שם חדש, חיים חדשים

 בס"ד

שם חדש, חיים חדשים / להפטרת פרשת עקב / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

אנו ממשיכים את מהלך הנחמות שאחרי תשעה באב, ואנו קוראים את הבטחתו של הקב"ה שלעולם לא ישכח את ציון (ישעיהו מט, טו):

גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ!

וכדי לחזק את הדברים מסתיימת ההפטרה כך (ישעיהו נא, ב – ג):

הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: ס  כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:

האם יש קשר בין הדברים? מהי הנחמה של ציון הבאה על ידי התבוננות באברהם ושרה?

כותב רבנו (אות ט):

אפשר לפרש על פי הידוע ששרה אמנו היתה עקרה, כמו שנאמר (בראשית יא, ל) "ותהי שרה עקרה אין לה ולד", ולבסוף נפקדה בבן זכר, וזה בזכות שנשתנה שמה במקום 'שרי' ל'שרה' ובמקום 'אברם' ל'אברהם'.

אברהם אבינו ושרה אמנו לא היו ראויים להוליד בדרך הטבע. עם שינוי שמם על ידי הקב"ה נשתנה גם טבעם לטובה, והם זכו להעמיד צאצאים. את תכונת העקרות מוצא הנביא גם בציון, בתקופת חורבנה ושוממותה:

כמו כן נאמר על עיר ציון (ישעיה נד, א) "רני עקרה לא ילדה", שכל זמן הגלות נקראת 'עקרה', ורק כאשר יתוספו שתי אותיות י"ה בשם הוי"ה ברוך הוא, ואות א' ב'כסא' תבוא הגאולה ותפקד לטובה.

ציון מכונה 'עקרה' כמו שרה אמנו. בניה לא בתוכה. האם תוכל להפקד ולהוליד מחדש? מבשר ישעיהו: אכן כן. כמו שיש שינוי שם אצל אברהם ושרה, כך יש גם שינוי ב"בעלה" של ציון – הקב"ה. הגלות ישנו חסרון בשם הויה ברוך הוא וכן בשלמות הכסא, כפי שלומדים משבועת ה' אחרי מלחמת עמלק (שמות יז,טז):

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר

במילה 'כס' חסרה ה-א', ובמילה 'י-ה' חסרות ו' ה'. במציאות התיקון של חילול ה' המגיע בגלל עמלק ודומיו, השם ישתנה, וממילא יבוא גם הפיריון – ציון תתמלא חזרה בבניה:

וזהו רמז הפסוק לנחם עיר ציון וישראל ואומר "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם", איך היו עקרות ונפקדו, ובתחילה 'אחד' קראתיו כמו שאמר הוא בעצמו (בראשית טו, ב) "ואנכי הולך ערירי", וסוף כל סוף "ואברכהו וארבהו", כך השם יתברך ינחם ציון וחרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'.

אומר ה' לציון: אל תתייאשי! אל תחשבי כי מצב זה של גלות וחורבן הוא גזירת עקרות נצחית חלילה! לא כן! ישנו שינוי שם שמתעתד להיות, ובודאי יהיה, וממילא גם טבעך הגלותי ייעלם ותתמלאי כוחות חיים חדשים, תולידי בנים, תיפרי ותתרבי! ומי הסימן לכך? אביך ואמך, אברהם ושרה, שבשינוי שמם נתהפך טבעם לטובה ולברכה.

על מי בוכים לאחר פטירתו של צדיק? לע"נ מורנו הרב מזוז זצוק"ל

בס"ד

על מי בוכים אחרי הפטירה של צדיק? / לפרשת שמיני / מתורת רבנו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל / לע"נ מורנו הגאון הרב מאיר מזוז זצוק"ל

פטירת בני אהרון הצדיקים בפרשתנו בונה בנייני אב רבים בהתייחסות יהודית – אמונית ביחס לפטירה ולאבלות. אהרון נתבע לכבוש את אבלו ולהמשיך את שמחת היום השמיני, כאשר במקביל העם הוא זה שיציין את הכאב הנורא והאיום.

המילים בהן מנחם משה את אהרון הן הבאות (י, ג):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד..

באופן פשוט – כך מסביר לנו רש"י – משה אומר לאהרון שפטירתם לא נבעה מקטנות וחטא, אלא מתוך גדולה ועצמה רוחנית, שבקשה למצוא קרבת ה' אינסופית – מעבר לגבול.

רבינו ילמד מכאן רעיון נוסף לגבי היחס הנכון לפטירת צדיקים (אות ד):

אפשר לפרש על פי מה שפירש הגאון חתם סופר ז"ל הפסוק (ירמיה כב, י) "אל תבכו למת ואל תנודו לו", שהוא לשון נידנוד, שאין המת קם או מתנדנד בבכיה.

הנביא ירמיהו מגביל את אופן הצער על הנפטר בהיקפי הבכי והרעדה ("אל תנודו"). רבינו משה סופר ע"ה הסביר את שני חלקי הפסוק כסיבה (שלא יכולה להתממש) ותוצאה: אל תבכו על המת יותר מדי, שהרי לא גרמו לתוצאה של תנועתו מחדש – תחייתו, על ידי בכי רב זה. ההשלמה עם המוות -לא אלינו – היא שלב ראשון בשיקום ובריפוי שחייבים לבוא עם פטירת היקר.

רבנו מרחיב את הדרשה ומסביר כך את הפסוק הנ"ל:

וזהו שאמר משה לאהרן, "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש", אלו הקדושים שנפטרו, כבר התקדשו (על דרך "פן תקדש" (דברים כב, ט), כבר היא קודש), ואין מה ליהנות מהם או לחכות להם לקום, אלא העיקר הוא "ועל פני כל העם אכבד", כמו שסיים שם הנביא "בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד", רוצה לומר, בכו על החיים ההולכים על הארץ שלא התעוררו לתשובה בפטירת הצדיק. וזהו "ועל פני כל העם אכבד", אלו אנשי הדור שהם בחיים "אכבד" אתכבד כאשר יתעוררו לתשובה.

תוכן הנחמה של משה הוא שונה: בניך, אהרון, נתקדשו בלכתם. הבכי לא ישיבם, וגם לא יפעל שום עלייה בנשמתם. האם המשמעות היא התעלמות ממותם? חלילה! ההיפך הוא הנכון: פטירת הצדיק חייבת לייצר רושם בחיי העם כולו! קרבת אלוקים שתיגרם עם פטירת הצדיק – היא הכבוד לה'. אם אדם חטף מכה כואבת של פטירת צדיק מן הארץ ולא היטיב את דרכיו – עליו יש לבכות, "בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד", ההולך, הוא האדם החי עליו יש לבכות אם לא ישנה אורחותיו, ולא ישוב בתשובה.

עם הליכתו של מורנו ורבנו הגאון הרב מאיר מאזוז זצוק"ל, ניתן נא אל ליבנו לשמר את דרכיו: את מסירותו לתורה, את אהבת ישראל שלו, את מידת האמת חסרת הפשרות, ואת אהבת ארץ ישראל שפעל למענה. תנצב"ה.