באהבתו אותה – כימים אחדים?? / לפרשת ויצא / מתורתו של רבינו כלפון משה הכהן זצוק"ל
כולנו מכירים את הנסיעות האלה, למקומות בילוי ונופש, שהילדים
הקטנים דוחקים בנו שוב ושוב, "הגענו? מתי נגיע? זה כאן?". הציפיה
והדריכות לדבר מה אהוב ורצוי, גורמים לנו לראות את הזמן של הדרך, כבלתי נגמר...
התורה מספרת על יעקב אבינו, העובד שבע שנים, בכדי לזכות לשאת את
רחל אמנו (בראשית כט,כ):
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו
כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.
לפי הקדמתנו, הפסוק לא ברור, וכפי מציג ר' כלפון את השאלה, מפי
זקנו (=סבו), ר' משה הכהן (יד משה סי' מ"ד):
ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. הקשה מר זקני מהר”ם
הכהן ז”ל, דאדרבא! באהבתו אותה, יום - לשנה יחשב!
ותירץ, דהכוונה על עת הקבלה שקבל לעבוד שבע שנים נדמה לו כאלו
קבל לעבוד רק ימים אחדים ע”ש.
מתרץ סבו של מוהרמ"ך, שהפסוק מדבר על נקודת הזמן של ההחלטה.
יעקב אומר בליבו: בשביל אחת כמו רחל, שבע שנים זה כמו ימים אחדים. בקטנה. למעשה,
העבודה באמת היתה כמו נצח בשבילו.
ר' כלפון עצמו, לא מקבל את הפירוש:
אך לשון הכתוב ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים
אחדים באהבתו אותה, אין נראה כן ...
פירושו של סבו לא מתקבל בעיניו בשל כך שהוא מופיע בהקשר של העבודה
בפועל, ולא בשלב המשא והמתן שבין יעקב ללבן. מסיבה זו הוא מציע 3 פרשנויות פשט
אחרות. נתעכב על השלישית:
ועוד יש לומר כי בנוהג שבעולם מי שנתחייב לעבוד עבודה לימים אחדים,
הוא ממלא חובתו באופן רצוי בלי ליאות וקוצר רוח, אך מי שנתחייב לעבוד עבודה לשנים
רבות, מתחילה הוא ממלא חובתו ואחר כך הוא קץ מזה ועובד בקוצר רוח ובלתי מילוי
החובה כראוי,
נוהג רגיל בעולם, שאדם העובד בפרוייקט קצר, עושה אותו מתוך התלהבות
וזריזות. אולם בפרויקט ארוך טווח, אין הדבר כן: בתחילה
נעשית העבודה בחשק ושמחה, אולם לאורך זמן, העבודה נעשית כדי לצאת ידי חובה. מטאטא
חדש מטאטא טוב...אולם זו מידה לא טובה: אם אתה שכיר, עליך לעבוד בכל כוחותיך, באופן קבוע ויציב.
זה יעקב אבינו:
אך מי שהוא ישר ונאמן ובעל שכל בריא, הוא ממלא חובתו, גם כי העבודה
לשנים רבות, וגם העבודה היא קשה עד מאד. והודיענו הכתוב כי יעקב לרוב יושרו
ואמונתו וזיכות שכלו עבד עבודה קשה כזו וארוכה לשבע שנים, והיה עושה כל זה כאלו
היו ימים אחדים.
מחדש ר' משה: המילים "ויהיו בעיניו כימים אחדים",
מתייחס למילים "ויעבוד יעקב ברחל", והמילים מתארות את גישתו למלאכה: כאילו זו עבודה לימים אחדים. עבודה עם חשק ורצון.
ולפי זה תיבות ,,באהבתו אותה” אדלעיל קאי (מתייחס למעלה, לעצם קבלת
העבודה) שקבל ונתחייב והוציא הדבר לפועל באהבתו אותה.
אך מה שאמר הכתוב שהיו כימים אחדים,הוא מצד שכלו הבריא יושרו ואמונתו.
ר' כלפון בפסוק זה – ובעוד פסוקים רבים בפרשתנו ובכלל – מוצא מסרים
רבים של מידות ודרך ארץ, שעלינו ללמוד מאבותינו ואמותינו הקדושים. לא רק
בהליכותינו עם הקב"ה, אלא גם, ואולי קודם לכל, ביחסים תקינים ומוסריים עם בני
האדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה