בס"ד
שכר על חיי עולם הזה?? /
לפרשת נשא / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
בסיומה של פרשת קרבן אשם
מעילות, אומרת התורה כך (ה, י):
וְאִישׁ אֶת
קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה
חז"ל
למדו מפה שיש לנותן מתנות הכהונה את הזכות להחליט למי לתת את קרבנותיו. רש"י
מסביר כי טמונה כאן גם ברכה חומרית למי שיקפיד לתת את מתנות הכהונה כראוי.
ר' רפאל
לוקח את הדברים ומוסיף בהם נדבך:
אי נמי יש לפרש על פי מה
שכתב הרב עטרת צבי ז"ל (דרוש ז'), האדם המקיים תורה ומצות לשם שמים אז מקבל
שכר גם על אכילה ושתיה ותענוגים הגשמיים, כי הם האמצעיים לתת לו כח ויכולת לקיים
התורה ומצות, עד כאן.
כל מעשיו של אדם צריכים
להיות לשם שמים. בזה הוא הופך את כל רצף חייו מוקדשים לה'. אם כן, כותב הרב צבי
פרבר זצ"ל, אין מדובר על זכויות בלבד, אלא גם על מעשים המביאים שכר טוב מאת
ה'. נפלאים הדברים! אדם אוכל בכדי לקיים מצוות עשה של אכילה בשבת, נהנה ומתענג,
ובנוסף לכל יקבל שכר טוב על כך! אדם ישן היטב ומתענג על שנתו, בכדי שיהיה לו כח לקום
לתפילה ולהתפלל בכוונה – יקבל על כך שכר!
רבינו מביא על כך רמז
בפרקי אבות:
ופירשו בזה דברי התנא
באבות (ו' א') "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה", הכוונה
כשהאדם עוסק בתורה לשם שמים באמת ואמונה, אז זוכה ביום הדין לקבל שכר על דברים
הרבה כולל ענייניו הגשמיים שהם היו קיום וביסוס לתורה ומצות.
אדם שיש מוקד רוחני לחייו,
ובשיאם לימוד התורה הקדושה, מקדש ומרומם את כל חייו. כל מגמתו היא לפעול לאור אמת
גדולה, לאורה של שלימות בעולם הזה. כל מהלך חייו ראויים להערכה ולהוקרה, הן בעיני
אדם והן בעיני שמים. וזהו הרמז המופיע אצלנו:
וזהו רמז הפסוק, "ואיש
את קדשיו לו יהיו", תיבת 'את' לרבות הטפל לדברים של קדושה,...לומר מי שהוא
אי'ש ירא ה', שנאמר בו (תהלים קי"ב א') "אשרי אי'ש ירא את ה'",
זוכה אפילו "א'ת קדשיו" הטפל לקדשיו, אכילה ושתיה וכיוצא, "לו יהיו", לקבל עליה שכר.
המילה 'את' רומזת בכמה
מקומות בתורה לדבר הטפל לדבר העיקרי. גם כאן, המילה 'את' נספחת למילה 'קדשיו'.
החיים החומריים הנספחים לחיים רוחניים וקדושים. המילים "לו יהיו"
הרומזים לשכר (כדברי רש"י) שייכים גם לחלק העיקרי – הקודשים, וגם לדברים הטפלים
אליהם – ענייני חומר הגורמים לקיום הרוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה