בס"ד
התורה מתנה את הברכות הנפלאות
הכתובות בפרשתנו, בכך שנלך בחוקות ה'. מהי אותה הליכה? מה הציפיה מאיתנו? מסביר
רבינו:
...יש לפרש במה שכתוב באבות (ב,
ה) "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד", כי אינו יודע איך האופן לקיים
את המצוות, וגם אם יודע יהיו חסרים תיקון, ולפעמים בחשבו לעשות מצוה עושה עבירה,
וכמעשה דרבי עקיבא שמצא מת מצוה וכו'.
חכמינו לימדונו במסכת אבות, שאדם
לא יכול להתעלות למדרגות ירא חטא וחסיד, אם יש לו חסרון בידיעה. הוא לא ידע איך
לקיים את המצווה. וגם אם ידע – לא יקיימה על הצד השלם. וגם אם הוא חושב שהוא עושה
אותה על הצד השלם – לפעמים זה רק דימיון, והמעשה אינו מצוה כי אם חטא. דוגמא לכך,
הוא סיפורו של ר' עקיבא, המופיע במסכת דרך ארץ (ז, י). ר' עקיבא למד תורה, אולם לא
למד את הפרקטיקה אצל החכם, או בשפת חכמים "לא שימש תלמידי חכמים". פעם
אחת הלך בדרך, וראה גופת יהודי. רצה ר' עקיבא לכבדו, וסחבו עד לעיר כדי לקברו.
רבותיו הסבירו לו שבזה הוא בעצם חילל את כבוד המת, והיה עליו לקברו במקום מציאתו.
הרי לנו ההכרח לשמוע וללמוד את התורה דווקא מפי חכם, מעביר שמועה.
כיצד נינצל מבעיות אלה?
והתיקון לזה הוא שיבא לשמוע הדרשה
מהחכם, וגם שישאל לחכמים להורות לו את הדרך שילך בה ואז יקיים את המצוות כתיקונם.
לשמוע שיעורי תורה, ובמיוחד הלכה.
בנוסף, יש לדעת לשאול את החכמים שאלות הוראה הלכה למעשה.
לבעיה זו, ולפתרונה, רומזת התורה:
וזהו "אם בחקותי תלכו"
– רצה לומר, בשביל חוקותי, "תלכו" לחכם ללמוד ממנו איך הוא קיום המצוות
כראוי, אז "ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" - לשון תיקון, כמו
"ועשתה" את צפרניה - שהמצוות שאתם שומרים, יהיו מתוקנים כדת וכהלכה על
פי התורה.
ההליכה היא לצורך לימוד ושאלה. רבינו
מפרש את האות ב' במשמעות של סיבה, בעבור (כמו דרשת רש"י על המילה
"בראשית", בעבור ראשית). אם בשביל חוקותי תלכו, הרי שאז את את מצוותי
תשמרו. אלה לא מילים המהוות חלק מהתנאי (אם..את מצוותי תשמרו, אז...), אלא חלק
מהתוצאה (אם תלכו לשאול, אז את המצוות תעשו כראוי). הפועל "לעשות" נמצא
בתורה גם במשמעות של ביצוע איכותי, תיקון.
התורה מצפה מאיתנו שנתאמץ לעשות רצון ה' בצורה הנכונה והשלמה ביותר, מה שלא ניתן לעשות ללא לימוד יסודי ורציני, המחובר לתלמידי חכמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה