השלב בו האחריות עוברת עלינו / לפרשת שלח / משך חכמה
אחרי ה"היי" של יציאת מצרים,
מגיע המשבר הראשון: מחסום הים.
כידוע, מתחיל ויכוח בין ארבעה חלקים
בעם מה הדרך הטובה ביותר להתמודד. הקב"ה מכריע בסוף: "דבר אל בני ישראל
- וייסעו".
איפה משה בתהליך? בפשט הוא נטה את ידו
על הים, והוליך את עם ישראל פנימה. אולם חז"ל כזכור מלמדים שלא כך היה הדבר,
אלא נחשון מנהיג שבט יהודה קפץ פנימה (יש מדרשים האומרים שדווקא בני בנימין קפצו
ראשונים, ואכמ"ל). לפי המדרש - היכן משה?
אומר המשך חכמה (יד, טו):
(טו) במכילתא (=מדרש הלכה על שמות):
"ר' יהודה אמר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה אין להם לישראל אלא ליסע!"
נראה דמפרש דכל בני ישראל הלכו אחרי משה כצאן בבקעה אחר הרועה, אמנם בים צוה הקדוש
ברוך הוא למשה שיסע אחרי העם, והמה באמונתם בו ילכו בתוך הים, ובזכות הנסיעה
שיבואו תוך המים בים יבקע להם הים.
משה מקבל הנחיה חינוכית מהקב"ה:
אתה תזוז אחורה, והם, אם הם יאמינו בי ולך, ילכו קדימה, ורק בזכות זה ייבקע הים,
בכח אמונתם.
האם יש רמז לפירוש זה? כאן, נכונה לנו
הפתעה:
לכן כתוב (פסוק יט) "ויסע מלאך
האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם" - זה משה שנקרא כאן "מלאך
האלקים"! ...כן בזכות שהלכו לים ומשה אחריהם נבקע הים.
ולכן אמרו להלן במכילתא (פרשה ה סעיף
ב): מתוך שהיו נוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים....
הקב"ה מדריך את משה, שאם כל אהבתו
הגדולה לעם, והנהגתו אותם כרועה נאמן, רעיא מהימנא, ישנם מצבים בהם חייבים לתת להם
להתמודד ולהצליח. אם נחדד מעט יותר את המצב, נראה לעניות דעתי שמהות הבדיקה כאן
אינה "האם הם מסוגלים לבד", כמו שנכון לעשות עם ילדינו; אלא לבחון האם
בכלל ישנו אמון בתהליך; האם החניך/ילד/מונהג אכן נותן את אמונו במדריכו, ומאמין
שגם אם חלק מהתהליך קשור במפגש עם אתגרים קשים, הרי שזה נעשה לטובתו, וגם מכשול זה
ואתגר זה ייפתרו. אמונה כוללת בתוכה גם את ההבנה שגם את המחסומים הנראים קשים
ביותר למעבר, עלינו לשים את מבטחינו שזה נעשה לטובתנו, כחלק מהיציאה מעבדות
לחירות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה