בס"ד
וכל אוהביי – יראוה! / לפרשת שלח לך /
מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל
בימים אלה של מלחמה, אנו
רואים את אחינו מוסרים נפש למען עמינו ולמען ערי אלוהינו, מי בחזית ומי בעורף,
במשך תקופה ארוכה ומאתגרת. אנו רואים באורח פלא כיצד עמנו קשור בטבורו אל הארץ,
וגם מי שנתקע בחו"ל עושה כל מאמץ לעשות את דרכו אל הארץ על אף היותה מאויימת
ומטווחת ע"י אויבים אכזריים.
אהבה גלויה זו – ברכה נוספת
ונפלאה יש בה.
בפרשתנו הקב"ה
נשבע שהמרגלים – מוציאי דיבת הארץ רעה – לא יראו את הארץ. רבינו הופך קללה לברכה,
ומראה שכרם של אוהבי ארץ קדשנו (אות י):
"אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם,
וכל מנאצי לא יראוה" (יד, כא) אפשר לפרש בדרך דרש "אם ירא'ו" מלשון
(אבות ג, ט) "רוא'ה אני את דברי רבי אלעזר מדבריכם".
הפועל "לראות"
משמש בעברית גם לפעולה של קליטה דרך העיניים, אולם גם להבנת השכל. "נראה
לי". יש מי ש'רואה' את הארץ. הוא מתבונן בעניינה ומבין את גודל ערכה ומתנתה.
התבוננות זו מולידה אהבה אל הארץ, ואל ה' נותן הארץ. אם ישנה הערכה אל המתנה, ישנו
מאמץ גם לשומרה: לנהוג לפי הגובה הרוחני המתאים לחיים בארץ הקודש.
והכוונה אם עם ישראל תהיה להם אהבה בארץ
ישראל ויכירו בטובה ויעריכו המתנה היקרה שנתן להם ארץ חמדה טובה ורחבה, ויכנסו
אליה בשמחה ובאמונה, אז כל מנאצי אלו אומות העולם לא יראוה, ולא יהיה להם בה מדרך
כף רגל.
אם יעריכו את הארץ, הרי יגיעו להכרת הטוב כלפי ה', להכרת טובותיה של הארץ המבורכת בכל טוב, מה שיגרום להם לחתור אליה, ולהתאמץ להגיע אליה, לחיות בה בשמחה למרות כל אתגר, אזי ה'מנאצים', אוייבי ישראל החפצים בהשמדנו, הם יסולקו ממנה בסייעתא דשמיא. אם אנו אוהבים את הארץ, לא יהיה בה מקום לשונאיה ומחריביה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה