תיעדוף בתרומה - לאן?

תיעדוף בתרומה – לאן?  / לפרשת תרומה

כל נדיבי הלב בעם ישראל רק חיכו לזה: תרומה רצינית לבניית בית לה', שישרה שכינתו בתוך האומה. מהרגע שניתן האישור, אספו את כל הנדרש תוך פחות מיומיים, ומכל המגוון: שמות פרק כה, ג-ז

(ג) וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: (ד) וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים: (ה) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: (ו) שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים: (ז) אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן:

מתוך הקריאה עולה בצורה פשוטה, שהבנייה צריכה להיות מפוארת, מעבר לפרקטיות היבשה. גם בבניין עולמים - בית המקדש - ישנו עניין לפאר ולרומם את בית ה', וכדברי הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א):

ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר ולרומם את בית אלהינו, ומפארין אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו ה"ז מצוה.

מצד שני, ישנו סיפור ובו ביקורת נוקבת על השקעת יתר במבנים, כפי שמספר הירושלמי (משולב עם פירוש ידיד נפש. המנוקד הוא נוסח הירושלמי) ירושלמי פאה פרק ח (וכן בשקלים סוף פרק ה):

(מעשה:) ר' חַמָא בַּר חֲנִינָא וְרַ' הוֹשַׁעֲיָא הַווּן מְטַיְילוֹ בְּאֵילִין כְּנִישְׁתָא דְלוֹד (היו מטיילים בבתי כנסיות של לוד) אָמַר רַבִּי חַמָא בַּר חֲנִינָא לְרַ' הוֹשַׁעֲיָא, כַּמָּה מָמוֹן שִׁיקְעוּ אֲבוֹתַי כָּאן (לבנות את בתי הכנסת). אמר לו, כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁקְעוּ אֲבוֹתֶיךָ כָּאן! (כמה נפשות הפסידו אבותיך כאן) לָא הַווּן בְּנֵי נָשָׁא דִילְעוּן בְּאוֹרַיְיתָא ?! (שלא היו בני אדם ללמוד תורה. ורצה לומר לו, במקום להשקיע כסף בבנין היה לך להשקיע בת"ח שילמדו וילמדו אחרים.)

ויש שגרסו שהביקורת היתה גם על אי טיפול בחולים (מהרי"ק קכח)

הביקורת נוקבת ביותר: אם יש לך כסף מיותר - היה עליך להשקיעו בלומדי תורה ונזקקים, ולא במבנים מפוארים! הירושלמי בשקלים ממשיך שם בחריפות להוכיח על כך.

אם כן, לפאר כדברי הרמב"ם, או לא כדברי הירושלמי? נאמרו כמה כיוונים, נביא את דברי אחד מגדולי פוסקי דורנו, הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות כרך א סימן תקעח:

אבל אם רוצים לבנות בנין (בית כנסת) בפאר והדר, ע"ז צריכים למצוא נדיבים שמוכנים לתרום לקיים בהידור מצות בנין בית הכנסת, ואי אפשר לתת לכך מכסף מעשר, ועל כיוצא בזה אמרו בירושלמי ...כמה נפשות שקעו אבותיך כאן ... ע"ש, וכל שכן כשיש חולים עניים לפניו או ת"ת לנערים דלכו"ע מצוה להקדימן לבית הכנסת וכמבואר בשו"ע וביאור הגר"א שם.

כלומר: לבסיס - חייבים בית כנסת, לפאר וההידורים, צריכים לחפש נדיבי עם שישקיעו בהידורים.

אמנם , מסיים הרב שטרנבוך, אם בית כנסת מפואר ימשוך יותר אנשים לבוא, הרי שהפאר הופך להיות שיקול משמעותי, ובסופו של דבר הדברים צריכים להיות מוכרעים על ידי חכמי הקהילה.