רמזי הסולם / לפרשת ויצא / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
חלום הסולם משך הרבה תשומת לב. המבנה, התנועה, ההקשר, הדיבור שבא
בעקבות החלום, ועוד. רבינו אלטר מאזוז, כדרכו בקודש, בוחר בכיוון החינוכי מוסרי,
ומפרש כי הסולם הינו האדם עצמו, והתורה מדריכה אותנו מהי הדרך העולה בית אל:
והנה סולם מוצב ארצה. אמרו ז''ל סלם גימט' סיני,
המילה "סלם" (ללא ו') עולה בגימטריה
"סיני". ומהו הרמז?
ונראה לי שהוא רומז לגדול הדור שצריך להיות סיני
(דהיינו בקי גדול בהלכה ובכל מקצועות התורה) ...דסיני עדיף מעוקר הרים (דהיינו ממי
שהוא חריף ומפולפל מאד אך חסר לו הבקיאות שיש לסיני), והיינו לענין להיות רב ומורה
הוראות, וכדי שהרב יהיה לו יציבות בעבודתו עבודת הקודש, צריך שיהיה וראשו מגיע
השמימה, שבכל מעשיו יתכוין רק לשם שמים, ולא לשם כבוד והתפארות או ממון ח''ו.
הרמז הראשון הוא לגדולי תלמידי חכמים. סלם =
סיני. תכונת סיני היא בקיאות הלכתית נרחבת בכל חלקי התורה. אמנם הדברים נוגעים
לגדולי הדור כרבינו, ולא אלינו הפשוטים, אולם גם לנו יש מה ללמוד: בדור בו כל דבר
נבחר לפי פופולריות, הדבר גולש גם לאופן בו אנו בוחרים רבנים. עלינו לזכור שלא כל
רב ממותג, הוא אכן האוטוריטה הסופית. עלינו "לעשות לנו רב" לפי גדלותו.
רמז נוסף, הנוגע ישירות גם אלינו:
ועוד כתבו חז''ל, סולם גימטריא קול,
הגימטריה השניה: סולם=קול. המשמעות:
ונראה לי שהוא רמז לתפילה. והנה בגמרא יבמות דף
ק"ה אמרו, שבתפילה צריך שיהיה עיניו למטה, ועל זה אמר "מוצב ארצה",
ולבו למעלה וכנגד זה אמר "וראשו מגיע השמימה", דהיינו מחשבתו היא בראש,
וקשורה גם כן בלב, צריך שתגיע למעלה עד השמים....
בתפילה האדם חייב להבין את המתח של מצבו: יצור
חומרי המדבר עם הרוחני המוחלט. חז"ל הביעו את המורכבות הזו, בציווי ההלכתי
המפריד בין עיני האדם שיורכנו לארץ, לבין מוחו וליבו, שצריכים להיות מכוונים אל
הגובה שבתפילה. זהו סולמו של יעקב אבינו, סולם של הדרכה לגישה נכונה לתפילה.
כיוון נוסף:
עוד כתבו חז"ל סולם גימט' עניו. ונראה שבא
לרמוז דצריך האדם להיות עניו הן מצד הגוף הן מצד הנשמה דמצד הגוף הרי האדם סופו
למות והגוף שלו יהיה מוטל בקבר...ומצד הנשמה הרי סופו ללכת לעולם הבא, לפני מלאכי
מרום שמעלתם וקדושתם גדולה מאד והאדם לא יהיה נחשב לפניהם כלום,
סולם=עניו. הרב מחדש שישנה ענוה בגוף ובנשמה.
בגוף, ההבנה כי הגוף הוא בר חלוף. בנשמה, ההבנה כי ישנם מלאכי מרום שקדושתם עצומה
לאין שיעור משלנו. (אעיר כי סוגיה זו ביחס לנשמות הצדיקים, נתונה במחלוקת עצומה
בין גדולי ישראל, ואכמ"ל). הסולם מחדד נקודה זו:
וזהו "והנה סולם", רמז לגוף האדם דכמו
בסולם מי שעולה סופו לרדת, כך האדם...ועוד "וראשו" - רמז לנשמתו – "מגיע
השמימה", ששמה "מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" להראות לו את מקומו
בגן עדן, והרי לפניהם הוא לא נחשב לכלום.
הרגליים – הגוף, הראש – הנשמה. הענוה ככלי המשרה
קדושה, צריכה להקיף את מציאות האדם בכל חלקיו וענייניו.
יזכנו ה' ללכת בדרכים אלה, ומתוך כך לזכות למפגש עם בית אלהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה