הידע המדעי כטעמי תורה / לפרשת שלח לך / מתורתו של רבינו כ'לפון משה הכהן זצוק"ל
"וראיתם
אותו וזכרתם!" פעמיים
ביום אנו מזכירים, כי בראיית הציצית, יש כח להזכיר לנו את מצוות ה'. השאלה – כמובן
– היא, כיצד?
ידוע החשבון של רש"י על פי הגימטריה (ציצית=600, ובתוספת 5 קשרים
ושמונה חוטים, הגענו ל-613, כנגד תרי"ג מצוות).
הרמב"ן מסביר שהמילה תכלת קשורה למילה "תכלית" ומטרה.
כשאדם מביט בתכלת שבבגדו – הוא נזכר כי אמורה להיות תכלית למעשיו, ובכלל – לחייו.
הסתכלתם על התכלת שבבגדכם היום?...
מי שמפתיע אותנו בנקודת מבטו, הוא ר' כ'לפון. הוא מציג לנו נתון מדעי
בתחום האופטיקה, שנתגלה ממש בזמנו.
האם השמיים כחולים? הפיזיקאי הבריטי, לורד ריילי, בראשית המאה ה-20,
היה הראשון להסביר שבעצם – לא, השמים אינם כחולים. עיקר הטענה היא שאכן האור
המקורי הוא לבן, אולם עם כניסתו לאטמוספרה, האור עובר תהליך, כך שלעיננו נגלה הצבע
התכול המוכר.
ומה הקשר לתזכורת למצוות? כותב הרב (יד משה אות ל"ה):
על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם -
אפשר לפרש על פי הרשום בזכרוני, שכתבו החוקרים דהגוון הנראה לנו באויר הרקיע כעין
התכלת אין זה באמת, רק מרוב האויר. נראה לנו שהגוון הוא כן.
בשמים אין צבע אמיתי, כפי שטען ריילי. (הדבר נכון כלפי כלל
הפריטים בעולם, רק שבשמים מדובר על אוויר ממש, חסר כל ממשות מוחשית, ולמרות זאת,
הוא נראה כישות קיימת, וזה בזכות ציבעם. כך נראה לי להוסיף). הקב"ה רוצה
שנתבונן בתכלת הציצית, המזכירה לנו את השמים. מדוע?
והנה אמרו חז"ל טעם לתכלת משום שהוא דומה לרקיע. והנה המעמיק
לחשוב ולהבין, ירגיש וידע שהתאוות שיש לאדם הם דמיוניים ואין בהם דבר ממשי. וזהו
רמז הפסוק "ונתנו על ציצית הכנף פתיל ”תכלת”", שהוא דומה לרקיע, אבל
האמת הוא מראה דמיוני,
מחברת התורה בין התכלת הממשית לשמיים וצבעם הלא ממשי, והדבר מזכיר דבר
מה חשוב ביחס לרצונות שליליים המתעוררים:
וזה משפיע לכם כשרואים אותו "וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם,
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", להתאוות תאוות דמיוניים, "אשר אתם
זונים אחריהם". וזה כאשר תזכרו שאפילו צבע התכלת הוא רק דמיוני, וכן גם
התאווה היא דמיונית.
אתה רואה את התכלת, ונזכר שהרבה דברים בחיים, הנראים כבעלי ממשות
ועצמה, אינם אלא....אוויר לבן. תאוות רבות מתעוררות סביב הקשר. לא מהראש. לא מצורך
האמיתי. בדרך כלל, אדם עובר ליד קיוסק, רואה תמונה של ארטיק, חש משיכה, וקונה. הוא
לא רצה את הארטיק קודם לכן, והוא מתחרט שהוא קנה – לאחר מכן...
כך גם אומרת התורה לאדם: ראה את צבע השמיים. הוא נראה בעלי ממשות.
האמנם כך? הנה, גילו לך שהכל דמיונות. אולי גם הרצון המתעורר עכשיו?
ברור הדבר שרעיון כזה לא יכול להיאמר עד מאה ה-20.
העניין הזה לא מונע מהרב לכתוב פירושים מחודשים. התורה טומנת רעיונות
אדירים בתוכה, והדור מגלה לפי כליו, ולפי העולמות התגלים לו במהלך ההיסטוריה.
כביכול, הקב"ה משוחח עימנו, במהלך גילוי, חשיפת ויצירת המרחבים החדשים של
החיים. מרחבים אלה, במדע, בתפיסות עולמיות ועוד, מגלים לנו עומקים נוספים שלא
הכרנו, ודברי תורה פרים ורבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה