הבריחה מהמוות מעידה על אהבת החיים

 בס"ד

הבריחה מהמוות מעידה על אהבת החיים / לפרשת ניצבים / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק"ל

פרשתנו מציבה שוב את האדם אל מול יכולת הבחירה שלו. הוא מסוגל לבחור כיצד לכלכל את צעדיו וכיצד ייראו חייו. אולם רבינו מציג כאן קושי בצורת הצגת הדברים (חלק ב, אות ב, על ל, טו-יח):

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה וגו' ואם יפנה לבבך וגו' הגדתי לכם היום וגו'

מה העניין להתיע למישהו לבחור במוות? וכי מי יבחר בכך? מסביר רבינו בהקדמת משל, שהובא בשם ר' יעקב קראנץ זצ"ל, המגיד מדובנא אומן המשלים, בדבריו המשנה באבות (ד, כב):

שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

אם הכל בעל כרחו של האדם, אז מדוע ייתן דין וחשבון על מעשיו? ומסביר המגיד מדובנא על פי משל לרופא שריפא חרש ועיוור. נציין שאשתו של החרש היתה אשה רעה המרבה לקלל, ואשתו של העיוור היתה מכוערת באופן בלתי ניסבל. עד שהרופא ריפא אותם – הם לא שמו לב למומים הללו, אולם כעת – נהפכו חייהם לסיוט...

בא הרופא לבקש שכרו על הריפוי, אולם החרש והעיוור (לשעבר) טענו כי חייהם הורעו בעקבות טיפולו. ראה כך הרופא ותבע אותם אצל מושל העיר.

אמר המושל: אכן חייהם הורעו. עליך להשיב להם את העיוורון ואת החירשות! והסכים לכך הרופא. שמעו זאת המתרפאים ומיד התנגדו. אמר להם המושל: גיליתם דעתכם שנוח לכם ברפואת הרופא – שלמו לו מיד!

ולכן גם שעל כרחך אתה נוצר וכו', מכל מקום כיון שסוף כל סוף אחר שבאת לעולם "על כרחך אתה מת" - שאין ברצונך למות אלא אתה שואל לחיות, אם כן על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו'. ע"ש.

העובדה שהאדם נאבק לשמור על חייו הן בטיפוח אורח חיים בריא ומוקפד, ובין בטיפולים רפואיים אינטנסיביים ויקרים, מוכיחה כי האדם רוצה לחיות, גם אם הגיע לחייו בעל כרחו. זה הדבר המחייב אותו לעמוד בדין.

וזהו שאמר "ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו' ואת המות" וגו' - כלומר לא תוכל לטעון כיון שעל כרחך נוצרת אין לך דין וחשבון, כבטענת החרש והסומא לרופא, שהרי תשובתכם בצדה כתשובת הרופא להם, כי נתתי לפניכם היום שתי דרכים החיים והמות, האם רצונך עתה למות? לא כן, אם כן בעל כרחך לתת דין וחשבון, ולכן סור מרע ועשה טוב.

הצגת המוות כאופציה לבחירה, באה להמחיש לאדם כי אין לו טענת פטור מן הדין, וזה מה שמלמד משה רבינו: אל תברח לטענה זו שכן המוות מבחינתך אינו אופציה כלל ככל שתוכל לדחותו, אם כן עליו לקחת אחריות על בחירותיו הטובות, שעליהן יעמוד בצדק לדין.