למי נמאס לשמוע מהמשכן?? / לפרשות תרומה-תצוה
השבת עלולה להתגנב לליבנו חולשה מעט
סביב קריאת סוגיות משכן - שוב.
ולא רק בפרשה אחת אלא בשתים, זו אחרי
זו.
השאלה עולה וזועקת מאליה: למה
האריכות??
ברור שאיננו שואלים מעצלות חלילה...אלא
השאלה היא על שינוי המדיניות הרגילה, הלא היא אהבת הקיצור. לדוגמא: על מלאכות שבת
אנו לומדים על ידי דרשות חז"ל, ולא כתוב מפורשות מה הן, ואילו כאן חצי חומש
כמעט עסוק במשכן, שגם הוא ציווי זמני: המשכן הולך להשתנות כבר בשילה, ובודאי לעבור
שינויים דרמטיים בשלושת בתי המקדש! אם כן - למה האריכות המרובה?
נקשה יותר: מקובל לחשוב שתיאור המשכן
וכליו מופיע פעמיים: (א) בפרשות תרומה-תצוה -תחילת כי תשא - הוראות הבניה, (ב)
בפרשות ויקהל פקודי.
עיון נוסף מגלה שהתור החוזרת על הרשימה
עוד מספר פעמים, גם אם בקיצור:
(ג) בציווי יצירת שמן המשחה בפרשת כי
תשא (ל, כו-כח) - פירוט הכלים בציווי על מה למשוח.
(ד) במינויו של בצלאל, בפרשת כי תשא
(לא ז-יא) ישנה רשימה של מה שהוא אמור לבנות.
(ה) בציווי למשה לא מספקים בהוראת
"יבואו ויעשו את כל אשר ציוה ה'" אלא מפרטים מה לבנות (לה, יא-יט).
(ו) בסיום הבניה מתואר שעם ישראל
מביאים למשה את כל מה שציווה לעשות, אולם ישנו פירוט ברשימה נוספת (לט, לג-מב) .
(ז) מעין כפילות קיימת גם בהוראות
ה"הרכבה" של המשכן (מ), שכמובן יש בו צורך עצמי, אולם בביצוע לא מסתפקים
בזה שמשה עשה כדבר ה', אלא מפרטים את פעולותיו.
ושוב: למה??
נראה לומר, שיש כאן מסר שאמור לעבור גם
בלי לומר אותו: נתאר לעצמנו סב המספר לחבריו על מעללי נכדיו האהובים. כל פעם שהוא
נזכר בכך - הוא מוצף עונג ושמחה, וממילא הוא הוא לא יחסוך בתיאור הפרטים, גם אם
הוא מספר זאת שוב ושוב. זאת ועוד: הוא יפרט את שמו של כל נכד על כל תעלול משעשע
שעשה, והוא לא רואה בזה טורח, אלא הנאה צרופה!
אומרת לנו התורה: המשכן חביב לפני ה'!
זיכרונו וזכרון פרטיו אינו מעייף אותו כי אם מסב לו עונג, כביכול!
נלמד מפה שני דברים: א. מה גודל הצער
בהעדר בית מרכזי להשראת שכינה לה' יתברך?...קשה לתאר...
ב. מה יחסינו לפרשיות אלה מלמד אותנו
על ציפייתינו האמיתית למקדש?....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה