למה נתת תרומה? / לפרשת תרומה / מתורת ר' רחמים חי חוויתא הכהן זצוק"ל
עם ישראל רחמנים. ידוע ומפורסם הדבר. בפרשתנו העם נתבע לתת ממיטב רכושו לבניית בית
לה'. וכך מופיע הציווי (שמות כה,ב):
דַּבֵּר
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר
יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. ג וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר
תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:
אם מעיינים היטב, מגלים שהמילה תרומה מופיעה
בשלוש הטיות שונות: "לי תרומה", "תרומתי",
"התרומה".
מה המשמעות של השינוי? כותב רבינו:
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו'
תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו וגו'. ג' מדרגות בצדקה.
קודם כל יש לדעת שהתורה רומזת שישנן 3 מדרגות של
נתינה בצדקה. כעת הרב יפרט:
יש שנותן הוא עצמו מאליו קודם שיתבעוהו ועל זה
אמר "דבר אל בני ישראל ויקחו" - שהם בעצמם יקחו מממונם הסך הדרוש לצדקה,
ויביאוהו לגזבר. וזה מורה שהוא חפץ במצות הצדקה ונותן לשם שמים, ולכן אמר "לי
תרומה ", וכפירוש רש"י "לי לשמי".
הסוג הראשון והמעולה ביותר הוא נתינה לשם שמים,
לעשות רצון ה'. אדם זה נותן מדעתו עוד לפני שיבקשו ממנו. הוא נכנס לגדר "רודף
צדקה וחסד". אין הוא מחכה שהחסד יגיע אליו, אלא הוא רץ ומחפש איפה ניתן
להיטיב.
ויש שנותן צדקה כשיתבעוהו, והוא נותן
מרצונו, ומ"מ מתכוין לשם שמים, ועל זה אמר "מאת כל איש אשר ידבנו לבו"
- מרצונו הטוב "תקחו את תרומתי" בכינוי.
כאן הצדקה נקראת "תרומתי". המדובר הוא
על אדם, שאכן נותן בחפץ לב, אולם נתינתו באה לאחר שפנו אליו. הוא אינו תר אחר
הנזקקים לעזרתו, אלא מחכה שיפעילו אותו. זו תרומה שאינה באה בלב משתוקק וחפץ כמו
הקודם, אך גם היא מיוחסת כמתנה בעיני ה' - "תרומתי", התרומה שלי.
ויש שאין נותנים לשם שמים אלא מפני
הבושה או לשם יוהרה, ועל זה אמר "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם", "תרומה"
סתם, שאינה לשם שמים.
הסוג השלישי - והוא הפחות ביותר – הוא הנותן ללא
כל כוונת חסד אמיתית. הוא נותן ממניעים חיצוניים. למשל, לשם התפארות, או כדי שלא
ידברו עליו כקמצן.
מעניין הדבר, שגם כאשר המניע הוא נחות, ומכונה
בשם הסתמי "תרומה", ללא כל ביטויי יחס לקב"ה, התרומה מתקבלת.
במילים אחרות: יש מעשים שיש להם ערך, גם אם כוונת המבצע אינה מושלמת. צדקה היא אחת
מהמעשים הללו.
ויהי רצון שנזכה להיות מן המנדבים לשם שמים, כרודפים אחר המצוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה