יום רביעי, 26 בינואר 2022

עין תחת עין - אולי כפשוטו?...

 עין תחת עין – אולי כפשוטו? / לפרשת משפטים / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

בדיני הנזקים שבין אדם לחבירו, התורה נותנת הוראה מאד מעניינת – וקשה לתפיסה (שמות כא):

 כג וְאִם-אָסוֹן, יִהְיֶה--וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ.  כד עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.  כה כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה

העונש על גרימת נזק גופני, הוא – לפי פשט הפסוקים – נזק גופני שווה בערכו.

אמנם התורה שבעל פה מלמדת אותנו שאין הדברים כפשוטם, אלא המדובר הוא בפיצוי כספי, שווה ערך – עד כמה שניתן – לעוצמת, סוג, וחומרת הפציעה.

האם יש לדבר רמז בפסוקים? האם מדובר על תורה שבעל פה בלבד? קולמוסים נשתברו בעניין, אולם אנו נביא את דבריו המפתיעים של ר' כ'לפון משה הכהן.

בתחילה (יד משה סעיף ז'), הוא מביא את ראיית הרמב"ן, המוכיח שפשט הפסוקים מדבר על ממון. עיקר טענתו: מדוע התורה מצווה את הפוגע לתת שבת (=דמי בטלה) וריפוי, אם כבר נעשה לו כפי שעשה?  טענה נוספת שמביא מוהרמ"כ, היא סברת עשיית הצדק: נזק מקביל לא מפצה את המוכה, שנעשה לו עוול.

אחרי הכל, אין הרב רגוע: התורה דברה בשפה נחרצת, עם רשימת דוגמאות: נפש, עין, שן וכו'.

מסיק הרב: שמא ניתן לומר שאכן דברים כפשוטם ממש: התורה מצווה להעניש את הפוגע, באופן שבו הוא פגע. ובסעיף ח' הוא מרחיב:

בהמשך לנזקי אדם, התורה מחייבת מוות לאדם, שהשור שלו – הרג אדם. והנה, על המילים "וגם בעליו יומת", מסביר רש"י: "בידי שמים". פירוש זה קשה מאד: "יומת", ולא "ימות" – משמע על ידי בית הדין ולא על ידי שמים! ברור הדבר, שרש"י פירש על פי ההלכה שבתורה שבעל פה. אולם, שוב, מה נעשה עם הפשט?

התירוץ המפתיע של הרב כולל את שתי הסוגיות ("עין תחת עין" ו"יומת"):

ועוד יש לומר , דבאמת פשט הכתוב הוא כמו שביארתי לפני זה, שימות ממש על ידי בית דין. אך משום דרחוק מן המציאות, שיהיה הענין כל כך מצומצם ומדוייק שתהיה התראה כיאות, והעבירה על זה כיאות, באופן שיחוייב מיתה בידי אדם, דלכל קושיא יש תירוץ ויש סיבות וסיבי סיבות להתנצל. ולכן הסכימו הבתי דינים שהוקשה בעיניהם להמיתו, לדון בזה רק מיתה בידי שמים. אם על הדרך שכתבתי לעיל, או דבאמת מניחים את עניינו מסור לה' שימיתהו.

באמת, התורה מכוונת שבית הדין יעשו לפוגע כפי שפגע! עין תחת עין! הריגת בעלי השור! אלא שמציאותית, חיובים על פי בית דין קשים לביצוע: יש חיוב בהתראה, יש לבצע את העבירה בצמידות להתראה, ישנם תירוצים רבים לפושע, ועוד. מסיבה זו, חכמים אכן מסרו דינו לשמיים, וטיפלו בפושע דרך העניין הממוני.

מה לגבי הרתעה לפוגע הבא?

... ועל כל פנים היו מענישין אותו איזה עונשים קרובים למיתה למען יזהרו כל העם מזה.

ובזה דומה דין פוצע, ודין בעלי שור שנגח: הפשט – כפשוטו, והביצוע שונה:

והוא על דרך שפירשתי בדיבור לפני זה, דלפשוטו של מקרא, צריך להיות עין תחת עין ממש, וכן ראוי מן הדין, אך רז"ל פירשו הכוונה לשלם כופר, וזה לסיבת שנחסרה החכמה והתמוטטה ידיעת הדורות לצמצם המכה עין תחת עין וגו', ולכך הסכימו בתי דינים שישלם רק כופר.

ירידת החכמה היא זו שגרמה לחכמים ליישם את דין התורה אחרת. דבר זה הפך למוסכמה משפטית בכל ישראל.

האם אין בכך ביטול של דברי תורה? עיקום דין המשפט של התורה?

ואין זה ח”ו עברה על דברי תורה, כיון שהמציאות של חסרון הצמצום מכריח כן, הוי ליה ממש זהו הדין. וכדי שלא יתפלאו המוכים על זה מהכתוב ? לכך ביארו כוונת הכתוב הוא כופר. וכן כאן ביארו הכתוב שהוא בידי שמים להסיבה הנזכרת. והוא ממש דין תורה כיון שיש סיבה מונעת כנזכר. ועוד, דכן הסכימו בתי הדין וקיבלוהו כל ישראל לדון בו. ודו”ק;

אין כאן עבירה על דברי תורה, כי התורה ניתנה להתיישם, ואם לא ניתן ליישם – חייב להיות אופן לבצע את הדברים, והוא תשלום.

עוד ישאל השואל: אם אכן הדברים כפשוטם, מדוע חז"ל לא השאירו את הדברים בפשוטם, ורק דברו על שינוי מציאותי? בזה מתרץ הרב, שהשינוי הוא כדי לענות לנפגעים, שאיננו יכולים לפגוע פיזית בפוגעים, אלא רק להוציא מהם ממון.

הרב מעלה כאן סברא שהוזכרה בדרשת בראשית, שלפעמים חז"ל מחנכים דרך הדרש, או מתמודדים עם טענות כאלה או אחרות, גם אם פשט הפסוק הוא אחר.

וייתכן – אומר הרב- שזהו סודו של הרמב"ם, בהסבר עניין "עין תחת עין", כפי שהוא כותב במורה נבוכים, ג,מא:

...ועם כל זה, יש לי במה שאמרו בו בתלמוד - דעת, ישמע פנים בפנים...

כלומר, פרשנות שהוא נמנע מלכותבה, אלא רק ללמדה בעל פה.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

המחיר של ביזיון תלמידי חכמים

  בס"ד המחיר של ביזיון תלמידי חכמים / לפרשת פקודי / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל ישנה תחושה של שמחה עצומה עם סיום ב...