הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים...

בס"ד

הכלה לא מוצאת חן בעיני ההורים... / לפרשת בראשית / מתורת הרב בנציון כהן-יהונתן זצ"ל

מזל טוב!

השידוך הראשון בתורה, ואולי בעולם, מתרחש לפנינו בפרשה! יש לא מעט תובנות בענייני זוגיות הנלמדות מכאן. ניגע בסוגיה אחת כואבת. לעיתים, לא אלינו, יש אהבה בין בחור ובחורה, והם רוצים להתחתן, אולם אין דעת ההורים של אחד או של שני הצדדים נוחה מקשר זה. מה יעשה הזוג?
כותב רבנו ('תורה מציון' ד"ה על כן יעזוב):

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד (ב, כד), אפשר לפרש על פי מה שכתב מהריק"ו (מורנו הרב רבי יוסף קולון, איטליה המאה ה-15) בשורש קס"ד...שאלה מ"ט דאם אביו אומר לו שלא יקח אשה פלונית אל ישמע לו דקרוב הדבר להיות כמצווהו לעבור על דברי התורה שהרי אמרו רבותינו ז"ל "אסור לו לאדם שיקדש אשה עד שיראנה" עיין שם.

מסתבר ששאלה זו אינה חדשה וכבר דשו פוסקים מלפני מאות שנים. המהרי"ק בונה את תשובתו על סמך הוראת חכמים (בבלי קידושין מא, א) שאין לאדם לקדש אשה עד 'שיראה' אותה, שכן אם לא תהיה נאה בעיניו הדבר עלול לגרום לחיי סבל לשניהם, ואין זו רצונה של תורה. אמנם המהרי"ק מרחיב את המשמעות של המילים "עד שיראנה":

ואפשר לפרש "עד שיראנה" מלשון "רואה אני את דברי רבי פלוני", כלומר עד שתמצא חן בעיניו.

אין מדובר רק על ראיית העיניים, אלא גם על ראיית השכל שיש כאן פוטנציאל של התאמה לחיים משותפים. "היא נראית לי". אם כך יוצא שהדרכת חז"ל כוללת התייחסות גם למקרים בהם הכלה אינה 'נראית' בעיני האבא של החתן, ועל החתן לדעת שאם היא 'נראית' בעיניו, אין הוא חייב להקשיב לאביו, כי בזה אביו מונע ממנו לקיים דברי תורה (להתחתן עם הנראית בעיניו), ואין חובה להקשיב בזה.

רבנו מוצא את הרמז לפסיקה בפרשה:

וזה שאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" שאומרים לו שלא לקחת אשה פלונית, יעזוב דבריהם! "ודבק באשתו" אשר חפץ בה. והטעם שצריכים להיות "בשר אחד" באהבה וחיבה וקרוב הדבר להיות שמצווהו לעבור על דברי תורה וכנזכר לעיל.

ביצירת חווה מהאדם אומרת התורה שיש לאדם היתר לעזוב את רצון הוריו  - שהוא מחוייב מאד בכבודם! - כדי להיות בשר אחד, זוג מאוחד באהבה, עם בחירת ליבו.

ויהי רצון שנזכה לבנות בתים מאוחדים של שלום בעמנו!

איך מצמידים אלינו את חסדי ה'?

 בס"ד

איך מצמידים אלינו את חסדי ה'? / להפטרת פרשת וזאת הברכה / מתורת רבנו מקיקץ שלי זצוק"ל

עם סיומה של תורה והעברת תפקידי המנהיגות ומסירת התורה לעם ליהושע בן נון, מצוה אותו ה' שהתורה תשאר חקוקה בליבו, ולא יעזוב אותה לעולם. אין מנהיגות נכונה לעם ישראל ללא הדרכתה של תורה. לשון הציווי הוא (יהושע א, ח):

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל

צמד המילים "לא ימוש" הוא ייחודי מאד, ובעלי המסורה מצאו אותו במקום נוסף אחד בלבד, כפי שעומד על כך רבנו (אות יז):

לא ימוש ספר התורה וגו' (א, ח). "וחסדי מאתך לא ימוש" (ישעיה נד, י) כן הוא במסורה.

"לא ימוש" נאמר על ספר התורה ונאמר על חסד ה'. האם יש קשר בין הדברים?

אפשר לפרש במה שאמרו במסכת חגיגה (יב ב) "כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום", והרי הוא כמבואר.

ריש לקיש מלמדנו בתלמוד במסכת חגיגה כי ישנה סגולה אלוקית בלימוד תורה בלילה. אדם שעסק בתורה בלילה, לאחר יום עבודתו הוא ודאי עייף יותר מהרגיל, וגם מראהו למחרת עלול להיות כמראהו של אדם מנומנם וחסר חיוניות. אומר לנו ריש לקיש: אל חשש! אתה עמל על התורה ונאבק בשינה, הקב"ה יגרום לכך שהעולם יראה אותך באור חיובי, אור של חסד, ולא בצורה שלילית וביקורתית.

(שימו לב לביטוי המסיים את הדרשה כאן, ובעוד אין ספור מקומות אצל חכמי ג'רבא "והרי הוא כמבואר": לפנינו משחק מילים המבוסס על הלכה בדיני ביעור חמץ בפסח, בענין חמץ שקרס עליו קיר וכיוצא בזה, שאין לחפשו שכן קבורתו היא ביעורו, "הרי הוא כמבוער" (פסחים לא, ב). רבותינו לקחו את המילים הללו ושינו מ'מבוער' ל'מבואר', ורצונם לומר שאחרי שהראנו לך את הפתח לחידוש, תמשיך אתה לבדך לעשות את החיבורים בין הדברים.)

 

 

*בְּרִיךְ רַחמָנָא דְּסִיְּעַן*

 

*מֵרֵישׁ וְעַד כְּעַן*

 

*וִיהַב לַן אֻלפַן אַפטַריָתָא*

 

*לְמִנדַּע לְמִקטַר נְבִיאֵי וְאוֹרָיְתָא*

 

 

 

מורה גדול-קטן

 בס"ד

מורה גדול קטן / להפטרת פרשת האזינו / מתורת רבנו אלטר מאזוז זצוק"ל

השבת אמנם נקרא את הפטרת שבת 'שובה', אולם אנו נעסוק בהפטרה הרגילה של פרשת האזינו.

מוקד הפרשה הוא בשירת העתיד של עם ישראל, והשירה מביאה את חכמינו לקבוע את שירת דוד כהפטרת האזינו. אחד מהשבחים שאומר דוד המלך עליו השלום לה' הוא  (שמואל ב כב, לו):

וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי

המפרשים מסבירים שהמילה 'עֲנֹתְךָ' באה מהמילה 'ענווה'. מהו השבח כלפי הקב"ה?

כותב רבנו אלטר:

בהפטרה. וענותך תרבני. אפשר לומר דרצה לומר על ידי שאני לומד מהענוה שלך, וכמו שאמרו רז''ל שהקב"ה רצה ללמד אותנו מדת הענוה במה שאמר "נעשה אדם" בלשון רבים לומר שהתייעץ עם המלאכים לפני בריאת אדם הראשון, כדי שנלמד להתייעץ ולהימלך הגדול עם הקטן וזה יהיה על ידי מדת הענוה,

התורה מספרת שכאשר ברא ה' את אדם, אמר זאת בלשון רבים "נעשה", כאילו הוא נעזר במישהו בעשיית האדם ! המדרש מספר שמשה רבנו בכותבו את התורה, הגיע לפסוק זה והזדעזע, שכן מפה עלולים אנשים ללמוד שיש חלילה עוד בורא לעולם! ענה לו הקב"ה שבאופן זה הוא מעדיף להעביר מסר מוסרי לעולם: אפילו בורא העולם שכוחו אינסופי, גם הוא מתייעץ עם מלאכיו - משרתיו. אם בורא עולם כך, האדם על אחת כמה וכמה ראוי לו להיאזר במידת הענווה ולהתייעץ גם עם הקטנים ממנו. זו הענווה אליה רומז דוד המלך בשבחו של הקב"ה.

בזה 'תרבני' ותגדלני וכמו שאמרו רבותינו ז"ל "מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב" והמשפיל עצמו מתרומם.

בזהר הקדוש מלמדנו רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום שאדם המקטין עצמו בעולם הזה, שאינו מתגאה ושאינו עסוק בהבלטת עצמו וערכו, בעולם העליון יהיה גדול וניכר לפני בורא עולם. ההקטנה כאן מעצימה שם, בעולם האמת. אומר דוד המלך לקב"ה: אתה ריבית - גידלת אותי. לימדת אותי איך להיות גדול באמת, ולא לחיות בדמיונות של גודל. וזו כיצד? נהגת בענווה בבריאת העולם וחינכת אותנו ללכת בדרכיך.

אמירת הלל על...סעודה??

 בס"ד

אמירת הלל על סעודה?? / להפטרת פרשת וילך / מתורת רבינו אלטר מאזוז זצ"ל

בפרשת עקב התחדשה לנו המצווה לברך על אכילת לחם (דברים ח, י) :

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ

זו הברכה היחידה שאנו חייבים בה מהתורה!

לאור זאת, מדקדק רבנו בלשון ההפטרה, המדברת על קשר בין מזון להלל, ומציע כמה תשובות להסבר הקשר, מהן נלמד שתיים:

בהפטרה. ואכלתם אכול וְשָׂבוֹעַ והללתם את שם ה' אלהיכם (יואל ב, כו) נראה לפרש במה שכתבו המפרשים ז"ל על פסוק "ואכלתם לחמכם לשובע" שיתן הקב"ה טעם בלחם עד כדי שאפשר לאכול אותו גם על השובע. והוא מה שאומר הנביא "ואכלתם" אפילו ש"אכול ושבוע" שאתם כבר שבעים, ולכן "והללתם את ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא", דבר פלא כזה שהוא חוץ לטבע.

הנביא יואל מנבא על השפע הגדול שעוד בוא יבוא. השפע לא יעלה רק בכמות אלא גם באיכות, טעמים נפלאים ומשובחים. אדם יוכל לאכול מרוב עונג אפילו כאשר הוא שבע, וזה דבר בלתי רגיל! ההלל לקב"ה יהיה על פלא גדול זה, שאינו בא בדרך הטבע.

תשובה נוספת:

אי נמי (=או גם) יש לפרש במה שכתבו המפרשים ז"ל דהטעם ד"שכר מצוות בהאי עלמא ליכא" מטעם דשמא יחטא האדם בסופו. ואם כן, המזכה את הרבים דקיימא לן (=שידוע לנו) שאין חטא בא על ידו הרי הוא בדין לקבל שכר בעולם הזה.

חז"ל מלמדים אותנו שאין אנו מקבלים את שכר המצוות בעולם הזה. מה הטעם? רבנו מביא נימוק: אדם יכול להתקלקל. הניסיונות מלווים אותנו עד יומנו האחרון. מי ערב לאדם שיישאר בצידקותו וביושרו כל חייו? לכן על האדם להוכיח שהוא עובד ה' כל חייו, ואת שכרו על המצוות יקבל אחר כך. אלא שישנם מעשים המבטיחים יותר שמירה רוחנית על האדם, ואחד מהם הוא זיכוי הרבים. ישנה סגולה של הגנה מן החטא למי שמקרב לב ישראל לאביהם שבשמים. באדם כזה הנימוק שהוזכר לא שייך, שכן רוב הסיכויים שלא יתקלקל, וממילא הוא יוכל לאכול ולהנות משכר מצוותיו גם כאן, עוד בחייו.

וזה שאמר "ואכלתם אכול ושבוע" שזהו שכר בהאי עלמא (=בעולם הזה) וזה על ידי "והללתם את ה' אלוהיכם" שתפרסמו את הניסים והנפלאות שעשה עמכם ה' יתברך שבזה אתם מחזירים אנשים בתשובה ותהיו ממזכי הרבים.

השכר המובטח בדברי הנביא יואל הוא שפע כבר בעולם הזה, אכול ושבוע. ואם תשאל: ומי ערב שאכן אדם זה ראוי לקבל שכר ולא יתקלקל חלילה בהמשך? עונה הנביא: והללתם את ה'. מי שעסוק בהפצת שמו וגדולתו של הבורא יתברך בעולם, זוכה לשמירה מן החטא, וממילא יאכל וישבע כבר בעולם הזה.

להיות אל"ף אל"ף!

 בס"ד

להיות אל"ף אל"ף!! / להפטרת פרשת כי תבוא / מתורת רבנו רחמים חי חוויתא זצוק"ל

חכמי הרמז והסוד חושפים לנו עומקים הנמצאים מעבר לקריאה הפשוטה. בבואנו לקרוא בתורה או בנביאים, אנו מסתמכים על הידע המוקדם שלנו ופעמים רבות נשארים ברובד זה.

רבנו - בבואו לפרש את הפטרתנו, פותח בדבריו של אחד מגדולי חכמי הרמז האחרונים, מרן רבי יוסף חיים מבגדד, שהשבוע גם חל יום פטירתו:

בהפטרה: קומי אורי כי בא אורך. אפשר לפרש על פי מה שכתב הרב 'עוד יוסף חי' ז"ל בפרשת שמות משם רבינו האר"י ז"ל, כי הוי"ה במילוי דאלפי"ן עולה מ"ה גימטריה אד'ם

כבר עסקנו בעבר במושג ה'מילוי' של שם ה', דהיינו הצורה המלאה של כל אות משם ה'. ישנם ארבעה מילויים, המכונים על ידי המקובלים ע"ב ס"ג מ"ה ו-ב"ן. כאשר "ממלאים" את שם ה' באותיות א' (יו"ד ק"א וא"ו ק"א) הגימטריה היא ארבעים וחמשם, כמו המילה 'אדם'.

ולכן דוקא ישראל נקראים אד'ם ולא אומות העולם,

זה כאשר עם ישראל הולך בדרך, ישנה מעין 'זהות' וחיבור בבחינה מסויימת בין ה' יתברך לעמו אהובו.

וכשישראל חוטאים ויושבים בגלות אז נחסור אות א' ממילוי הוא"ו ונשאר גימטריה 'דם' שהיא גימטריה 'גולה',

האות א' מבטאת את החיבור של הקב"ה לעולם, אלופו של עולם. על עם ישראל הוטלה המשימה לחבר את האות א למציאות החומרית, ה'דם', ומכך נוצר אותו חיבור מושלם, צורת 'אדם'. כאשר אין דואגים לחיבור הקדוש הזה, התוצאה הנוראית אך הטבעית היא 'גולה', מילה שערכה המספרי הוא...דם.

ובעת הגאולה יהיה מילוי הוא"ו שלם בא' ויהיה מספרו 'גאולה' עיין שם.

כשמוסיפים את האות א' למילה גולה, הרי לנו תיקון, 'גאולה'. כך מלמדנו ה'בן איש חי'.

מוסיף על זה רבנו רחמים:

וזה שכתוב "קומי אורי כי בא אורך", "בא" קרי ביה "ב-א' אורך" שהאור והגאולה שיבואו לישראל הם ע"י אות א' שיתמלא הוא"ו ויהיה שם הוי"ה במילוי אלפי"ן גימטריה 'גאולה'.

המילה 'בא' מתחלקת לשתים על דרך הרמז: ב-א' (כלומר: על ידי א') מגיע אורך, גאולתך! הנביא רומז כאן רמז נפלא ומתוק – רצונכם להגאל? רצונכם לצאת מהגולה? פעלו להשכנת השכינה הקדושה בעולמו של הקדוש ברוך הוא, וממילא אור הגאולה יזרח, יהיה שמו של ה' שלם!

רבנו מאריך ומסביר כמה וכמה רמזים על סמך יסוד זה, למשל בפסוק (תהלים כג, א) "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר", אותו הוא קורא על דרך הרמז "לא א'-חסר", וכן בתפילה "גאולה שלמה", גאולה של מ"ה, ועוד. תן לחכם ויחכם עוד.

מזל טוב! נולדה לך מצווה!

 בס"ד

מזל טוב! נולדה לך מצווה! / להפטרת פרשת כי תצא / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

ימי תשובה ממשמשים ובאים. נעימות הסליחות מתנגנות החל מחצות ועד לאשמורת הבוקר, ואולי גם אחרי... בראיה פשוטה, ההפטרות עדיין עסוקות בנחמה אחרי האבל של תשעה באב, ועוד לא מביאות אותנו להתבונן בעניינה של תשובה וימי הדין הממשמשים ובאים. רבנו יפתיע במבט חדש על הפטרה של פרשתנו, וימצא רמז המכין אותנו לימי הרחמים (אות י):

רני עקרה לא ילדה, פצחי רנה וצהלי לא חלה, כי רבים בני שוממה מבני בעולה, אמר ה' (ישעיה נד, א). אפשר לפרש על פי מה דאיתא בגמרא (ברכות לד, ב) "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד".

התלמוד בברכות מציג מחלוקת על עניין מעלת הצדיקים ובעלי התשובה, מי גדול ממי, האם צדיקים או בעלי תשובה. רבינו מביא רמז מהפטרתנו להוכיח שבעלי תשובה גדולים יותר. המשנה במסכת אבות מלמדת שאדם העושה מעשה מצווה בורא לו פרקליט, סנגור, אחד. הרב מתייחס לזה כמעין לידה: מכח פעולתך נולדה מציאות רוחנית חיובית חדשה. ההפטרה מדברת על 'עקרה' שלכאורה אין לה בנים, ועל 'בעולה' שזכתה לפרי בטן. הנביא מפתיע ואמר שלעקרה יש יותר בנים מהבעולה!! כיצד זה ייתכן? אם נאמר שה'עקרה' היא בעל התשובה שהיה ללא 'לידות'  מצוות, וה'בעולה' היא הצדיק הגמור בעל ה'ילדים' הרבים, דברי הנביא יובנו:

וזהו רמז הפסוק "רני עקרה לא ילדה", החוטא שנשמתו היתה 'עקרה' מהמצוות ולא ילדה מלאכים מליצי יושר בזכות מצותיו.

ומדוע? כיצד זה מוסבר?

כי יש כל האפשרות לאדם לחזור בתשובה ותהיה מעלתו יותר גדולה מצדיקים גמורים. וזהו "כי רבים בני שוממה" שהיו שוממים מהתורה ומצות, ועשו תשובה, "מבני בעולה", אלו צדיקים גמורים. אמר ה', ונאמן בעל הגמול.

התלמוד מלמד שבעלי תשובה גדולים מהצדיקים הגמורים, אם כן בניהם מרובים!

הרב לא מסביר כאן מדוע. נראה להסביר על פי דברים שכתבנו במקום אחר: כאשר בעל התשובה חוזר מתוך אהבה, זדונותיו נהפכים לזכויות! ממילא כמות המצוות שלו - וגם סוג ה'מצוות' - מרובים משל הצדיק מבטן ומלידה.

ויהי רצון שנזכה לתשובה אמיתית מתוך אהבה גדולה.

דיבור טהור - דיבור בורא

 בס"ד

דיבור טהור - דיבור בורא / להפטרת פרשת שופטים / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

כח הדיבור של הנביא היה יוצא דופן. פיו הפיק דיבורים עליונים ומסרים הרואים הרבה מעבר ליכולת האנושית הפשוטה. האם יש לנו כיום יכולת לקידוש הדיבור? ומהי ההשפעה של דיבור כזה? כותב רבנו (אות ח):

ואשים דברי בפיך, ובצל ידי כסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ, ולאמר לציון עמי אתה (ישעיה נא, טז). אפשר לפרש בדרך רמז ומוסר, שיש לו לאדם להתרחק כמטחוי קשת מלשון הרע ורכילות ודברים בטלים, ובהיפך יש לו להקדיש זמנו לדברי תורה ופיו יהיה קדוש.

כח הדיבור הוא אלוהי. אחד ממותרי האדם מן הבהמה. 'מדבר' לעומת 'חי'. על כח כה עליון יש לשמור כמו שצריך, ולהשתמש בו בצורה נכונה ראויה ומכובדת, כרצון ה'. להרבות בדברי תורה, בתפילות, ובדיבורים משמחי לב ומשיבי נפש. מן הצד השני יש לברוח בכל הכח מדיבורים המשפילים את הכח האלהי הזה: לשון הרע, רכילות ושאר דיבורים אסורים ופוגעים.

במה יזכה המקפיד בכך?

וזהו רמז הפסוק "ואשים דברי בפיך", אלו דברי תורה דברי אלהים חיים יהיו בפיך, ותתרחק מן דברים אסורים, ובזכות זה "ובצל ידי כסיתיך", להיות השכינה שורה עליך, וכדברי התנא באבות (ג, ג) "אפילו אחד יושב ועוסק בתורה הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר".

תרבה במיוחד בלימוד תורה, ובזה תמשוך עליך שכינה והשגחה אלוהית. ובנוסף:

ועל ידי הלימוד בתורה תזכה לחדש חידושים, שנחשב לך כאילו אתה בורא שמים וארץ כדברי חכמינו זכרונם לברכה בגמרא (סנהדרין צט, ב).

אדם העוסק בתורה לשמה בונה עולמות. כך אומר התלמוד. כיצד יעשה זאת? רבנו מחדש שהדבר מותנה קודם בשמירה על הפה בבחינת 'סור מרע'. אולם יש ללמוד 'לשמה', מה שמוסבר על ידי רבנו כיצירת חידושי תורה, הנובעים מתוך הפה אותו זכית לטהר ולקדש.

יהי רצון שנזכה לדיבור טוב וקדוש!