הענווה של הבכורות / לפרשת בהעלותך / אור החיים הקדוש
לאחר
שנצטווה אהרון על המנורה, מסופחים הלויים אל עבודת הכהנים, ומקבלים את המשימות
אליהם נועדו הבכורות. מיד לאחר הציווי עוברים לביצוע (במדבר פרק ח):
(כ)
וַיַּ֨עַשׂ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וְכָל־עֲדַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל לַלְוִיִּ֑ם
כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה ה' אֶת־מֹשֶׁה֙ לַלְוִיִּ֔ם כֵּן־ עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם
בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
כמו שהיה הציווי - כך נעשה ללוויים. אולם יש לעיין מדוע ישנו כפל
לשון "ויעשו" ו"וכן עשו", שאחד מיותר לכאורה, ומדוע שינו את
הכינוי של עם ישראל מ"עדת" בני ישראל, ל"בני ישראל"?
על שאלות אלה עונה אור החיים הקדוש, ומעמידנו על רמתם הגבוהה של
בכורי ישראל (אוה"ח ח כ):
ויעש וגו' וכל עדת וגו' כן עשו להם בני ישראל... ונראה שנתכוין
בכפל "כן עשו בני ישראל" על הבכורות, ובא להחזיק טובה לבכורות יותר
שהגם שנטלו מקומן בעבודת בית אלהינו עשו ככל אשר צוה ה', הגם כי כפי הטבע אנושי
יכאיב לבם ולא ידקדקו עשות ככל פרטי המצוה, ולזה שינה במאמרו מלשון שהתחיל לדבר בו "כל עדת בני
ישראל" ואמר "בני ישראל",
...
היה צפוי שברגע שהבכורות ינושלו מעבודתם, ימאסו את הקרבה אל ה',
כאותו אדם שהיה בכיר בחברה, הורד בדרגה, ומאז עבודתו נעשית בתחושת חמיצות וחוסר
עניין. לא כן הבכורות: הם מבינים את רצון ה', ומשתפים פעולה באופן מלא עם מחליפיהם
- הלויים. הם מבינים שלא משנה העובד, משנה המטרה - עבודת ה' בבית המרכזי של האומה,
המשכן.
דבר זה מזכיר לנו את גדלותו של חכם אחר, רבן גמליאל. לאחר כמה אי
הסכמות קשות עם ר' יהושע, מחליטים חברי בית המדרש להעביר את רבן גמליאל מגדולתו,
ולמנות לנשיא במקומו את ר' אלעזר בן עזריה. יכולנו לצפות שרבן גמליאל, שהיה ענק
בתורה, יוותר על חברת אנשי בית המדרש, וימשיך ללמוד עצמאית בביתו! אמנם יש עניין
בלימוד משותף, כדי לברר לעומק את דברי התורה, אבל הוא הרי סולק מתפקידו, התפקיד
הרם ביותר באומה! אולם מעידה עליו הגמרא (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד א):
ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת .
איזו גדולה! הוא מקבל את מה שנגזר עלו על ידי חבריו, ומבין שלא הוא
העניין אלא התורה, והוא ממשיך להגות בה עם חברי בית המדרש שהדיחוהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה