בס"ד
לא מהאו"ם תבוא
הישועה! / לפרשת וישלח / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
על ה'מסורה' כבר הרחבנו
בעבר. בקצרה, מדובר על השוואה בין מקומות שונים בתנ"ך, בהן ישנה תופעה לשונית
מיוחדת ונדירה. הפרשנים – ובעל הטורים נחשב מבין המובילים בתחום – הציעו קשרים בין
המקומות השונים. הם ראו בשימוש זהה במטבע לשון כדבר הרומז על קשר זה או אחר.
כותב רבינו (אות יב):
"וריוח תשימו בין
עדר ובין עדר" (בראשית לב, יז) "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר"
(אסתר ד, יד)...
המילה רֶוַח מופיעה
בתנ"ך פעמיים בלבד: במתנת יעקב לעשו, ובדברי מרדכי לאסתר, בשכנעו אותה להסתכן
למען הצלת עם ישראל. אגב, בעל הטורים, ר' יעקב בן רבינו אשר, לומד מפה שאם חיים
אצל גויים ורוצים רווח והצלה, פשוט שולחים בקשיש...
מה לומד רבינו מכאן?
יש לפרש כפי מה שאנו
רואים בזמנינו, שהאומות עושים הפליה בין ישראל לשאר האומות, וכל מה שעושים האומות
לישראל אין אף אחד המגנה אותם, ולעומת זה אם נחשדו ישראל שעשו דבר רע לאיזה
מהאומות, אז האו"ם מגנה אותם.
בעיצומה של מלחמת הקיום
בה אנו נתונים כעת, הצביעות זועקת לשמים: אומות הנוהגות באכזריות תת אנושית ננזפות
בשפה רפה במקרה הטוב, ואילו כלפי עם ישראל – זעקות עד לב השמים כלפי כל מהלך
מיקרו-מלחמתי. מסתבר שסיפור זה אינו חדש. האו"ם שבא לקדם שלום ושיח בין אומות
היה ונשאר ארגון שהצביעות נוכחת בו כדבר שבשגרה.
אין לנו על מי להשען אלא
על אבינו שבשמים:
אבל השם יתברך המשקיף על
עמו ישראל ועל ארץ ישראל, וכמו שנאמר (דברים י"א י"ב) "ארץ אשר
עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", מביא תשועה לישראל ממקום לא
צפוי, וכל דברי הסתה של האומות נגד ישראל יאבד זכרם!
ממשפחת העמים לרוב לא
תגיע הישועה. הקב"ה משגיח על ארצו, ועל עמו היושב עליה בחן בחסד וברחמים.
עינו משגיחה לטובה להפוך לנו לברכה ולטובה את כל ההתרחשויות. דברי הבלע של הגויים
מתאדים והופכים לאבק היסטורי, ועם ישראל חי וקיים לעולם!
רמז לכך מוצא רבינו
בהערת המסורה הנ"ל:
וזהו רמז בעל המסורה "ורוח
תשימו בין עדר ובין עדר", אם העולם עושים הפליה בין עם ישראל לשאר האומות אין
לנו לפחד מזה, כי בהיפך זה מעורר רחמי שמים על ישראל, ו"רוח והצלה יעמוד
ליהודים ממקום אחר" שלא היה צפוי.
עדר רומז לעם. אם ישנו
רווח והפליה בין העדרים/העמים, זהו חוסר יושר וצדק. זה מסכן את היציבות של כלל
האנושות כולה. כל עם פועל כרצונו, ומבין כי מה שמניע את היחס מהאומות הוא אינטרסים.
במצב בו אין לנו יכולת לסמוך על שיקול הדעת והשיפוט המוסרי של האנושות, אנו חוזרים
ונזכרים כי תמיד תבוא הצלה, ממקום אחר, מקומו של עולם ישתבח שמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה