כפיה או רצון?

כפיה או רצון? / לפרשת תרומה / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל

העיסוק בתרומה למען מטרה קדושה – בניית המשכן – המופיעה בפרשתנו מעוררת את ר' כ'לפון משה, שהיה רועה את קהילתו כאב הדואג לבניו, לעסוק בסוגיית החסד והצדקה. בכל הסוגיה הענקית הזו, בוחר הרב למקד את מבטו על המניע הנכון לחסד:

ח) מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. שתי מדות בגבאי צדקה והעומדים על הפיקודים: מהם אשר ירצו לנהל הציבור בתוקף ועוז, והאיש אשר לא ייתן כפי אשר הושם עליו בעריכת הקהל, ענוש יענשוהו בעונש קשה ואיומים מוגזמים, בעת מצוא לאל ידם הרשיון.

ומהם אשר יכלכלו את דבריהם במשפט במשא ומתן או תוכחת מוסר, עד אשר האדם יקבל דבריהם ויתן מרצונו הטוב.

יש שני סוגי מנהלים וממונים על הציבור: אלה שמנהלים ביד קשה, ובאיומים רבים. במידה ולא יקשיבו לאיומיהם, יטילו סנקציות ועונשים, עד גבול קצה היכולת.

בדרך אגב, מעיר הרב, שמדובר על מדיניות חינוכית כוללת, הנוגעת לתחומים רבים בחיים:

וכן נמצאים שתי מדות הללו בדרשנים ומטיפי הקהל: מהם אשר בוא יבוא בתוקף עז ותעצומות לאיים על הקהל קדוש, ומהם אשר בשפתי צדק ומישרים ידבר עד כי יהפוך לבב הקהל לשלם די צרכם ברצון וכוסף רב.

יש דרשנים המטילים אש וגופרית על ראש הקהל, ומאיימים באיומים שונים על הציבור. אולם, ישנם דרשנים היודעים לכוון ולרומם את רצון השומעים, להטות ליבם מרעה אל טובה.

בפרשתנו מתחדש שהתורה בעצמה מכריעה בהתלבטות זו:

ומהכתוב פה אנחנו למדים כי רק דרך זו האחרונה להיות כל איש מרצונו משלם, היא הדרך הנבחרת. דלולא זה היה ה' מצווה לכל בית ישראל לעשות הערכה ולשלם איש איש בערכו בדרך חיוב אשר בלתי ספק היה ביכולת משה רבינו ע"ה. כהנה וכהנה לבוא עד חדרי וגנזי לבב כל איש ואיש מישראל. ואולם ה' בחר לו רק הדרך הרצויה יותר;

משה רבינו היה מספיק סמכותי כדי לגרום לכולם לשלם, אולם, למרות שישנה יכולת להפעיל כפייה – הדרך הנבחרת היא באופן של נדבת לב ורצון.

ואם אין ברירה? ואם לא נותנים?

והגם ובאמת דינא הכי (=זה הדין) דכופיו על הצדקה...מכל מקום זה יהיה רק לאחר היאוש מאותו אדם אשר יתן כתף סוררת. אבל כמה דאפשר לאט לאט בדרכי רחמנות ושפתי מישרים אין ספק דטפי (=יותר) עדיף.

אם אכן ישנו צורך ציבורי, מותר לחכמי הקהל לתת הוראה מחייבת לתרומה, עד כדי כפייה! אבל את הכפיה מפעילים נגד אדם בעייתי, ולא באופן גורף וציבורי.

הרב מונה 3 יתרונות לנתינה מתוך רצון, וממילא נלמד גם לשאר התחומים:

א. יצירת הרגל חיובי, שיגרום לאדם לתת מעצמו כהרגל, ללא כל דירבון.

ב. כפייה יוצרת סכסוכים, בין המנהיגות לבין חלקים מהציבור. בנתינה מרצון – כולם מכוונים לאותה מטרה ויש שלום.

ג. כשיש כפייה, לעיתים פוגעים גם במי שלא יכול לתת. נוצר מצב אבסורדי שאדם ובני ביתו מוטלים לא עלינו ברעב, ומוכרחים לתת יותר מכפי היכולת.

דבר זה נכון לכולנו גם בתור הורים: לימוד גדול הוא לנו, להביא את הכפופים אלינו אל יעדיהם, לא מתוך הכרח, איומים וענישה, אלא מתוך חיבור פנימי, הגורם לעילוי הרצון ושיפורו, הרביית השלום, וקשב לכל אחד ואחד.