שלום (גם) במרומיו... / לפרשת קרח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
מחלוקתו של קרח – כנגד מי היא? בפשטות נגד משה
ואהרון. משה רבינו מטיח בקרח ואנשיו כי בעצם כוונתם אחרת:
יא לָכֵן, אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ--הַנֹּעָדִים,
עַל-ה'...
אתם חולקים על הקב"ה!! זה בכלל לא עניין
איתי ועם אהרון! מפרט רבינו:
אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי
תלינו עליו, נראה לי, על פי מה שכתב הגאון חיד"א פרשת אחרי-קדושים, על פסוק "וכי
תזבחו" וגו' משם הרב בנין שלמה, דכל מחלוקת הנעשית כאן בארץ היא מגיעה עד
לשמים, ששם המקטרגים עושים ג"כ מלחמה, וכל אחד מזכיר עונות שכנגדו,
הרב חיד"א ע"ה מלמדנו, כי מאבק בעולם
התחתון לא נשאר מצומצם רק בו. שורש הנשמות הוא למעלה, וכל פעולה כאן, מייצרת השפעה
ופעילות גם בעולמות עליונים.
אבל כל זה, רק אצל שורשי הנשמות. האם הדבר משפיע על
הקב"ה עצמו?
וזה נוגע לה', כי מדתו לרחם ומדת הטוב להטיב,
ומפני הקטרוג אינו משפיע "ועצר את השמים" וגו' וכשיש שלום, הוי כמשים
שלום למעלה, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו כז ה) "יעשה שלום לי", עיין שם.
אכן כן! הקב"ה כביכול מתקשה ללמד זכות על
יושבי ארץ, שכן כל העת נשמעים קיטרוגים בבית דין של מעלה. קיטרוגים ודיבורים
שליליים הנובעים מתוך ההשמצות שלמטה! וממילא, המונע את המחלוקתת, מאפשר להסיר את
מחסומי הדין, ולאפשר זרימה טובה של חסד מאיתו יתברך.
אלה בעצם דברי משה לקרח:
ואם כן מעתה, זהו שאמר משה רבינו עליו השלום לקרח,
שאף שהוא ועדתו עשו מחלוקת גדולה עם אהרן, הנה אהרן בעצמו, וגם משה רבינו
ע"ה, להם כשלעצמם - אין להם שום הרגשה וצער מהמחלוקת הזאת, אך הצער הגדול כי
במחלוקת הזו שאתה עושה למטה גורם מחלוקת למעלה בשמים, וא''כ "אתה וכל עדתך"
ממש "הנועדים על ה'", אבל "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו",
כי על עצמו אינו חושש כלום, אך ורק על צער השמים הוא חושש.
בעצם זה שקרח חולק על אהרון, גם אם הוא אינו מבין
זאת, הוא מייצר כאב וצער בשמיים. לאהרון ולמשה אין כלל נגיעה אישית במנהיגותם. לו
יכל משה – הוא גם לא היה שם כלל. ומכיוון שקרח מעורר צער בשמים, ובמיוחד ביחס לשני
האחים הקדושים, שיבין את השלכות מעשהו החמור.
לפי זה מובן עניין נוסף:
ובזה מובנים דברי התנא באבות "אוהב שלום
ורודף שלום", וכו' ולכאורה הלשון כפול, אלא הוא הדבר אשר דברנו, שאוהב לעשות
שלום למטה, ובזה "ורודף שלום" למעלה. וזהו שאמר נמי (=גם) "בקש
שלום ורדפהו", ופירש רש"י: "במקום אחר", ולפי האמור, הדברים
מובנים שפיר (=היטב) על דרך האמור.
אנו מוצאים מגוון ביטויי כפילות בתנ"ך
ובחז"ל ביחס לשלום. לפי היסוד שלמדנו, הדברים מובנים יותר: כל עשיית שלום בעם
ישראל למטה, מביאה לשלום גם למעלה, וממילא הדבר מוריד שפע וברכה על כלל ישראל.
ויהי רצון שנזכה להדבק במידותיו של אהרון הכהן!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה