בניית המשכן: ראש, ידיים, ו...לב

 בס"ד

בניית המשכן: ראש, ידיים ו...לב / לפרשת פקודי / מתורת רבינו שמואל טייב זצ"ל

עם סיומה של בניית המשכן, ההתרגשות גוברת. זו של עם ישראל, ולא פחות מכך – של האומנים והאומניות. הרי הם קבלו משימה קשה ביותר: מעבר לעצם העבודה הקפדנית והמדוייקת, מעבר לעצם האומנות בביצוע עצמו, ישנו אתגר שרבינו עומד עליו בדבריו בתחילת הפרשה: הם עובדים ללא כל סקיצה ותוכנית! הם צריכים "להמציא את הגלגל".

אבל ישנו חשש נוסף: משה רבינו הולך לבחון את כל עבודתם, את כל התוצרים. האם יעלו מעשיהם לרצון ה'?

אומרת התורה (פרק לט):

(מב) כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה: (מג) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: פ

מדקדק רבינו: הרי בפסוק מב אומרת התורה שעם ישראל עשו את העבודה כדבר ה', ומה עוד יש לחדש בפסוק מג? מה הוסיף משה בראייתו?

כותב רבינו בהסברו השני (אות ג):

או יאמר בישוב יתור אומרו "וירא משה" וגו' במה שנודע מדרכי העבודה הרצויה אליו יתברך היא כשיעשנה האדם בלתי (=בלי) שום פניה זרה ורק תהיה מכוונת רק לשמו יתברך לעשות רצונו בלבד ולא לשם יוהרא והתפארות וכיוצא, וזה הוא תנאי עצמי המביא האדם לידי חיי העולם הבא, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל על משנת "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך" וגו' עיין שם אמריו כי נעמו.

הרמב"ם בפירושו למשנה מסכת מכות (ג, טז) "רצה הקב"ה לזכות את ישראל" וכו', כותב כי אפילו אם קיים האדם מצוה אחת מתרי"ג המצוות עם כל הלב, רק לשם שמים, הרי שבכך די כדי לזכות לחיי העולם הבא. נראה מכאן גודל מעלת כוונת הלב, שמכריעה את חיי האדם לטוב וברכה!

כוונת הלב – זה מה שבוחן משה בסיום עבודת בניית המשכן:

וזה יגיד הכתוב כי אחרי אומרו שעשו מלאכת המשכן ככל אשר צוה ה' בלי תוספת ומגרעת, הוסיף עוד להגיד כי "וירא משה" בעין שכלו וברוח קדשו "את כל המלאכה והנה עשו אותה" לא לשם התפארות במעשה ידיהם להתפאר בחכמתם הרמה והנפלאה במלאכה ההיא רק עשו אותה "כאשר ציוה ה'", לעשות רצונו יתברך בלבד לקיים צוויו.

משה מתבונן לא בעיניו – שהרי זאת כבר ידענו שמבחינת הניראות המלאכה נעשתה כראוי. משה מתבונן בראיה פנימית נבואית, והוא מגלה לשמחתו שאכן כוונת העובדים היתה לשם ה' בלבד. יכלו האומנים להתגאות במקצועיותם וכן בבחירתם לעבודה ייחודית והיסטורית זו, אולם לא כך עשו. הם הסירו כל שיקול שאינו נוגע לעצם עבודת ה', והתמקדו בבניה לשם שמים.

ולכן כאשר ראה משה טוב כוונתם ויברך אותם כי אמר כי עתה ראוים אתם לברכה שתשרה שכינה במעשה ידיכם כי אחרי שמחשבתכם קדש ומעשיכם קדש בלתי שום סייג ופסולת ראויים אתם להשראת שכינה.

לפי זה מובן מדוע ברכה מתפרצת בפיו של משה רבינו: מכיון שמה שכיונתם הוא לשם שמים, ראויה השכינה לשרות במעשי ידיכם. ראויה השכינה לשכון בבית זה שבניתם.

וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: