אני דתי בלב!! / לפרשת וילך / מתורת רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
ישנה תמיהה העולה מעיון בסדר הפסוקים בפרשתנו
(פרק ל"א, פסוקים י"ז-י"ח):
...וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת;
וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי
הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר
פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה: כִּי פָנָה,
אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
הרצף לא ברור: לכאורה אנו מבינים שלאחר הצרות, ישנם הרהורי
תשובה ("ואמר ביום ההוא..."), אם כן, מדוע בפסוק י"ח ישנו עוד הסתר
פנים?
כך מקשה רבינו:
...הקשו המפרשים ז"ל דכיון שהוא מתודה ומתחרט ואומר "על
כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה", אם כן למה אומר אחר כך "ואנכי
הסתר אסתיר פני" וגו'?...
ונ"ל דהכוונה היא דעם ישראל אז לא ירגיש בעצמו שהוא חוטא
ומתרחק מה', ובראותו שבאים עליו צרות רבות, לכן אומר זה סימן ח"ו דלית דין
ולית דיין, ואין אלהים בקרבי להנהיג את העולם, או שמרוב רוממותו יתברך אינו משגיח
במעשה התחתונים, ובמה שנעשה ח"ו בעולם כי אינו בקרבי בזה העולם ולכן מגיע
לכפור בו יתברך, ולכן "ואנכי הסתר אסתיר" וגו'.
רצף המאורעות כך הוא: העם הולך ומתרחק מה' ח"ו. כעונש,
הקב"ה מביא צרות, לא אלינו. הפרשנות של העם היא בעייתית: הסיבה לצרות אינה
עונש, אלא משהו סתמי. הקב"ה אינו בקרבי, אינו משגיח, או אינו מתעניין בנעשה
בעולם. התוצאה: הסתר פנים, המחמיר את המצב. לפי זה פסוק י"ז אינו מבטא חזרה
בתשובה, אלא העמקה בחטא.
הסבר נוסף מביא הרב. לפי הסבר זה, אכן ישנה חרטה, אך התיקון
המוצע הוא הבעייתי:
ועוד יש לפרש, דגם אם נפרש דהכוונה היא שזה וידוי וחרטה, אבל
תהיה להם מחשבה לומר ש"אין העיקר לעבוד את ה' במעשה, ודי אם האדם בלבו מאמין
בה', כי רחמנא ליבא בעי", וכמו שכתבו המפרשים ז''ל על פסוק "כי כל העדה
כלם קדושים ובתוכם ה' ", ר"ל בתוך תוכם, דהיינו הלב, הם מכירים ומאמינים
בהשי"ת ודי בזה, ואין צריך לפעולת הידים,
עם ישראל חווה את אותן צרות המוזכרות בפסוק י"ז, ואומר
לעצמו: הבעיה שלי היא שאין לי אמונה בלב. אילו רק היתה לי אמונה – כל הדברים הללו
לא היו מתרחשים. ישנה תנועה של תשובה ושינוי, אולם המסקנות חלקיות. אין תביעה
עצמית לעשות גם שינוי מעשי, בקיום המצוות. על זה הקב"ה לא מוכן לוותר.
וזהו מה שאמר "על כי אין אלהי בקרבי" כלומר בלבי,
ולכן מהיום והלאה רוצה לעבוד את ה' רק בקרבו ובלבו בלי מעשה, ולכן "ואנכי
הסתר אסתיר" וגו' כדי שיתעוררו שצריך עוד גם מעשה עם כוונת הלב.
העונש
האמור בפסוק י"ח בא להסב את לב העם שאין די בחרטה בלב, ובאמונה חסרת ביטוי
מעשי. יש ליישם את האמונות במצוות, במידות ובמעשים טובים.
שנזכה
לחוות ולקיים את אמונתנו בה', במחשבה בדיבור ובמעשה.
לע"נ
שולה בת פרחה ויהב בן טל ז"ל
שבת
שלום ,
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה