חיזוק האמונה בסגולת ישראל / לפרשת עקב / מתורתו של רבינו רחמים חי חוויתא זצוק"ל
יהודי שחי בגלות מתקשה לעיתים לחוש את תחושת העם הנבחר. הסבל,
הרדיפות, האפליות במשך מאות ואלפי שנים, יצרו צורך בחיזוק אמוני כי אכן ה' בחר
בנו.
בדרשות רבות אצל רבינו מוהרח"ך, ואצל רבו הרב כלפון משה הכהן
זצוק"ל, אנו מוצאים דרשות רבות המחזקות את האמונה בבחירה בעם ישראל.
כותב רבינו (ז,טז):
ולא תעבוד את אלוהיהם וגו' וסמיך ליה (=וצמוד לו) כי תאמר בלבבך רבים
הגויים האלה ממני וגו' לרמוז שלא תטעה לעבוד את אלוהיהם מטענת רובא, שהם הרבים,
וכתיב "אחרי רבים להטות", כי טענה זו אין בה ממש...
פשט הפסוק מדבר על יראה מהכמות של הגויים. יראה הקשורה לאמונה בה'
בשעת מלחמה. רבינו לוקח את הפסוק הזה, ומסביר כי מדובר על טענת רוב הנוגעת לאמונה:
אם עם ישראל הם מעטים, מול הגויים המרובים, אולי חלילה האמת אצלם? לכן לקראת
הכניסה לארץ, ותחילת המאבק התרבותי עם תרבויות אחרות, מזכיר משה רבינו את דבר היות
ישראל עם נבחר.
ובאמת, מה החיזוק לטענה? הרי הם
באמת הרוב! לכן ממשיך הרב (ז,יז):
כי תאמר בלבבך רבים הגויים...זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוהיך לפרעה
ולכל מצרים – לרמוז שלא תאמר רבים וגו'...כי זכור תזכור את אשר עשה וכו', שירד
למצרים בכבודו ובעצמו להוציאך משם, דמוכח שאתם בנים ואב מיטמא לבנו...אם כן, בטלה
לה טענת רובא, שהבן אינו הולך אלא אחרי אביו.
במדרשים, ישנו דימוי של ה' יתברך ככהן. כהן אסור ליטמא למת. אמנם יש
חריגים, ואחד מהם הוא הבן, שלכהן מותר ליטמא לו. מבאר הרב: אם אכן לא היה יחס
מיוחד, כזה של אב ובנו, בין ה' לישראל, לא היינו מוצאים שה' היה טורח בכבודו
ובעצמו לבין המתים במצרים להציל את בנו. ולענייננו: הבן הולך אחר אביו, גם כנגד
הרוב, וממילא מתחזקת הטענה כי אנו בניו של ה', בכל עת ובכל זמן. אפילו בגלות המרה
והארורה.
במהלך זה ממשיך רבינו לבאר את מעלתנו גם מול המלאכים (ז,יח):
לא תירא מהם וגו'- תיר"א גימטריה תור"ה. כי מן התורה מוכח
שאנו בנים, ממה שלא ניתנה (התורה) למלאכי השרת, מדינא דבר מצרא, וכיון שאנו בנים
לא תירא מהם (מהגויים) מטענת רובא...
בקצרה נסביר, כי במושגי מכירת קרקעות, קיים בהלכה "דין בן
המיצר". דין זה מחייב בעל שדה המוכר את שדהו, להעדיף את שכנו, ששדהו צמודה
לשדה הנמכרת, כי בכך יקל עליו לחרוש ולזרוע. המלאכים הם בני המיצר בעולמו הרוחני
של הקב"ה. היינו מצפים שכאשר תימסר התורה, היא תינתן לבני המיצר – המלאכים.
אולם בדין בן-המצר יש יוצא דופן: בנו של המוכר. הוא קודם אפילו לבן-המצר. כך גם
התורה – היא ניתנה לישראל, ולא לבני המצר, מכאן שאנו בניו!
כרועה עדתו, מלמד רבינו את העם, כי גם אם לעיתים הם נתקפים תחושת
נרדפות, או דלות מספרית ואידיאולוגית מול שאר אומות העולם, עליהם להבין כי החשבון
של האומה הוא לא בכלי המחשבה הרגילים. מדובר על עם הנמצא בקשר עם הרוחני והנצחי,
וממילא אין לו לחשוש מכל טענות חוזק ואידיאולוגיה החולפות עם הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה