איך באים אל הקודש?

 בס"ד

איך באים אל הקודש? / לפרשת אחרי מות / מתורת רבינו רפאל כ'דיר צבאן זצוק"ל

הרושם שנותר בליבות בני ישראל לאחר מות בני אהרון, היה רושם בל יימחה. שני קדושים וצדיקים, שכל חטאם היה בתשוקה בלתי מרוסנת לדבקות אדירה בה' יתברך, מתו בשיאו של אחד הימים השמחים בהיסטוריה, יום חנוכת המשכן. העם הבין שהמשכן אינו מקום שמאפשר קלות ראש.

לימוד זה מוביל את רבינו לעיין בחובתנו על שמירת מקומות מקודשים (אות ג):

ואל יבוא בכל עת אל הקודש (טו, ב). אפשר לרמוז בזה מה שכתב מרן ז"ל (שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ"א סעיף א') "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלים ושותים בהם, ולא מתקשטים בהם, ולא מטיילין בהם, ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים".

רבינו יוסף קארו בשולחנו הטהור פוסק את דברי חז"ל האוסרים התנהגות שאינה ראויה בתוך בית כנסת ובית מדרש. פעולות כמו קלות ראש (=ליצנות), שיחות לא ראויות וכיו"ב – מחללות את כבוד המקום. גם כניסה שאינה לצורך תפילה או לימוד אסורה. בית ה' אינו יכול להיות מחסה ומסתור לנוחות אישית. אומר הרב, שהלכות אלה רמוזות בפרשתנו:

וזהו שאומר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" רמז לבית הכנסת ובית המדרש שלא להכנס להם בכל עת שירצה, אם מצד הגשמים או החמה, או כדי לאכול ולשתות ולשוחח שיחה בטלה ושחוק והיתול. רק "בזא'ת", רמז לתורה שנאמר (דברים ד' מ"ד) "וזא'ת התורה", "יבוא אהרן אל הקודש", לבית כנסת ולבית המדרש ללמוד תורה, ולהתפלל, ולעבוד השם יתברך, וזהו "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה", להתפלל להשם יתברך לכפר עוון או חטאת, או ואיל לעולה, להתעלות בתורה ובמצות.

אהרון מוזהר בשביל כולנו: היו זהירים במקומות הקדושים! אל תבואו לשם בכל עת שנוח לכם, אלא רק בזמנים שהם לרצון ה', זמני לימוד ותפילה. המילה "בזאת" רומזת לתורה, והקרבנות רומזים לתפילה. התורה מדריכה אותנו לייצר יראת כבוד כלפי בית ה', ומתוך כך לנצל כל רגע במקום הקדוש לקרבת ה' ולהתעלות.