנו.
שבת הגדול קוראת לנו לתת את הדעת לתפקיד הזה, בכמעין אמירה: זכור יהודי! מיד נכנס לרגל הפותח ומרומם את הזהות הישראלית, רגל המציין את יציאת מצרים, וזכור כי אין כאן מתנה גרידא, אלא קריאה לשותפות בפעילות של קידוש העולם. 

אלמלא עזרת ה'...

 אלמלא עזרת ה'... / לפרשת כי תבוא / אור החיים הקדוש

זכתה פרשת וידוי מעשר, להכנס לפסוקים המוכרים ביותר, עקב הכנסתם להגדה של פסח: (דברים פרק כו, ז)

(ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת  לַחֲצֵנוּ

מה בדיוק ראה ה'? מסביר בעל ההגדה על פי המדרש

וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, ...

וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלּוּ הַבָּנִים. ...

וְאֶת לַחֲצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, ...

אולם רבינו אור החיים הקדוש מעלה כיוונים נוספים ביחס לקשיים אותם רואה ה' ומרחם עלינו

ואומרו ונצעק אל ה' כאן רמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע, והוא אומרו ונצעק אל ה' וגו', ואומרו וישמע ה' את קולנו וגו' פירוש הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם מטעם שראה את הרשום שהוא ענינו ועמלנו ולחצנו

האדם צריך להתפלל אל ה' שיצילהו מיצר הרע.יצרו של אדם מתחזק עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו - אינו יכול לו. אולם - אולי נאמר שאין לו לאדם להתפלל אלא יתמודד לבדו? אומרת התורה - התפלל! ה' יענה לך מ-3 סיבות, הרמוזות במילים "עונינו, עמלנו, לחצנו":

העוני הוא אפיסת כח הלוחם שאין כח בנו המספיק להלחם בו לגרשו ממנו

העמל הוא שאנו צריכין לעמול במלחמתו

הלחץ הוא הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כרחו

ולג' סיבות שמע ה' את קולנו

עוני הוא עניות הכח. עמל - הוא המלחמה עצמה. לחץ - הוא חוסר היכולת לברוח משדה קרב זה, אלא ישנה כפיפות ללחץ מתמיד לוותר ולהוריד רף רוחני. מסיבה זו המאבק אינו קל, וזוקק את עזרת ה'. אומרת התורה - אם אתה תפנה לעזרה , תקבל אותה, בדיוק כמו אבותינו במצרים. תפקידנו לפתוח פתח, אולם הקב"ה יפתח פתח כפתח אולם.

 

שיר השירים בליל הסדר!

 שיר השירים בליל הסדר / לשבת הגדול / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

שבת הגדול, שבת בה ריח הגאולה נהיה מוחשי יותר, עם קשירת השה לכרעי המיטה, לקראת יום היציאה, ט"ו בניסן. היציאה ממצרים מהווה נקודת ציון היסטורית לעם ישראל ולאנושות כולה, כסמל לכך שניתן , ואף ראוי לשאוף, לצאת ממצבי משבר, קושי ומיצר.

בדברי ה' למשה, בתחילת פרשת וארא, נאמר כך:

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים איתם ואזכור את בריתי (שמות ו,ה)

ה' שומע את צעקת ישראל, ומתוך כך מושיע את ישראל. אין כאן תיאור נקודתי של האירוע הגדול וההיסטורי ההוא, אלא הגדרת דרך פעולה לקירוב הפתרון בסייעתא דשמיא. הפעם נראה את דברי הרב בספר דרשותיו דרכי משה, חלק ב', בדרשה על פרשת וארא:

ילא כל הגיון וייעף כל רעיון, לספר לחשוב מחשבות בכל התלאה אשר מצאה הבת ירושלים, הבת העדינה, מיום גלותה מעל אדמתה עד היום הזה. איה סופר? איה שוקל? איה מזכיר? אשר יוכל לשפות עלי גליון, אחת מאלף אלפי אלפים, רדיפות ורציחות, אשר סבוה סבבוה, עריצי גויים, מצרים, עמלק, פלשתים, עמון, מואב, אשור, בבל, רומא, בכל רעמי גבורותיהם וכלי נשקיהם, נלחמו בה ברב עז וחימה שפוכה, ואחרית דבר המה כרעו נפלו, וגלי ים הזמן שטפם באפו. אך היא בתקותה הכבירה ואמונתה אשר לא תמוט לנצח, נצבה כמו נד בעצם תומה תקפה וגבורתה, ותשם כל סערות תימן למשחק, וכל סופות נגב לקלסה, וכל גלי ימים זועפים לא הנידו עמדתה כי ה' אלהיה עמה, והוא נתן ועוד ייתן עז ותעצומות לה עד קץ הימין. 

בשפתו הפיוטית, מתמצת מוהרמ"ך את הפלא העצום שנקרא קיום האומה הישראלית. עמים כבירים ועצומים, ניסו במשך דורות רבים לכלות את ישראל. ירושלים היא המייצגת את הזהות הישראלית. מעניין לציין שבמטבעות רומיים, שיצאו אחרי כיבוש יהודה, מיוצגת יהודה כאשה כנועה, ליד אשה תמירה, המייצגת כמובן את רומא.

המודל שהחזיק את העם ברוב התלאות – הוא ישועת מצרים. משם אסף עם ישראל כח ואמונה. הזכרון הזה, הגעגוע הזה, נוסח באופן מרומם, על ידי שלמה המלך, במגילת שיר השירים:

החכם מכל אדם, המלך הגדול האדון שלמה מלך ישראל, אשר רוח ה' דבר בו, ומלתו על לשונו, בראותו במחזה את כל אשר ימצאנה מראשית ועד אחרית, הופיע ברוח קדשו וישר את שיר השירים, השיר הקדוש והמפואר מכל השירים, ויציגהו לפני כל הכנסיה הישראלית, בתבנית אשה צרורה באלמנות חיות, מתרפקת על דודה, ומזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעיה. וגם דודה צר לו בצרתה, ומזכיר לה חסד נעוריה וכשרון פעליה, למען תהיה השירה הזאת לעד, כי לא שלוחיה שלוחין ועוד היא אשתו והוא אישה, ובצאתה מארץ מצרים נפלאות יראנה.

שיר השירים, שיר הגעגוע שבין הדוד לרעיה, מספר את הסיפור. היא כ"אשה צרורה באלמנות חיות", הבעל חי, אך ישנו מרחק אדיר. הגעגוע הוא אדיר. המרחק מציף את כל הטוב שיש בהם. אמנם נזכרים גם בסיבות לריחוק, אך זה רק מקצה לציפיה אדירה לקישור מחודש.

התיאור החי והעוצמתי הזה, מביא לתיקון המנהג המוכר לנו:

וכאשר התבוננו מצדיקי הרבים אבירי התורה כל זאת, קבעו ליתד במקום נאמן, בליל התקדש חג הפסח ובימיו, ללמוד השירה הזאת למען ידעו דור אחרון, בנים יולדו, כי גם ברבות הימים ואריכות הזמן, לא ישבת מאנוש זכרה וכימי השמים על הארץ, כן תעמוד היא וצאצאיה. 

הרב מחבר את ההבטחה הזו גם למהפכה המתרחשת בימיו, זו שמקדמת את יישוב ירושלים באישור השלטונות האירופיים. ובסיום דבריו הוא מתפלל:

...אחר הדברים האלה אני אדרוש אל אל ואל אלהים אשים דברתי: אנא ה' השקיפה ממעון‏ קדשך מן השמים, וקבץ שה פזורה ישראל אל האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש, שם נזבחה זבחי צדק, ובלב מלא רגש רגשי קדש נשיר את שיר ציון וירושלים אכי"ר. 

 

יום שלישי, 5 באפריל 2022

אתה באמת רוצה להתקרב אל ה'?

אתה באמת רוצה להתקרב לה'?... / לפרשת מצורע / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל

מחלת הצרעת הובנה על ידי חכמינו ע"ה, כמעין התרעה או אינדיקציה חיצונית, לבעיות רוחניות פנימיות. לשון הרע, הוצאת שם רע, גאווה, קמצנות ועוד.

ומה לגבי צרעת הבית?

בעל הבית החשוד בנגעים, מגיע לכהן, ואומר (ויקרא טו  לה):

וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר:  כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת

המסורה, מציינת מקום נוסף בו מופיע צמד המילים "נראה לי", בירמיהו לא, ב:

מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.

מה המשמעות של צמד זה?  מסביר רבינו:

...יש לפרש, דהנה יש אדם שמתקרב אל ה' באמת, ורוצה להתרחק ולשמור את עצמו מכל נדנוד עבירה, ויש אדם שאינו מתקרב באמת בכל לבו ובכל נפשו.

פעמים רבות אנשים רוצים להתקרב אל ה' יתברך, אולם ישנם הבדלים ברמת הקרבה. איפה מתגלה ההבדל?

וההבדל הוא, שמי שבאמת הוא ירא את ה' על ידי זה הוא מרגיש בחסרונות אפילו בדברים הקלים והדקים, מאחר שהוא באמת רוצה לשמור עצמו מכל חטא, אך מי שאינו ירא את ה' באמת, אז הוא יהיה קרוב אצל עצמו, וכמה וכמה חטאים אומר בינו לבין עצמו, שאין בזה שום חטא, ועל כל פשעים תכסה אהבה, אהבת עצמו ותאוות לבו.

מי שמחפש קרבת ה' באמת, לא מוותר לעצמו. הוא יהיה ער לדברים קלים ועדינים, העלולים חלילה לפגום באיכות הקרבה. לעומת זאת, אם אדם מחפש יותר "להרגיש קרוב", הוא ירשה לעצמו לעגל פינות, ולתת לעצמו הסברים לחולשותיו.

המבחן אם כן, הוא בין אמת לשקר.

וידוע שאותיות אמת הם רחוקים: הא' בתחילת האותיות, והמ' באמצע, והת' בסוף. לא כן אותיות שקר, שהם סמוכות, ופירשו בזה הפסוק "מרחוק - ה' נראה לי", כי "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" אומר הקב"ה. ולכן ע"י "מרחוק" שהוא אמת שאותיותיה רחוקות, אז "ה' נראה לי" במחיצתי.

המילה "מרחוק" רומזת למידת האמת. התוצאה: מפגש עם הקב"ה. אין הקב"ה – שמידתו אמת – סובל את השקרנים. כעת יובן החיבור:

ואם כן, מעתה זהו רמז המסורה: כשמרחוק ה' נראה לי, כלומר באמת אני רוצה להיות אל ה', ולקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד", אז על ידי זה "כנגע נראה לי בבית", כבר אני מרגיש במשהו, אפילו חטא קל, ורואה "כנגע", אפילו שאינו נגע ממש בבית, בגופי שנמשל לבית. או בבית כלומר במשפחה שלי. ודוק.

אדם המחפש אמת, אינו מתפשר. הוא יבדוק את עצמו ואת נגיעותיו. אפילו "כנגע", בעיה קלה בעצמו, או בביתו ומשפחתו, לא תתן לו מנוח, עד שימצא דרך לרומם ולקדש את עצמו ומשפחתו. אם אדם דורש ה' בכל ליבו, שם לב לטעון תיקון, יזכה למפגש עם הקב"ה, "ה' יראה לי".

שנזכה.

 

לע"נ שולה בת פרחה ז"ל

 

שבת שלום

רועי

המחיר של ביזיון תלמידי חכמים

  בס"ד המחיר של ביזיון תלמידי חכמים / לפרשת פקודי / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל ישנה תחושה של שמחה עצומה עם סיום ב...