שכר מצוות בעולם הזה – לעושי תשובה מאהבה! / לפרשת עקב / מתורת רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
סוגיית שכר ועונש היא נושא מורכב, אליו התורה מתייחסת רבות,
אולם יחד עם זאת, יש לא מעט מורכבות בהבנה כיצד הדברים עובדים למעשה. אחד מהכללים
הידועים בנושא הוא "שכר מצוות – בהאי עלמא ליכא", כלומר: אין מקבלים את
שכרן של המצוות בעולם הזה. על בסיס זה, דן רבינו:
והיה עקב תשמעון וגו' ואהבך וברכך וגו'. הקשו המפרשים ז''ל:
והרי שכר מצוות בהאי עלמא ליכא! ולמדו זה מהפסוק שלפני זה היום לעשותם ודרשו היום
לעשותם ולמחר לקבל שכרם
מקור הדרשה ששכר המצוות יהיה רק בעולם הבא, הוא מסוף פרשת
ואתחנן (פרק ז' פס' י"א):
וְשָֽׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים
וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַֽעֲשׂוֹתָֽם׃
ודרשו חז"ל מהמילים "היום לעשותם", שלעולם הזה שייכת
העשייה בלבד, ולא קבלת השכר.
כדי להסביר, מקדים רבינו את דברי רבינו יוסף חיים מבגדד, הבן
איש חי:
ונ"ל על פי מה שכתב הרב בן איש ז''ל בפרשת כי תצא ...שהקשו המפרשים ז''ל והרי
כתיב "ביומו תתן שכרו", ואיך אמרו "שכר מצוות בהאי עלמא ליכא"?
ותירץ דשכר מצוות אינו מן הדין, כיון דאיכא טענת "מי הקדימני ואשלם",
ולכן כיון שאינו מן הדין אין בזה משום ביומו תתן שכרו.
הבא"ח שואל את השאלה מהכיוון ההפוך: הרי התורה ציוותה על
מעסיק לשלם שכר בזמן, בו ביום (לפי מנהגם), וכיצד זה הקב"ה לא משלם בן ביום,
בעולם הזה? התירוץ הוא שהשכר הוא כלל לא חלף עבודתנו. השכר הוא בחסד גמור מאיתו
יתברך. ומדוע? יש מדרש על הפסוק "מי הקדימני ואשלם" (איוב מ"א,
ג'), בו מוסבר, שמצד הדין, לא היינו ראויים לקבל שכר על המצוה, שכן יצירת התשתית
המאפשרת את קיום המצוה היא מאיתו יתברך. לא היינו מלים את בנינו, אם לא היו לנו בנים
בחסדו יתברך. לא היינו בונים מעקה לגגנו, אם לא היינו זוכים לבנות בית בחסדו
יתברך, וכך הלאה. ממילא, איך נטען שהוא מחויב בשכרנו??
אמנם יש יוצא דופן אחד:
ומי ששב תשובה מאהבה שהזדונות נהפכים לו לזכיות אם כן אלו אין
בהם כלל טענת מי הקדימני ולכן מגיע לו בעד אלה שכר בעולם הזה...
הגמרא במסכת יומא אומרת שמי ששב בתשובה מאהבה, אפילו העבירות
שעשה בכוונה נהפכות לזכויות, למצוות. במקרה זה, אין לקב"ה – כביכול – טענה...
הוא יהיה מחוייב לתת לבעל התשובה את שכרו בעולם הזה! שהרי הקב"ה לא זימן לו
דברים כדי שיעבור עבירה. ה' לא נתן לבעל התשובה כשהיה ברשעו, כסף של אחרים כדי
שיגזלם, וכדומה. על בסיס זה מסביר רבינו כאן:
ואם כן נראה דזהו מה שאומר הכתוב "והיה" - ואין והיה
אלא לשון שמחה – "עקב" רוצה לומר: בסוף, כשתשמעון אל מצות ה',
והיינו בבעל תשובה הכתוב מדבר, דבתחילה היה רשע, ולבסוף חוזר ומקבל עליו
לשמור ולקיים את המצוות, והכל בשמחה באהבה וברצון ולא מיראת העונש, ולכן מגיע לו
שכר בעוה"ז "ואהבך וברכך"
פרשתנו מדברת על העושה תשובה מאהבה, כמוז במילה
"והיה" הרומזת לשמחה במקומות רבים. אדם כזה – הוא מי שהתורה מבטיחה לו
שכר בעולם הזה, מצד דין התורה של "ביומו תתן שכרו", וממילא אין זה סותר
את הכלל של "שכר מצוות בהאי עלמא ליכא".
שנזכה לשוב בתשובה מאהבה תמיד, ולראות בברכת ה' המופיעה עלינו
תמיד.
לע"נ שולה בת פרחה ויהב בן טל ז"ל
שבת שלום
רועי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה