בס"ד
זכויות וברכות! / לפרשת
וזאת הברכה / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל
ברכתו של משה נאמרת
במילים מלאות הוד, וברגעים של הוד, יום פטירתו של המנהיג האהוב והמסור כאב לבניו
וכרועה לעדרו, משה רבינו עליו השלום. הברכות המיוחדות, יש בהן גם תפילה וגם גילויי
מהות של חלקי העם השונים והייחודיים.
רבינו מתקשה בנקודה אחת
יסודית – על עצם הברכה! דבריו מתחילים בשאלה על הפסוקים (לג,
ב-ה):
(ב)
וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן
וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ: (ג) אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל
קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ: (ד)
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב: (ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן
מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
שואל רבינו (אות ב):
ואמר ה' מסיני בא וגו' -
להבין המשך וקשר הכתובים הנראים כמשוללי הבנה.
מה הקשר בין פסוק לפסוק
בהקדמת ברכות השבטים?
ייתכן עם מה שאמרנו
למעלה שברכת צדיק לא תחול על הבלתי מוכן ורק תחול על המוכן, ולזה אמר שהגיד הכתוב
כי משה ברך את ישראל לפני מותו, בא להסיר הקושי שאיך תחול ברכתו עליהם בהיותם בעת
ההיא בלתי מוכנים? אשר אתמול היה מוכיחם בדברים קשים כגידים באומרו "ממרים
הייתם" וגו' וכן "אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה", איך עתה ברכם
באפס מקום אל הברכה שתחול?
יש כלל בענייני ברכות –
צריך לתת לברכה על מה לחול (כמו אליהו הנביא שברר שיש לאשה הצרפית מעט קמח ומעט
שמן, ועליהם הוא החיל את ברכת השפע, במלכים א פרק יז). ממילא יש לשאול על משה
רבינו: אתמול דברת דברי כיבושים קשים על עם ישראל, אם כן, על איזה זכות תחול
הברכה? כינית את ישראל עם קשה עורף, ממרים, ועוד, ובאיזו זכות יזכו שתחול עליהם
הברכה? לכן, כהקדמה לברכה, רוצה משה רבינו להסביר מהו הכלי עליו תחול ברכתו:
ולזה בטרם ברכם היה מחפש
איזה זכויות שהיו בידם. וזכר בתחילה זכות קבלת התורה שהיה בידם באומרו "ה'
מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" שהוא רמז למתן תורה, שהחזירה על
ישמעאל שבא מהר פארן, וגם החזירה לעשו הבא משעיר ולא רצו לקבלה, וזה אומרו "אף
חובב עמים", ירצה כי אף שהוא ית' חובב עמים ורצה לתת להם תורתו הם לא אבו
לקבלה עד כי באו "כל קדושיו" הם זרע ישראל "בידיך" וברשותך כי
הם קבלוה ברצון והקדימו עשייה לשמיעה ובאו בידיך וברשותך.
זכות ראשונה: קבלת
התורה. כל העמים קבלו אפשרות לזכות בתורה, אולם רק ישראל בחרו בה. עצם המוכנות היא
דבר עצום, ויש לברכה על מה לחול!
יש עוד:
ונוסף עוד כי הם "תוכו
לרגליך" שהתענו תחת ידיך והלכו אחריך במדבר ארבעים שנה בארץ לא
זרועה.
דבריו הפיוטיים והמרגשים
של ה' בפי ירמיהו הנביא (פרק ב) "כֹּה אָמַר ה'
זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר
בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" הם הזכות האדירה השניה שמכוחה תחול הברכה. לעזוב
מצב חיים של עבדות, תלותי אך יציב, למסע בלתי נודע במדבר – הלא דבר הוא!
זכות זה, וגם זכות מה
שנשאו "מדברותיך" שקבלו דבריך ותורתך הקדושה אשר "צוה לנו משה מורשה"
שלא עזבוה ושמרוה כאישון עינם כירושה שאין לה הפסק, כל אלה ימציאו מקום אל הברכה
שתחול עליהם.
שני אלה – כוחם אדיר,
אולם יש משהו שהוא מעל הכל:
ועוד זכות אחר להם גדול
מכל אלה הוא כי "ויהי בישורון מלך", ירצה שהוא ית' תחילת ידיעת מציאותו
ומלכותו ואמונת אלהותו לא היתה רק (=אלא) בישורון, ומהם נתפרסמה אלהותו לכל באי
עולם, וזה נמשך "בהתאסף ראשי עם" הם האבות הקדושים אשר הכירו דרכיו
ומציאותו, והם הנחילו האמונה הצרופה הזאת לזרעם אחריהם "יחד שבטי ישראל",
ומשם נתפרסמה לכל באי עולם.
זכות אבות!
מי שהביאו לעולם את
האמונה באל אחד, ודרך עם ישראל התפרסמה אמונתם הייחודית בה' אחד יחיד ומיוחד –
מקנים זכות קיום לצאצאיהם עד סוף הדורות, וממילא, הברכה תחול כדי לאפשר קיום
וצמיחה לעם ישראל בניהם
כי על כל אלה, גם אם
לפעמים תמעד קרסולם מני הדרך הטובה, עם כל זה תמצא מקום הברכה לחול עליהם ע"י
הזכיות האלה שקדמו להם.
גם אם לפעמים עם ישראל
מועד וכושל, יפה כוחן של זכויות אלה לזכות את עמנו לעד בברכות עד בלי די!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה