כשהמצרים חשפו את סודו של יוסף...

 כשהמצרים חשפו את סודו של יוסף... / לפרשת שמות / מתורת הרב מקיקץ שלי זצוק"ל

העם המצרים רואה בעיניים כלות כיצד עם ישראל הולך ומתחזק, פרה ורבה.

הם מטכסים עצה לפעול (א, י):

הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.

באופן הפשוט, ההתחכמות היא תוכנית השיעבוד לעם ישראל. אולם, רבינו מביא דרש:

איתא במדרש: מכאן שרצה לבטל מהם את המילה.

רבינו מביא מדרש (מובא בקהילת יעקב לר' ישראל אלגזי זצ"ל) שההתחכמות של המצרים היתה להסיר את החוק שהטיל עליהם יוסף הצדיק עשרות שנים קודם לכן, בשנות הרעב. החוק היה שעליהם לעשות ברית מילה. מדוע?

ופירש הרב דברי מרדכי [סגרון] ז"ל על פי מה שכתב הרב שלום דוד (מערכת ג' אות ד') הטעם שיוסף כפה את המצרים למול אף על פי שלא גיירן, משום שידע שעיקר טעם המילה הוא לשבר ולהכניע תאוות המשגל, וידע יוסף שעתידין המצרים לשלוט בישראל ומכל שכן ששולטין גם בנשותיהן, וח"ו אם שולטין בנשותיהן אין להם תקומה לעולם, ולכן כפה אותם למול שעל ידי זה תכנע תאוותם ולא ישלטו בנשותיהן, והמצרים מכובד הרעב הודו לדברו ומלו עצמם. ע"ש.

ישנם טעמים רבים למצוות המילה. הרמב"ם מסביר כי ע"י הסרת הערלה, ההנאה המינית נחלשת, וכך האדם נעשה פחות משועבד ליצר זה. זו היתה מטרתו של יוסף: להכניע את היצר הזה גם אצל המצרים. אך זה היה למען עם ישראל. יוסף יודע שמצרים הם העם שישעבד את עם ישראל, כפי שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. כדי ששליטת המצרים לא תהיה על נשות ישראל, יש לנסות ולצמצם את היקף השליטה.

ולכן כשראו המצרים עם ישראל רב ועצום נתייראו פן ירבה, ורצו להשתעבד בהם באופן שלא יעלו מן הארץ, לכן ניטלו '"מהם" המילה, כלומר מן המצרים עצמם, שהיו מקודם מלין את עצמן בגזירת יוסף כדי לשלוט בישראל וכל שכן בנשותיהן ח"ו, ואז לא היה להם תקומה. ע"ש.

ההתחכמות הזו לרעה, נועדה להכביד את עול המצרים על עם ישראל, על ידי פגיעה בנשות ישראל. בדרך זו רצו לצמצם את גדילתם וצמיחתם.

רבינו מוצא רמז לכך גם במינויו של אותו מלך חדש שלא ידע את יוסף, בדבריו של אונקלוס:

ואפשר שזהו כוונת תרגום אונקלוס על פסוק "אשר לא ידע את יוסף" שתרגם: "דלא מקיים גזירת יוסף" - היינו מצות המילה.

המלך החדש לא ידע את "גזירת" יוסף. פעולת המילה מכונה לעיתים "גזירה" אצל קדמונינו, ולזה רומז אונקלוס. המאבק בעם ישראל הוא בביטול גזירה זו.

והקב"ה הצילנו מידם...

 

עם רב ועצום אנחנו!

עם רב ועצום אנחנו! / לפרשת שמות / אור החיים הקדוש

פרעה נלחץ מהריבוי של עם ישראל, ומתחיל לנסות ולחוקק חוקים שיכבידו על המשך הרייבוי של האומה הישראלית. בפתח דבריו, בתארו את "הבעיה היהודית" הוא מציין כי (שמות פרק א):

(ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ: 

בפשט - הוא מתאר את הריבוי המופלא שהיה לעם ישראל, המוזכר קודם לכן:

(ז) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם:

אולם יש לשאול: מדוע בחר פרעה דווקא בריבוי ובעוצמה, ולא הזכיר את עניין הפריון וההשרצה המוזכרים לעיל? נראה כי ישנן תכונות מיוחדות הלוכדות את תשומת ליבו באופן מיוחד, והן הרמוזות במילים "רב ועצום". וכך כותב האוה"ח הקדוש (א,ט):

עוד ירצה באומרו הנה עם וגו' על זה הדרך כי עם זה משונה מכל העמים כי שאר העמים יתערבו ביניהם ואין לך עם שאין בו תערובות גדול מכמה עמים אשר לא כן עם ישראל, והוא אומרו הנה עם כולו בני ישראל ואין זר אתם, 

דבר ראשון מקדים אור החיים ואומר: יש תכונה בעם ישראל של התייחדות, "הנה" כאילו ניתן לראותם כדבוקה אחת, ואין בהם תערובת של עמים אחרים. אגב, דבר לא השתנה: רופא תאר לי כי מושג של מאגר מח-עם כמו זה של עזר מציון יכול להיות רק ליהודים, כי אפילו אצל שכנינו הערבים, הדם הזורם בעורקיהם נטול כל קשר גנטי, המאפשר טיפול על ידי תרומת מח עצם של אדם אחר, אפילו מהעם שלך. פלא!

ולאור הנ"ל ממשיך אור החיים:

ואומרו רב ועצום פירוש כי באמצעות היותם עם אחד ומיוחד הגם שיהיו מעטים בערך שאר האומות יחשבו לרבים ועצומים מהם לצד שהם כל אחד נותן נפשו על אחיו, וזה ידוע ליודעי ערך מלחמה. 

הריבוי אינו כמותי, אלא איכותי. זה שעם ישראל מתפקד כעם אחד, נותן מכפלות כח של כל אחד להגן על אחיו, עד כדי מסירות נפש. לצערנו אנו מכירים ויודעים זאת מכל שנות חיי העם היהודי: הערבות, המסירות, ולדוגמא: הרוגי לוד שמסרו נפשם למען הכלל ישראל שלא יהרגו את כל העיר, ועד ימינו, רועי קליין, אלה אבקסיס ועוד, הי"ד. הלכידות הזו נותנת ריבוי ועוצמה איכותיים, שמאפשרים לנו לצלוח בחסדי ה' את כל המכשולים העומדים לפנינו.