השמירה שבתוך הנגע / לפרשות תזריע מצורע / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל
מה היתה מטרתה של הצרעת, אותה
מחלה מסתורית שהיתה בזמן חז"ל? מדוע גרמה לטומאה כה חמורה? מדוע גרמה להרחקה
של אדם מחוץ למחנה, בגלל טומאה, שהיא חמורה אפילו יותר מגופת מת?
כותב רבינו מוהרמ"ך, כך (יד משה, ד'):
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. טומאת הצרעת באדם ובכלים
ובבתים הם על פי הרוב, כי להם מבוא גדול בסתרי התורה ורזיה. ואין מקום כעת בדרך
פשטיי להקריב הענין אל המושכלות והפשט.
עולם הטומאה והטהרה הוא עולם של סודות התורה, וקשה להבין את פשוטו.
ולולי שאיני כדאי, יש פנים לומר טעם בדבר גם על פי הפשט
והמושכלות בהשגחה רוחנית, דהנה מודעת זו (=ידוע דבר זה), דבזמנינו זה נתגלו חכמות
הטבע מאד, והחוקרים האחרונים המה ראו כמה מיני מחלות מדביקות. והסיבה להם הוא
המיקרו'ב (חי דקים), שהם תולעים דקים מאד מאד מתהלכים ומתפשטים באויר.
וביחוד על החולה או על בגדיו ומקומו. ואינם נראים לעין כלל וכלל, רק בכלי המגדל
הנקרא ,,מיקרושקופי'ו” (מיקרוסקופ) המגדיל הדבר בכמותו למליונים רבים.
חיידקים נצפו לראשונה בשנת 1680 ע"י החוקר אנטוני ואן לבנהוק.
במאה ה-19 כבר נודע, כי חיידקים הם הגורמים למחלות רבות. איך הדבר קשור אלינו?
ובכן יש לומר דמאהבת ה' את עמו ומשמרו את צאן מרעיתו, בהיות מחלה
מדבקת בגוף האדם או באיזה בגד או באיזה בית, מצד היות שם אותו האויר הארסיי המדביק
ובו חלקים רבים מהמיקרו'ב, ה' ברחמיך מגלה אותו הדבר לעיני בית ישראל. והיו בדבר
סימנים, שאם היה מתכבס וסרה אותה צרעת או לא, באופן שעל ידי זה ימנעו ישראל
מההתדבקות הנזכרת.
ואולי מזה הטעם שנגזר על המצורע לישב לבדו, וטמא טמא יקרא. שהוא
כדי שלא יקרב לו זולתו.
צרעת לפי הרעיון הפשטי המחודש כאן, הוא בעצת התרעה של הקב"ה
מפני מחלה אחרת, מסוכנת ומדבקת אחרת. הקב"ה היה מאותת לאדם שהוא או בגדו או
ביתו נדבקו באיזושהי מחלה, ואותו אדם היה מתרחק מהחברה (בידוד כבר אמרנו?...),
מכבס את בגדו, או חולץ את אבני ביתו.
מכל מקום, יוצא לפי זה שהצרעת היתה לפעמים מתנה, כדי להציל
מדברים אחרים, רעים ומזיקים יותר ממנה עצמה.
האם בזה הבנו הכל? האם כל העניינים מיושבים על פי עקרון זה? בודאי
שלא:
...וידעתי כי אין זה מספיק כלל לכל מה שיש לשאול מהפרטים והכללים
וסעיפיהם והלכותיהם, מכל מקום לא נמנעתי מלהסביר את הדבר מעט. על דרך מה שכתב
הרמב”ם ז”ל במורה בטעמי המצות ע"ש טעמו ונימוקו. כי כן ראוי לכל משכיל ובא
רעהו וחקרו. ומזה ומזה יתקלס עילאה, ואם שגיתי אתי תלין משוגתי, כי כוונתי רצויה
לו ברוך הוא כאשר הורנו והשכילנו הרמב”ם ז"ל. והיה זה רק לזכרון;
לפי העקרון של הרב, לא ברור למה ישנם ארבעה סוגי צרעות הגוף (חוץ
משל הבגד והבית), גוונים שונים, תהליכי התפתחות שונים, ועוד ועוד. אולם יש כלל
בטעמי המצוות, אותו הרב לומד מהרמב"ם: אם אתה יכול לתת טעם – תן. כמובן, לא
כדי לגזור מזה משמעויות הלכתיות. מי אמר שטעמך נכון? אלא המטרה היא לקרב את העניין
אל הדעת, ולקרב את הלב אל העשייה.
וממה באה להציל הקורונה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה