מסע פנימה / לפרשת מסעי / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק"ל
ידוע בספרים הקדושים,
כי תיאור מסעי בני ישראל, פירוט 42 הנקודות בהן חנו, אינו פרט היסטורי בלבד.
המסעות הינן מעין תבנית של חיי עם ישראל, כפרטים וככלל. רמז למסעות אותם עוברים
אנשים ואותם עובר העם במשך שנות קיומו.
רבינו הרב אלטר, מוצא
רמזים על דרך המוסר בכמה משמות המקומות בהם עברו ישראל: קברות התאוה וחצרות:
ויסעו
מקברות התאוה ויחנו בחצרות. נראה לפרש על פי מה דאיתא באבות "הקנאה והתאוה
והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", ואם כן זהו שאמר "ויסעו מקברות התאוה",
זאת אומרת שהסיעו עצמם מן מדת התאוה, אז "ויחנו בחצרות", דהיינו בעולם
הזה הנקראת חצר שהם מתקיימים בעולם הזה.
ישנן
מידות רעות הפוגעות באדם ומביאות אותו עד מוות ממש ח"ו. הן מפורטות בפרקי
אבות: אדם המקנא במה שיש לחברו, אדם שחי סביב תאוותיו ומשועבד להן, ואדם העסוק כל
הזמן במעמדו ובאופן בו הבריות תופסות אותו. התורה רומזת בהקשר שלנו את היציאה
מהתאווה ("קברות! התאוה"), כמי שמביאה להשאר ב"חצר", כלומר:
עולם הזה.
כיוון
נוסף:
אי נמי על
פי מה שכתבו רז''ל "עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה לפיך, התפלל שלא יכנסו
מעדנים לתוך מעיך",
חז"ל
רואים בשיעבוד לאכילה מחסום בהתקדמות הרוחנית של האדם. גם אם האוכל כשר למהדרין!
הדרך ללימוד תורה לא נעצרת רק בהגברת הלימוד, אלא גם בהסרת החסמים, הפסקת ההימשכות
אחרי האוכל.
וזה שאמר "ויסעו
מקברות התאוה", קודם כל צריך שיסיעו עצמן מן התאוות של העולם הזה, ואחר כך "ויחנו
בחצרות", היינו ללמוד בתורה, על דרך הכתוב "כי טוב יום לי בחצריך"...
אדם המסיע
עצמו מלהיות תקוע בשבי תאוותיו, פותח לעצמו דרך רחבה להשיג עליה בתורה. כשהלב
תפוס באהבת האוכל, אין בו מקום לאהבת תורה. הסרת המחסום הזה, הנסיעה מהמקום הנפשי
הזה משחררת מהרגלים ודפוסים, שיוצרים כבדות בדרך להעמקה פנימה.
ויהי רצון שנזכה
להיות בני חורין, ובעלי שליטה על חיינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה