בס"ד
אתה יעקב או ישראל? / להפטרת פרשת ויקרא / מתורת רבינו רפאל כ'דיר
צבאן זצוק"ל
ספר
ויקרא פותח בציווי על הקרבנות, עניין מרכזי בעבודת ה'. הנביא ישעיהו מגלה לנו
בהפטרה ביטוי עמוק לעבודה הפנימית המקבילה לה (ישעיה מד, ה):
זֶה
יֹאמַר לַה' אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה',
וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה
מה
ההבדל בין השמות "יעקב" ו"ישראל"? ומה מסתתר מאחורי הבחירה
בשם אחד על פני השני? מסביר רבינו (אות ט):
יש
לפרש על פי הידוע מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בזמן שישראל אינם עושים רצונו של
מקום נקראים בשם 'יעקב' לשון עקבות ורמאות, ובזמן שעושים רצונו של מקום נקראים בשם
'ישראל'.
חז"ל
מגלים לנו כי שני השמות של יעקב אבינו אינם רק שמות היסטוריים, אלא מצבים רוחניים.
"יעקב" - לשון עקב ורמאות - מתאר מצב של ריחוק וקרירות בעבודת ה'.
"ישראל" לעומתו, שם של גבורה וזיקה עמוקה, שנאמר "כי שרית עם
אלוהים ועם אנשים ותוכל". כאשר ישראל אינם עושים רצון ה' - הם בדרגת יעקב.
כאשר הם עושים רצונו - הם ישראל.
ולזה
אמר הנביא מי ש'יאמר' אמירה רכה וחלשה 'לה' אני', ואינו דבוק כל כך בהשם יתברך
ובתורתו, 'זה יקרא בשם יעקב' אינו עושה רצונו של מקום. אבל מי ש'יכתוב ידו' וכחו 'לה''
ועובד ה' בחשק ובמרץ, בשם ישראל יכנה הוא עושה רצונו של מקום.
הנביא
ישעיהו מצייר שתי דמויות של עובדי ה'. הראשון "אומר" בלבד - "לה'
אני". אמירה היא לשון רכה ("כה תאמר לבית יעקב"). אדם זה אינו
מכחיש את שייכותו לה', אך גם אינו משקיע את עוצמתו לכך. "אמירה רכה
וחלשה" היא, שאינה מחייבת דבר. כזה נקרא "יעקב".
השני
"כותב ידו לה'" - הכתיבה מסמלת מחויבות. שטר, חוזה, אמנה. "ידו
וכחו" - כל כוחותיו ניתנים לה'. עובד ה' "בחשק ובמרץ". כזה נקרא
"ישראל".
הקשר
לפרשת ויקרא עמוק: הקרבן אינו רק פעולה מכנית. "ויקרא" - קריאה מתוך
קרבה אמיתית. מי שמביא קרבן מתוך "כתיבת ידו לה'" - הוא ישראל. מי
שמביא קרבן מתוך הרגל בלבד, מבלי להכניס את לבו - הוא עדיין בדרגת יעקב.
ויהי
רצון שנזכה לעבוד את ה' בחשק ובמרץ, ולהיות נקראים בשם ישראל.
