לשם שמים / לפרשת וירא / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
אברהם אבינו, מייסד אומתנו, משובח על ידי ה' בכבודו ובעצמו (יח,
יט):
כִּי יְדַעְתִּיו,
לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ
ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
יש כאן מקום להתבוננות: האם מה שכתוב "דרך ה'", הוא
דרך כלל ו"לעשות צדקה ומשפט" הוא פירוט של שמירת דרך ה'? או שמא יש כאן
3 דברים שונים: שמירת דרך ה', עשיית צדקה ועשיית משפט? רבינו (אם למקרא עמ' סט-ע)
מקדים עם דברי המהר"ם שיק (פוסק חשוב בהונגריה, המאה ה-19):
וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק ז''ל אורח חיים סימן קמ"ט
שפירש ע"פ זה, דנראה דמה שציווה ה' יתברך גם על המצוות השכליות בתורתנו
הקדושה, כדי להרגילנו לעשות הכל לשם שמים, כי האדם קצר הראות וטועה הרבה.
ישנה חלוקה ידועה בין מצוות שכליות למצוות שמעיות. מצוות שמעיות
הן המצוות שאנו מקיימים רק מפני ששמענו אותן מה'. לדוגמא: איסור בשר בחלב, מצוות החגים
ועוד. מצוות שכליות לעומתן אלו מצוות שגם השכל האנושי היה מחייבן, כגון איסור גזל
וכיבוד הורים. רבים הקשו, מדוע על התורה לצוות את מה שהשכל מחייבו? מתרץ מהר"ם
שיק, שיש לצוות גם על דברים שכליים, שכן עלולות להיות גם בהם טעויות. הציווי עליהם
שומר יותר על האדם מטעויות.
וזה שכתב "כי ידעתיו למען אשר יצווה וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט",
דהיינו שהוא מזהיר אפילו במשפט וצדקה, שהם מצוות שכליות, בכל זאת "ושמרו דרך
ה'", ולא יעשו כפי שכלם, שלפעמים טועים מדרך השכל....
לפי הסברו של מהר"ם שיק, "ושמרו דרך השם" בא
ללמד על אופן הביצוע של "עשיית צדקה ומשפט", שיהא כפי רצון ה', ולא
בהתבסס על שכלו של האדם בלבד.
מוסיף על יסוד זה רבינו:
ונראה לי, דזה דקדוק הפסוק "עקב אשר שמע אברהם בקולי"
דייקא "וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי", שכל סוגי המצוות הוא קיים
אותם דווקא לשם שמים, מטעם "אשר שמע בקולי", שאני צויתיו.
בפרק כ"ו, יברך ה' את יצחק אבינו בזכות אברהם. גם שם ניתן
לראות שהתורה מחלקת את השבח לשניים: השמיעה, והביצוע. השמיעה גם שם מעידה כי
הביצוע של כל המצוות לסוגיהן, נעשה דווקא על פי הדרכה אלוהית, גם החלק השכלי. הרב
מוסיף על דברי מהר"ם שיק, שאין מדובר רק על דייקנות, אלא גם על מגמת הקיום:
לעשות רצון ה', לשם שמים.
הרב מוצא כי רמז זה נמצא בעוד כמה מקומות:
ונראה דזהו פירוש הפסוק "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את
כל המצוה הזאת" (דברים ו, כה), אפילו מצוה שכלית ולא רק החוקים המוזכרים לפני
זה, "לפני ה' אלוהינו כאשר צונו", דוקא בגלל שהוא ציוונו בתורה, וגם ממש
כאשר ציונו ולא להוסיף או לגרוע.
יש חשיבות לביצוע המצוות כולן בעקבות רצון ה', ולא רק מתוך
חשיבה אנושית.
גם הפסוק הידוע בנאומו האחרון של משה בפרשת ניצבים, "הנסתרות
לה' אלוהינו, והנגלות לנו לבנינו", מקבל משמעות חדשה של המושגים "נסתרות"
ו"נגלות":
וזהו גם כן רמז הפסוק "הנסתרות לה' אלהינו" (דברים
כט, כח) - הם החוקים שטעמם נסתר, וגם "והנגלות", אלו המצוות השכליות -
הכל ככתוב בתורה, והטעם "לעשות את כל דברי התורה הזאת", כדי לקיימם לשם
שמים, בגלל שנכתבו בתורה, וגם לקיימם עם כל פרטיהם ודקדוקיהם, ולא כפי מה שנראה
למיעוט שכלנו...
נסתר ונגלה על פי פירושו של הרב מתייחס אפוא לטעם המצוה. גם את
המצוות ה"נגלות", שטעמם ברור ומובן בשכל האנושי, נקיים כחלק מהתורה: לשם
שמים. ומתוך רצון לבצע באופן הטוב והמדוייק ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה